במדבר ט,ח: עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם: ש: האם משה לא ידע מה הדין, הרי קבל מה' את כל החוקים והמצוות בהיותו 40 יום ולילה בהר סיני? ת: לא, משה קבל רק מצוות כלליות לעם, ולא מקרים ייחודיים, כגון מנועי קיום פסח במועדו, ירושת בנות, מקושש עצים בשבת, מקלל ה', ועוד.

יא,כב: הצאן ובקר ישחט להם ..., אם את כל דגי הים יאסף להם? תובנה: לצורכי אכילה, דג נחשב כְּבָשר, ושניהם אינם נאסרים באכילה עם חלב. העם התאווה לבשר (תנה לנו בשר ונאכלה; יא,יג; וכן: מי יאכילנו בשר; יא,יח), ומשה חוזר על הבטחת ה': ואתה אמרת בשר אתן להם (יא,כב), ושואל: הצאן ובקר ישחט להם ... אם את כל דגי הים יאסף להם (יט,כב), כלומר אין הבדל בין דג לבשר לצורך מילוי תאוות הבשר של העם. מכאן ניתן להבין שכְשם שלא יכול להיות איסור אכילת דג עם חלב (כי לדג אין 'חלב אמו'), כך גם אין איסור אכילת בשר עם חלב.