'"ואעשה אותך לגוי גדול" וגו' אמר רבי אלעזר אמר משה לפני הקדוש ב"ה רבונו של עולם ומה כסא של שלש רגלים אינו יכול לעמוד לפניך בשעת כעסך כסא של רגל אחד על אחת כמה וכמה, ולא עוד אלא שיש בי בושת פנים מאבותי עכשיו יאמרו ראו פרנס שהעמיד עליהם בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמים. "ויחל משה את פני ה'" אמר רבי אלעזר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שהחלהו, ורבא אמר עד שהפר לו נדרו כתיב הכא ויחל וכתיב התם לא יחל דברו ואמר מר הוא אינו מיחל אבל אחרים מחלין לו, ושמואל אמר מלמד שמסר עצמו למיתה עליהם שנאמר "ואם אין מחני נא מספרך", אמר רבא אמר רב יצחק מלמד שהחלה עליהם מדת רחמים, ורבנן אמרי מלמד שאמר משה לפני הקב"ה רבש"ע חולין הוא לך מעשות כדבר הזה. "ויחל משה את פני ה'" תניא רבי אליעזר הגדול אומר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שאחזתו אחילו, מאי אחילו? אמר רבי אלעזר: אש של עצמות' (ברכות לב, א). לכאורה התשובה של משה בדוימוי לכסא מוזרה, כי משמע שאומר שהסיבה שלא יהרוג זה רק משום שמפחד על צאצאיו שלו? לכן ניראה שהדגש אינו על עצמו אלא שמתוך זה יוצא שהכסא של בנ"י מהאבות הוא העמיד, (והרי גם משה קשור לאבות אז מדוע שלא יחשב אצלו כסא של 4? אלא שאם יהרוג את בנ"י יצא שכאילו מתחיל מחדש ולכן זה רק רגל אחת) לכן מדגיש בזה שהאבות הם העמידים. וזהו כמו שנאמר בהמשך בפס' שמבקש שיסלח בשביל האבות כשזכותם גם חלה כאן לפרטיו, כמו שמובא במדרש וברש"י 'לאברהם ליצחק ולישראל- אם לשרפה הם- זכור לאברהם שמסר עצמו להשרף עליך באור כשדים, אם להריגה- זכור ליצחק שפשט צוארו לעקידה, אם לגלות- זכור ליעקב שגלה לחרן, ואם אינן ניצולין בזכותן מה אתה אומר לי ואעשה אותך לגוי גדול- אם כסא של ג' רגלים אינו עומד לפניך בשעת כעסך ק"ו לכסא של רגל א' (רש"י לב,יג) רואים שרש"י הצמיד את המדרש על הייחוד שבכל אב מהאבות לגמ' של כסא ג' רגלים. כך שיוצא שהדגש באמירה על כסא ג' רגלים הוא להדגיש שבאבות יש זכות מיוחדת לסלוח לבנ"י על העגל. וניראה שזהו המשך הגמ' שמביאים מהו הדבר שעליו נאמר "ויחל משה" שזהו המשך לכפרה, שקודם נאמר בכלליות מיידית ועכשיו מפורטת. לכן ה"ויחל" זהו התחלת הפרוט ולכן קשור לאמירתו קודם על כסא ג' רגלים, כמו שמפרט בהמשך בזכות אבות. לכן גם ה"ויחל" מתפרש בדומה לכך, לכן כנגד אברהם שמסר עצמו לשריפה באש נאמר ע"י שמואל- שמסר עצמו למיתה עליהם, וזה בא בהדגשה בדברי ר"א בהמשך 'תניא רבי אליעזר הגדול אומר מלמד שעמד משה בתפלה לפני הקדוש ברוך הוא עד שאחזתו אחילו, מאי אחילו? אמר רבי אלעזר: אש של עצמות' וזהו דברי ר"א קודם שאמר 'שעמד משה בתפלה לפני הקב"ה עד שהחלהו' עד שנחשב שהטריד מרוב הפצרות (רש"י) וזה ע"י תחינה מרובה ולכן כעין עד שבערו עצמותיו. וכן דברי שמואל קשורים גם ליצחק שמסר עצמו להריגה, וכנגד יצחק זה גם בדברי רבא בשם ר"י שהחיל עליהם מדת הרחמים, שזה כנגד הנאמר בעקידה "אל תשלח ידך אל הנער ואל תעש לו מאומה" שזה דומה להחלת מדת הרחמים, שקודם היה דין להמיתו ועכשיו למנוע מיתתוכעין ברחמים עליו, ועוד שיצחק לא יצא מא"י שבה יש מדת הרחמים של א"י שמכפרת ("וכפר אדמתו עמו"). ובדברי שמואל שזה כנגד אברהם ויצחק זה משום ששניהם קשורים בעקידה, שלאברהם נאמר לשחוט וליצחק ניתן לישחט ובכך שניהם קשורים למיתה בעקידה וזה מזכיר את מסירתו למיתה של אברהם בכבשן באור כשדים. ובדברי ר"א מודגש השריפה אצל אברהם שזה כמו דבריו כשאמר על כסא ג' רגלים שהוסיף 'ולא עוד אלא שיש בי בושת פנים מאבותי עכשיו יאמרו ראו פרנס שהעמיד עליהם בקש גדולה לעצמו ולא בקש עליהם רחמים' שלכאורה זה סיבה מספקת? שלא יתבייש?- אלא זה כפתיחה בהתנצלות שלכן עומד למסור עצמו בתפילה עד שיבערו עצמותיו, שלשם כך נעמד פרנס עליהם וזהו כמו שנאמר קודם '"וידבר ה' אל משה לך רד" מאי לך רד? אמר רבי אלעזר: אמר לו הקב"ה למשה משה רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל ועכשיו ישראל חטאו אתה למה לי?' הרי שכל מיוחדותו הוא בשביל בנ"י ולכן מוסר עצמו למות בתפילה. וזה מרומז באש, שירד מסיני בעקבות העגל ("לך רד") שבסיני במתן תורה נאמר "אשר ירד עליו ה' באש ויעל עשנו כעשן הכבשן" (יט,יח) ולכן מרמז בתפילה עד שעצמותיו אש, וזה קשור לאברהם ומרומז "כעשן הכבשן" ככבשן שבאור כשדים, ולכן עכשיו שחטאו ופגמו בזה מבקש סליחה בהקשר של זה (וזה קשור לתורה שניתנה באש שחורה על גבי אש לבנה). ורבא אומר שהפר נדרו, שזה דומה לעקידה, שכעין ה' חוזר בו ממה שאמר (והעקדה היתה בהר כמו שסיני בהר) ובכל החיל עליהם מדת הרחמים, כמו שאומר רבא בשם ר"י, רק שבהפר נדרו יותר מודגש חלק אברהם שלו נאמר שליך לעקוד, ובמדת הרחמים יותר מודגש יצחק שלא נהרג. ורבנן אומרים מלשון חולין  שזה רמז ליעקב שעבד עבור נשיו להקים את עם ישראל, וכן ממנו יצאו 12 השבטים כנגד בנ"י שעובדים בכל העבודות החומריות ומקדשים את העולם. וכך בקש בזכות האבות, שהתורה נתנה לבנ"י שאנו עם סגולה מהאבות, ולכן על חטא העגל בסיני מבקש שזכות האבות תכפר. והנה נאמר בבלעם שהאתון אומרת "זה שלש רגלים" וחז"ל דרשו שרמזה לו על 3 רגלים, וכשניסה לקלל "וישת אל המדבר פניו" רמז על העגל (בתרגום יב"ע) כך שהעגל מכופר ע"י 3 רגלים. ניראה שפסח כנגד אברהם שיצא מאור כשדים (ובנ"י יצאו ממצרים) ושבועות כנגד יצחק שלא יצא מא"י והתורה עיקרה בא"י (בחו"ל רק משום "הציבי לך ציונים") ובמתן תורה ירדה קדושה לעולם (שלכן הארץ נירגעה) כיצחק בא"י שבה מרכז הקדושה בעולם, וסוכות כנגד יעקב "איש תם יושב אהלים" (ולכן כמו שבניו מרובים כך גם באים אושפיזין) וכן יעקב חנה במקום הנקרא סוכות. והנה 3 העונשים שנאמר (ברש"י [שריפה,הרג וגלות]) ניראה שזה כנגד 3 דרגות של חטא, שחוטאים בעגל ממש דינם שריפה, והעוזרים להם דינם במיתה, ומי ששתק ולא עשה כלום דינו גלות. או שזה כנגד 3 העברות שעשו בעגל שלכן התחייבו ב-3 דברים. על ע"ז התחייבו שריפה, על גילוי עריות התחייבו גלות (כמו מי שתקפו יצרו שילך לעיר אחרת ויתעטף שחורים וכו', וכן להתרחק מהאישה שנימשך אליה) ועל הרג (שהרגו את חור) התחייבו הרג, ועל כל המכלול הזה של "חג לה' מחר" (לב,ה) בעגל, ניתן כפרה ע"י 3 רגלים-חגים. ולכן מופיע "אלהי מסכה לא תעשה לך" (לד,יז) כרמז לעגל, ובהמשך "שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך" (כג) ככפרה. שפסח מול ע"ז, שכולם נמנים על קרבן פסח ואוכלים קרבן פסח, שקרבן הוא היפך מהעגל, ושבועות כנגד שפיכות דמים שבמתן תורה היו בדרגה של מלאכים (".. בני עליון כלכם") שלא שייך בהם מיתה, וסוכות כנגד גילוי עריות שבלעם כשהביט על אהלי בנ"י ראה ע"י פתחיהם שהם צנועים, וכן סוכה כעין בית ואשתו של אדם ניקראת 'ביתו'. ואולי גם בדברי משה "אשר הוצאת מארץ מצרים בכח גדול וביד חזקה" (לב,יא) מרומז החגים (וכפרתם) שפסח מרומז ב"אשר הוצאת מארץ מצרים" שזהו חג פסח כנגד יציאת מצרים (סוף המכות) ושבועות נירמז ב"בכח גדול" שבשבירת הלוחות נאמר למשה 'ישר כחך ששברת', וגם רמז לכח הקדושה בעולם, וגם כרמז ל'ניצחוני בני' שהתורה ניתנה לנו להכרע כעין שהכח אצלנו, וסוכות נירמז ב"ויד חזקה" כנגד ים סוף שעליו נאמר "היד הגדולה" (יד,לא) שזה היציאה, כשהיו בדרך, ולכן רומז על חג הסוכות שכנגד הסוכות בדרך במדבר. ובנ"י עולים 3 פעמים לרגל (רמז לכסא ג' רגלים) לה', היפך מהעגל, ושבט לוי (ובראשם הכהנים) עובדים במקדש, ששבט לוי לט חטא בעגל ואף השתתף בהכאת החוטאים בעגל (לב,כו) וכך במקדש זה כנגד הר סיני שהשכינה שרתה בו, ולכן בזה מכפרים על העגל.