"וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבתם שנים עשר מטות ומטה אהרן בתוך מטותם. וינח משה את המטת לפני ה' באהל העדת. ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים. ויצא משה את כל המטת מלפני ה' אל כל בני ישראל ויראו ויקחו איש מטהו" (במדבר יז,כא-כד). '"ומטה אהרן". יש אומרים: הוא המטה שהיה ביד יהודה, שנאמר (בראשית לח, יח): "ומטך אשר בידך". וי"א: הוא המטה שהיה ביד משה, ומעצמו פרח, שנאמר "והנה פרח מטה אהרן". ואית דאמרי: נטל משה קורה אחת וחתכה לשנים עשר נסרים, ואומר להם: כולכם מקורה אחת, טלו מקלכם. ועל מה עשה (משלי כ, ג): "כבוד לאיש שבת מריב וכל אויל יתגלע", שלא יאמרו מקלו היה לח והפריח. וגזר הקב"ה על המקל ונמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ, שנאמר "ויצא פרח ויצץ ציץ". והפריח בו בלילה ועשה פרי. "וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים". גמל לכל מי שהיה שוקד על שבטו של לוי. ולמה שקדים, ולא רמונים ולא אגוזים? לפי שנמשלו ישראל בהם. ואותו המטה היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב ביהמ"ק ונגנז, ואותו המטה עתיד להיות ביד מלך המשיח במהרה בימינו, שנאמר (תהלים קי, ב): "מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ"' (במדבר רבה יח,כג). '"ויגמל שקדים”. למה? כמו שנא' בירמיהו (ירמיה א) "מקל שקד אני רואה”. ופירושו (שם) "כי שוקד אני על דברי לעשותו”. וכן הנה שוקד הקב״ה על כל מי שהוא קם על הכהונה, שנאמר (דברים לג) "מחץ מתנים קמיו"' (מדרש לקח טוב בפס'). '"ויגמול שקדים" – מלמד שהקב״ה שוקד לגמול רע לכל מי שיערער על הכהונה' (מדרש אגדה [בובר]). (במ"ר משמע ששקד מרמז על האדם ששוקד נגד שבט לוי [כנראה הכוונה דווקא מי שממש מתמיד בזה ולא כמשהו שולי, שבזה לא נענש כ”ך], ובשאר המדרשים משמע שה' שוקד להעניש את מי שמערער על הכהונה [אולי יש להבחין בין כהונה ולויה, שבמ”ר זה לוי ולכן בזה מתפרש על האדם ששוקד, ואילו באחרים זה על כהונה ולכן רומז על שה' שוקד]). רש"י מפרש: 'ולמה שקדים? הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות, אף המעורר על הכהונה פורענותו ממהרת לבא, כמו שמצינו בעוזיה (ד"ה ב כו) "והצרעת זרחה במצחו"'. הלימוד על שקד (במדרש לקח טוב) הוא מהנאמר על החורבן לירמיהו. בחורבן גם באה גלות לבנ"י, אולי אפשר שיש כאן רמז שבחורבן וביציאה לגלות זהו ההיפך מהגאולה, הגלות היא כמו מוות, שמנותקת מהקדושה (ולכן גם בפועל בגלות יש אסונות גדולים לבנ"י). לכן הביא משה עץ יבש של שקד (כמו שהתגלה כשפרח שהוא עץ שקד), כרמז כמו גלות שיש בה מוות, שהגלות מקורה בהיפך מהקדושה, כמו שכאן בא לברר מי הקדוש, שלא יטענו נגד האמת ויפגעו בקדושה, שזהו קלקול של הקדושה (ואף אמת היא חותמו של הקב”ה [שבת נה,א], ולכן קלקול האמת זה פגיעה בגילוי שם ה' בעולם). ובאה"מ הוא פרח בשל קשרו לקדושה, ובזה הוכחה הצורה הנכונה והאמתית של עשיית הקדושה במקדש (שהיא ע"י שבט לוי), וזה כעין גילוי של גאולה (ההיפך מהגילוי של חורבן) שעכשיו פורח שיש בו חיות בשקד, שזה ההיפך מהשקד היבש של החורבן. לא במקרה זה בא לידי ביטוי ע"י פריחה, אלא זה כרמז שהגאולה קשורה בפריחה של א”י (כעין השקד שפרח במקום הקודש, באה”מ, כך א”י הקדושה פורחת בחיות): 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). נראה שכל מלך הוא המשך של שושלת דוד, ולכן קשור בשושלת הגאולה, שבסוף יצא משיח בן דוד, שזהו שרמזו במדרש: 'ואותו המטה היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב ביהמ"ק ונגנז, ואותו המטה עתיד להיות ביד מלך המשיח במהרה בימינו, שנאמר (תהלים קי, ב): "מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ"'. שיש גילוי במלכים כמייצגים את מלכות ה' בעולם, שזהו גם את גילוי שם ה' בעולם (שהמלך מגלה את מלכות ה': "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו“ [דה”י א כט,כג]), עד המשיח שאז יהיה גילוי שם ה' בשלמות, שזהו שבמטה יש את שם ה': 'ונמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ שנאמר "ויצא פרח ויצץ ציץ"'. לכן מובן שיש דעה שהמטה הזה הוא המטה שהיה של יהודה, שעליו נאמר "ומטך אשר בידך" שתמר לקחה ממנו כשבא אליה, ומאותו המעשה נולד פרץ שממנו יצא דוד, ובהמשך יצא המשיח. ויש דעה שזה המטה של משה, שהוא הוציא את בנ"י ממצרים, הוא הגואל הראשון, וכנגדו יש בסוף את משיח בן דוד הגואל האחרון. ויש דעה שלקח קורה וחתכה לשנים עשר נסרים, שזה כעין רמז לכל בנ"י, שבגאולה יחזרו כל בנ"י – כל השבטים לארץ (אמנם זה מחלוקת [משנה סנהדרין י,ג] בין ר"ע ור"א אם יחזרו, וראה ב'תורת שבת והמועד' – 'גלות עשרת השבטים לאור ההלכה', למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א). אולי אפשר שגם ההסבר שנותן המ"ר למה דווקא יצא שקדים, בעומקו רומז לדברנו, שמסביר המ"ר שבנ"י נמשלו לרמונים ואגוזים, שלכן כיון שבא להדגיש את בחירת שבט לוי שלא כשאר בנ"י שלא נבחרו, אז זה נעשה בשקדים שבנ"י לא נמשלו בהם, כיון שהמשל על בנ"י הוא כביטוי למעלת בנ"י – לבחירתם של בנ"י, ולכן לא ראוי שיבטא כאן את אי בחירתם. ממילא יוצא שרומז בעומק שדווקא בשקד ולא נעשה בדברים אחרים שמבטאים את מעלת בנ"י כעם של כהנים (“ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" [שמות יט,ו]), שזה מרמז שיש בבנ"י מעלה כזו, רק שכאן אין להביאה לידי ביטוי (כמו שהחורבן מתבטא בשקד, שאז זה ביטוי שלא מתגלה מעלתם של בנ”י, שחטאו ולכן נעשה חורבן), כך שרומז בעומק על כך שיש בבנ"י מעלה של כהנים לעולם, שאנו אחראים לגלות את שם ה' בעולם ולתקן את העולם כולו (כעין הכהנים במקדש), כמו שיתגלה בשלמות בביאת המשיח בבי"א.