מתוך הספרים שזכיתי להוציא לאור, מעגלי החיים שמואל  

מאכלי חלב וגבינה בשבועות – על שום מה?

מנהג ישראל קדושים, לאכול בחג השבועות מאכלי חלב, הרבה טעמים נאמרו בדבר:

א.   הרמ"א מסביר: זכר למנחת לשתי הלחם שהיו מקריבים בחג השבועות. שהרי כדי לאכול חלב ואחר כך בשר (שבשר ואחר כך חלב ודאי אסור) צריך להביא שני לחמים על השולחן (בנוסף לקינוח הידיים והפה), ויש בזה זיכרון לשתי הלחם שהיו מקריבים בחג, שהרי שולחנו של אדם כמזבח.

ב.    כאשר חזרו בני ישראל ממעמד הר סיני לאהליהם, לא יכלו עוד להשתמש בכלי האוכל  שלהם, לפי שאז קבלו את דיני הכשרות. לפיכך נאלצו להסתפק בינתיים במאכלי חלב בלבד, עד שיכינו לעצמם כלים מיוחדים לבשר.

ג.     טעם נפלא שכתב בספר המטעמים: יש במדרש דעה שמשה נולד ב ו' סיוון ולא רצה לינוק ממינקת מצרית לפי שעתיד לדבר עם השכינה, על כן אנו אוכלים מאכלי חלב לזכור את משה שזכה לקבלת התורה.

ד.    בספר שמות מופיע פעמיים הפסוק הקושר את חג השבועות עם חלב: "ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוהיך(היינו חג השבועות). לא תבשל גדי בחלב אמו" (שמות כג/יט,  לד/כו).

ה.   טעם נפלא ביותר מביא חידושי הרי"ם: תרי"ג המצוות שבתורה מתחלקות לרמ"ח מצוות "עשה", שהן כנגד רמ"ח איברים  שבאדם, ולשס"ה מצוות "לא תעשה", שהן כנגד שס"ה ימות השנה. יום יום בשנה ומצוותו, ובכל יום שהחמה זורחת עד שהיא שוקעת, צווחת ואומרת: גוזרני עליך שלא תעבור מצוות היום.

והנה מצוות לא תעשה "לא תבשל גדי בחלב אמו" היא ה – 66 במניין המצוות לא תעשה, והוא חל ב ו' סיוון, חג השבועות, שהוא יום ה – 66 מראש חודש ניסן. ולכן אוכלים מאכלי חלב ונזהרים שלא להיכשל (כן כתב המהרח"ו).

ולכן גם הפסוקים "לא תבשל גדי בחלב אמו" סמוכים בתורה להבאת הביכורים "ראשית ביכורי אדמתך תביא,,,".

ו.      הכתוב אומר "וביום הבכורים (היינו שבועות) בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם", ר"ת חלב, רמז שאוכלים מאכלי חלב.

ז.      ועוד גימטריה של "חלב" = 40 - כנגד ארבעים הימים ששהה משה בהר סיני כדי לקבל את התורה.

ח.   הר גבנונים – נקי כמו הגבינה.

בספר ניצוצי שמעון מפרש : אחד השמות של הר סיני הוא "הר גבנונים" (מדרש רבה) פירוש שנקי כמו הגבינה הלבנה. לכן אוכלים מאכלי חלב בחג.

ט.   ובספר "דן דין": מביא את המדרש שוחר טוב – בשעה שעלה משה למרום בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה, מה עשה הקב"ה צר קלסתר פניו של משה כאברהם, אמר להם זהו שהייתם אצלו ואכלתם בשר בחלב (כמו שכתוב: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ") ועכשיו אתם רוצים לפגוע בו, כך הכנסת אורחים שלכם? מיד נתרצו מלאכי השרת.

נמצא שעל ידי זה שנכשלו המלאכים באיסור בשר בחלב ניצח משה וניתנה לו התורה. לזכר זה אוכלים בחג מאכלי חלב בנוסף למאכלי בשר.

י.      חלב רומז לענווה

כתב בספר עוללות אפרים: אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו (סוטה כא:), וכן אמרו היזהרו בבני העניים שמהם תצא תורה (נדרים פא.).

ידוע כי מאכלי חלב אינם מתקיימים בכלי כסף וזהב אלא רק בכלי חרס הפשוטים, ולכן אוכלים מאכלי חלב לרמוז על השפלות למי שרוצה ללמוד תורה.        

יא.                                                                                                                    התורה, שניתנה בחג מתן תורה, נמשלה לדבש וחלב, שנאמר: "דבש וחלב תחת לשונך" (פר"ח, וכן הובא הטעם בכלבו).

והוסיף בספר מטעמים – שדבש אדום וחלב לבן, לרמוז שהתורה יש בה מידת הדין ומידת הרחמים, "זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם המוות".            

יב.מבחינה סמלית: כשם שהחלב הוא מזון קיומי לתינוק, כך התורה היא מזון רוחני קיומי לכל אדם.

יג.  ועוד: החלב - צבעו לבן שמסמל טוהר. בני ישראל נצטוו להיטהר לקראת קבלת התורה.

יד. חלב לרפואה: תיכף כשקבלו את התורה נעשו תשושי כוח לפי שהתורה מתשת כוחו של האדם (סנהדרין כו:) על כן אכלו מאכלי חלב לרפואה שהוא מאכל תינוקות.

ועוד שאז נתגיירו, וגר כתינוק שנולד דמי, על כן אכלו חלב כמו התינוק.

טו.             לפני מתן תורה דינם של ישראל היה כבני נוח שנאסרו באבר מן החי, ובכלל זה חלב (שהוא יוצא מהחי) ורק עכשיו שנתגיירו הותרו בחלב. לכן אוכלים מאכלי חלב (ספר המטעמים).

טז. לסיום: צריך לדעת שאומנם אכילת מאכלי חלב הוא מנהג אבל זה לא העיקר...

על זה מביא הר"מ שפירא מלובלין מעשה: פעם ביקרתי בסביבות ניו-יוק לצורך אסיפת כספים לישיבה. פגשתי שם יהודי עשיר אבל עם הארץ גדול, מתרברב ויהיר. ביקש העשיר להראות לי את למדנותו וכך סח לי: היות וכל ימי הספירה משמשים הכנה לשבועות שבו אוכלים מאכלי חלב, אני נוהג לאכול בכל לילה לביבות ממולאות גבינה כמספר ימי הספירה. שאלתיו: ומה קורה אם אתה שוכח בלילה אחד לאכול? אני ממשיך לאכול בלילות הבאים בלי לברך, השיב....