בחג שבועות קוראים את מגילת רות, ונאמרו על זה כמה הסברים, בשערי תשובה מובא שזה מטעם שדוד נולד בשבועות, ובמגילת רות נאמר היחוס של דוד: 'וע' לעיל ס"ס ת"ץ שנוהגין לו' רות בשבועות, ואא"ז בבכ"ש דף קך"א כתב הטעם: שלפי שדוד המלך ע"ה מת בעצרת, והקב"ה ממלא שנותיהם כו', ובודאי בעצרת נולד, ומגילת רות נכתב לייחס דוד ע"ש' (שערי תשובה תצד,ב [ז]). מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א מרחיב בעניין זה ב'מועדי ישראל' – 'חג מלכות בית דוד', שזה ע"פ היר' שאומר שדוד נפטר בחג שבועות (וממילא גם נולד בו כי ה' ממלא ימי הצדיקים): ' … א"ר יוסי בי רבי בון: דוד מת בעצרת, והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר' (יר' חגיגה ב,ג). אולם ע"פ הבבלי דוד נפטר בשבת (שבת ל,א), ממילא נופל כל הלימוד שביר' שלמדו מכך שדחו את קרבנות החג עולת ראיה ושלמי חגיגה למחרת בגלל האנינות על דוד, והרי אם דוד נפטר בשבת אז בכ"א לא יכלו להקריב אותם אותו יום בגלל השבת, כך שנופל היסוד לדרשת היר' שדוד מת בשבועות, וממילא יוצא שזה מחלוקת יר' ובבלי, האם נפטר בשבועות או בשבת בתאריך לא ידוע. וממשיך מרן הגאון ומסביר (ע"פ היר') שבחג שבועות היתה העברת המלכות בין דוד ושלמה, ולכן בחג זה בא לידי ביטוי מלכות בית דוד. נראה שבין לפי היר' ובין לפי הבבלי יש גילוי של עניין שבע, ששבת היא יום השביעי קודש, ואף שבועות חל לאחר שסופרים שבע שבועות ואז חל חג שבועות כך שיש בו גילוי של שבע (ושבועות [ששבוע זה שבע]) וקודש, כעין רמז קשר לעניין שבת קודש. נראה שזה משום שמלכות בית דוד אמנם בעלת מעלה גבוה מאוד מצד עצמה, אולם שיא מעלתה תבוא לידי ביטוי לעתיד לבא, במשיח בן דוד שקשור לשבע, שיבוא בשביעי: 'ת"ר: שבוע שבן דוד בא בו … בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא' (סנהדרין צז,א). בגאולה יש גילוי וקידוש שם ה' גדול, שכל העולם יכירו את ה': “לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים" (ישעיהו יא,ט), כך שיש בו גילוי של קדושה. לכן זה מתגלה גם בכל שבת: 'שבת אחד מששים לעולם הבא' (ברכות נז,ב), שיש גילוי קטן של העוה"ב בשבת, כי הוא קשור לשביעי (יום שביעי) וקדושה. לכן הולדת דוד, שהוא היסוד למלכות בית דוד, וכן פטירתו שאז הועבר לשלמה ממשיך שושלת בית דוד זה היה בהקשר לשבע – חג שבועות, או לשבת קודש (שבפטירתו הועבר לשלמה, אבל לא ברור מתי נולד). בין בכך ובין בכך זה מרמז על תיקון העולם לעתיד, שזה קשור למעלת שלמות כוח מלכות בית דוד (במלך המשיח), שזהו שבת שמרמזת על העולם שנברא בשבוע הבריאה, שאותו מתקנים בקדושה, וכן שבת היא זמן הקודש של השבוע בעולם וזה מגלה על העוה"ב שכל העולם יהיה כשבת. או שזה מתגלה בחג שבועות, שמקושר לגילוי של שבע כשבת (אולי לכן מדגישה התורה: "וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה" [ויקרא כג,טו] שקורא לחג פסח שבת, ומסיים ב"שבע שבתות" שכוונתו לשבעה שבועות, כעין רמז שחג שבועות קשור לעניין השבת, שכוחו כעין כח שבת, ולכן בכוונה מתבטא בלשון של שבת על החג [שבהקשרו – למחרתו מתחילים לספור], כמרמז על שבא מכח שבת, וכן שחג נקרא שבת וממילא גם חג שבועות נקרא שבת, להדגיש שהוא כגילוי של שבת, וכן מדגיש ספירת שבועות בלשון שבתות לרמז על גילוי של שבת). בנוסף לזה הוא כעין שנת היובל, שהיא שנת החמישים לאחר ספירת שבע שמיטות, שכך חג שבועות חל ביום החמישים לאחר ספירת שבעה שבועות, והיובל נקרא "עולם”, כרמז לתיקון העולם בקדושה, שכך גם חג שבועות מגלה גילוי של תיקון עולם לעתיד. זה משום שחג שבועות הוא חג מתן תורה, ובתורה מתקנים את העולם (שלכן העולם תלוי במתן תורה [שבת פח,א], כי לשם כך נוצר כדי לתקנו למלכות ה'), וכך היה גם גילוי גאולה במתן תורה: 'דתניא, רבי יוסי אומר: לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן, שנאמר (תהלים פב, ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם", חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון"' (ע"ז ה,א), וכך נראה גם שבכל שנה בחג שבועות מתגלה כח זה, ולכן בו מתגלה מלכות בית דוד שמביאה את העולם לגאולתו.