פרשת במדבר - פרשת המקדש

עומר בפסח - זכר לגאות פרעה,

שתי הלחם בעצרת – לציון משמעת ישראל

הרב ישראל אריאל שליט"א

ראש ישיבת המקדש

וראש ומייסד מכון המקדש

המצרים נמשלו לשעורה שהיא מאכל בהמה, מצינו את הקשר בין שעורים לבהמיות רבות בדברי חז"ל, וכגון (במדבר רבה נשא ט) אודות אשה סוטה: "כשם שמעשיה מעשה בהמה - כך קרבנה [משעורים] מאכל בהמה". והמצרים נמשלו לבהמות, כמובא בשמות רבה (יח, י): "הרג בכורי מצרים שהיו משולים לבהמה, שנאמר (יחזקאל כג): 'אשר בשר חמורים בשרם'".

כן נמשלו המצרים לפשתה, שהיתה סמלה של מצרים, כמובא בישעיהו (יט, ט) המתאר את המצרים כ"עובדי פשתים", ומפרש רש"י: "זורעי פשתים על הנהר", שכן, המצרים פיתחו את זרע הפשתן וגידלו אותו על גדות הנילוס, וממצרים יצא הפשתן, וכן אריגים ובגדי פשתן לרחבי העולם העתיק.

לעומתם ישראל נמשלו לחיטה, ראה פסיקתא רבתי (פרשה י, כי תשא): "ישראל נמשלו לחיטים, שהם דגנו של עולם – 'בטנך ערימת חיטים'".

נמצא, שההשוואה של משה בין השעורה והפשתה שהוכו ונשברו בברד, לבין החיטה שלא הוכתה, הרי אלו משל למצרים ולישראל.

יש לפנינו, אפוא, רמז ברור וטעם מן התורה לקיום שתי מצוות הקשורות ליציאת מצרים: באשר למצות הבאת העומר הבאה מן השעורים בחג הפסח, זו באה להזכיר לישראל את גאוות מצרים – עם שאינו רוצה לדעת את ה' וסופו שברון. לעומת זאת הבאת שתי הלחם מן החיטים בחג השבועות, מלמדת על ישראל, שידעו לכפוף את ראשם, לקבל עליהם את יסורי הגלות, ולהאמין בבורא עולם שיוציאם במהרה. סופו של עם האמונה, שעמדו רגליהם לפני הר סיני לקבל תורה. מחיטה מובחרת זו - מביאים ישראל קרבן לפני ה' בחג בשבועות בירושלים.

שבת שלום