'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה, דכתיב (שיר ה, יד) "ממולאים בתרשיש" כימא רבא. ר"ש בן לקיש כד הוה מטי הדין קרייה, הוה אמר: יפה למדני חנניה בן אחי רבי יהושע, מה הים הזה בין גל גדול לגל גדול גלים קטנים, כך בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה' (יר' שקלים ו,א). בעשרת הדברות כלולה כל התורה, אולם מדוע נאמרו דווקא עשרה דברות ולא יותר או פחות? בפשטות י"ל שזה בא כנגד עשרת המאמרות שבהם נברא העולם, שלכן זהו היסוד של התורה כנגד היסוד של העולם, שכמו שמעשרת המאמרות יוצא כל העולם, כך גם מעשרת הדברות יוצאת כל התורה (ובפרט שה' ברא את העולם ע”פ התורה: 'דבר אחר: אמון – אומן. התורה אומרת: אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה. בנוהג שבעולם, מלך בשר ודם בונה פלטין, אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא מדעת אומן, והאומן אינו בונה אותה מדעת עצמו אלא דיפתראות ופינקסאות יש לו, לדעת היאך הוא עושה חדרים, היאך הוא עושה פשפשין. כך היה הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, והתורה אמרה "בראשית ברא אלקים”, ואין ראשית אלא תורה, היאך מה דאת אמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ"' [ב”ר א,א], ולכן יש דימיון בין שניהם). אולם אולי אפשר שהתורה מיועדת להתקיים בא"י (ספרי "עקב”, מג), ומכאן מתקנים את כל העולם, ולכן בעשרת הדברות מרומז על התיקון השלם (ולכן גם נעשה מעמד של תיקון שלם במתן תורה, עד שחטאו בעגל: 'דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם”, חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון”' [ע”ז ה,א]) ולעתיד הארץ השלמה תהיה של עשרה עממין: “ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת. את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמני. ואת החתי ואת הפרזי ואת הרפאים. ואת האמרי ואת הכנעני ואת הגרגשי ואת היבוסי” (בראשית טו,יח-כא). לכן בדברות יש גילוי של עשרה דברות כנגד מקום א"י של עשרת העממין כתיקון העתידי. אברהם היה הראשון שלמד את התורה, וקיים את כל התורה כולה: 'אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר (בראשית כד, א) "ואברהם זקן בא בימים" … אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו' … אמר רב ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר "תורותי", אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה' (יומא כח,א). אנחנו זכינו לקבל את התורה בזכות היותנו בנ"י – העם הנבחר, שאנו צאצאי האבות הנבחרים, לכן יש קשר בתורה שלנו לכח התורה באבות. לכן כח התורה ביסודה מתגלה אצל אברהם ואח"כ אצל כולנו, ואצל אברהם לא מסופר בפסוקים את כל התורה ששמר אלא רק נרמז בקיצור, לכן כך גם בדברות יש את השורש היסודי שבו כל התורה כולה (שאע”פ שלא מסופר בה במפורש את כל המצוות, הכל כלול בה – כמו אצל אברהם), כעין המתגלה לנו המשך מאברהם, ולכן גם מחובר לא"י השלמה של עשרת העממין שהובטחה לאברהם. אולי אפשר רמז לגילוי של אברהם והתורה שנתנה לנו, שדרשו חז"ל: '"ביום השלישי וישא אברהם את עיניו”. כתיב (הושע ו) "יחיינו מיומים ביום השלישי יקימנו ונחיה לפניו" … "ביום השלישי יקימנו”, ביום הג' של אסתר: (אסתר ה) "ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות לבשה מלכות בית אביה”. באיזה זכות? רבנן ורבי לוי, רבנן אמרי: בזכות יום השלישי של מתן תורה, שנאמר: "ויהי ביום השלישי בהיות הבקר”. ור' לוי אמר: בזכות של יום שלישי של אברהם אבינו, שנאמר: "ביום השלישי וירא את המקום מרחוק”' (ב”ר נו,א). בפשטות הכוונה שאסתר זכתה להצלה בזכות מתן תורה או העקידה. אולם אפשר שיש כאן עומק, שהעקידה היא עשיית רצון ה' שאברהם צווה (לעקוד את בנו), וכן התורה היא רצון ה' שנצטווינו לעשות (לקיים מצוותיו), ובהצלה של אסתר בפורים נעשה השלמה למתן תורה: '(שמות יט, יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". א"ר אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש, דכתיב (אסתר ט, כז) "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שבת פח,א). לכן אסתר קשורה למתן תורה, וכן לאברהם שעושה את רצון ה' שזה מרמז ומגלה גם על שאר התורה שעשה את רצון ה', וממנו הכח שיתגלה אח"כ במתן תורה, ואח"כ בהשלמה של פורים, ולכן שלושת אלו קשורים. בפשט הפס' בהושע (ו,ב) מדובר על הגאולה העתידה, וזה נדרש בחז"ל על פורים והקשר לתורה, כיון שקבלת התורה היא היסוד לגאולה השלמה העתידית. ממילא גם קשור לנאמר לאברהם שיקבל לעתיד את ארץ עשרת העממין, וזה קשור למתן תורה ומתגלה ע"י עשרת הדברות כנגדם. (אולי גם כרמז שבדברות יצא לכל העולם: 'א"ר יוחנן: מאי דכתיב (תהלים סח, יב) "ה' יתן אומר המבשרות צבא רב"? כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות. תני דבי ר' ישמעאל: (ירמיהו כג, כט) "וכפטיש יפוצץ סלע", מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות, אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות' [שבת פח,ב], שיש גילוי לכל אומות העולם בדברות, ולכן יש גם קשר לא"י שהיא היסוד של כל העולם [שהאומות יושבים במקומותיהם בעולם], שהתחיל להבראות מכאן: 'א"ר יוחנן: למה נקרא שמה אבן שתייה? שממנה הושתת העולם' וכו' [יר' יומא ה,ג. (וכן מובא שמכאן נברא העולם בבבלי יומא נד,א)]. לכן בגילוי השלם יש גילוי של א"י השלמה – של עשרת העממין). אולי אפשר שלזה רמזו חז"ל שאמרו: 'ד"א: "ויאמר ה' מסיני בא" – כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל לא על ישראל בלבד הוא נגלה, אלא על כל האומות. בתחילה הלך אצל בני עשו ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בה? אמר להם "לא תרצח”. אמרו: רבש"ע, כל עצמו של אותו אביהם רוצח הוא, שנ' "והידים ידי עשו”, ועל כך הבטיחו אביו, שנאמר (בראשית כז) "על חרבך תחיה”. הלך לו אצל בני עמון ומואב, ואמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו: מה כתוב בו? אמר להם "לא תנאף”. אמרו לפניו: רבש"ע, עצמה של ערוה להם היא, שנ' "ותהרן שתי בנות לוט מאביהם”. הלך ומצא בני ישמעאל, אמר להם: מקבלים אתם את התורה? אמרו לו מה כתוב בה? אמר להם "לא תגנוב”. אמרו לפניו: רבש"ע, כל עצמו אביהם לסטים היה, שנא' "והוא יהיה פרא אדם”. לא היתה אומה באומות שלא הלך ודבר, ודפק על פתחם מה ירצו ויקבלו את התורה, וכן הוא אומר (תהלים קכח) "יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך”. יכול שמעו וקיבלו? ת"ל (יחזקאל לג) "ואתם לא תעשו”, ואומר (מיכה ה) "ועשיתי באף ובחימה נקם את הגוי אשר לא שמעו”, אלא אפילו שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל. משל לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו ג' סאים, והיה החמור מהלך והכלב מלחית. פרק ממנו סאה ונתנו על החמור, וכן שני וכן שלישי. אף כן ישראל קבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה. אף אותם ז' מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם, עד שפרקום ונתנום לישראל. לכך נאמר "ויאמר ה' מסיני בא”' (ספרי דברים לג,ב). ה' עבר בכל האומות, אולם חז"ל כאן הדגישו שלושה מהם, ועליהם הביאו מהנאמר בעשרת הדברות, לכאורה למה לא הביאו ממקומות שונים בתורה, למה דווקא מהדברות? אלא שאולי באו לרמז בזה למה שאמרנו, שה' פנה לכל העולם, ובתוכם גם אלו, אולם באלו רומז על עשרת העממין, ששלושת העממין יש מחלוקת גדולה מי הם, אחת הדעות היא: 'רבי יהודה אומר: הר שעיר עמון ומואב' (ב"ב נו,א [ביר' (שביעית ו,א) זה מובא בשם רבי]. וכן הביא רש”י בבראשית טו,יט), בנוסף, זה היה פעם אבל אח"כ נכבשו ע"י בני ישמעאל (כעין שאומר הרד"ק בישעיהו יא,יד). לכן כשחז"ל באים לרמז על עשרת העממין שהם קשורים לדברות, הם מביאים את עשו (הר שעיר) עמון ומואב וישמעאל, כדי לרמז שבהם מתגלה בעשרת הדברות כרמז לתיקון שלעתיד שקשור לא"י השלמה של עשרת העממין (ואף מסיימים 'אף כן ישראל קבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה', כרמז שכל התורה כלולה בעשרת הדברות).