מתוך הספרים שזכיתי להוציא לאור, מעגלי החיים 

היכן התורה

מספר המדרש: שבשעת מתן תורה בא השטן לפני הקב"ה ואמר לו: היכן התורה? אמר לו, אצל בן עמרם. בא לו אצל משה, אמר לו, היכן תורה? אצל ים.

חזר אצל ים, אמר לו: היכן תורה? לא בי היא לך אצל בן עמרם, חזר אצל בן עמרם, אמר לו: היכן תורה? אצל תהום. בא לו אצל תהום, אמר לו, היכן תורה? אמר לו: אין עמדי לך אצל בן עמרם. חזר אצל בן עמרם, אמר לו, היכן תורה? אצל הקב"ה (רש"י איוב כח, יד בשם המדרש).

המדרש תמוה מאוד:

א.   ראשית מה לו לשטן לברר על התורה, הרי השטן מקטרג על לומדי התורה?

ב.    למה יש צורך להקב"ה לענות לשטן על מה שנמצא באוצרותיו.

ג.     מה ראה משה להטעות את השטן.

יש לדעת שאי אפשר לזכות בתורה ולהבינה בכל אדם ובכל זמן, שלזה צריך יגיעות גדולות ומסירות נפש מהאדם, לשבר את המניעים קודם שיזכה לה, כמו שאמרו חז"ל "יגעת ומצאת תאמין, לא יגעת ומצאת אל תאמין", פירוש אל תאמין שמצאת ללא יגיעה.

והנה הקב"ה נתן לשטן כוח להתגרות ברוצים לקבל את התורה לקיימה, מסירות האדם לקיים את התורה למרות העיכובים מצד השטן הוא עיקר הבחירה, בלא ניסיונות אילו היתה התורה ניתנת למלאכי השרת שאין להם יצר הרע. ולכן נתן הקב"ה רשות לשטן לברר היכן התורה, והשיב לו על שאלתו (כי זה תפקידו של השטן).

ואומנם השטן בא בטענה, כי עדיין עם ישראל אינם זכאים לקבל את התורה, כי באמת התורה ניתנה לפני הזמן כמו שכתוב "דבר ציווה לאלף דור" ועדיין לא הגיע הזמן.

כשהגיע השטן למשה רבנו ושאלו היכן התורה? השיבו משה שהתורה אצל הים. פירוש ישראל עדיין לא קבלו את התורה עד שירצו לסבול יגיעות עצומות ולמסור נפשם לירד תוך עמקי הים, כי רק אז יזכו לבחינת קבלת התורה בשלמות.

השטן הבין את התשובה כפשוטה ורץ לים. כשחזר למשה אמר לו משה שהתורה אצל התהום, פירוש אף המוסרים עצמם לתורה מבחינת הים עדיין לא מספיק, צריך לרדת לתהום ממש, לעמקי התורה העמוקים ביותר.

לבסוף השיבו משה שהתורה אצל הקב"ה, כאן משה הסביר לשטן כוונתו, שאף על פי שקיבל את התורה הוא עדיין אצל הקב"ה עד שעם ישראל ימסרו נפשם עליה מבחינת ירידה לים ולתהום, כך שאין כל סיבה לקטרג. ובכן נסתמו טענות השטן (ליקוטי הלכות).