דבר תורה לפרשת תצוה ושבת זכור- עצה בפרשה
בס"ד
אור - לי - בפרשה - תצוה - שבת זכור
" ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור לְהַעֲלֹת נר תמיד "(כז, כ)
עם ישראל נדרש להביא למנורת המשכן את השמן הזית המובחר ביותר - זך, ידוע שפני המנורה הם כפני האדם
שבעה כנים שבהּ כנגד שבעה פתחים שבפרצוף האדם. וזה רמז לאדם שצריך לזכך את עצמו בכל חושיו היינו ראיה,
שמיעה דיבור וכו'. וע"י התמדה בכך יום יום ניתן להגיע עד הרמה הגבוהה ביותר בחינת דקה מן הדקה והיא זיכוך
המחשבות היינו לקדש את המחשבה לעבודת ה' יתברך. דע, שכל זה ניתן להשיג ע"י שהאדם יתמיד בעבודת ה'
בחינת נר תמיד בתשובה ובצדקה וע"י כך זוכים למאור הפנים, נמצא ר"ת: תשובה צדקה ותאיר הפנים.
והקשו המפרשים למה נאמר 'ואתה', וכן למה נאמר 'תצוה' ולא צו. ועוד יש להבין, מה הכוונה בפסוק ויקחו 'אליך'
שלכאורה היה צריך שייקחו לאהרן אחיו של משה שהיה ממונה על הטבתם והדלקתם של נרות המנורה במשכן כפי
שמובא בפרשת אמור. ופירש הרמב"ן הטעם 'אליך' שיביאוהו אליו הוא(היינו משה) יראנו אם זך וכתית כראוי ויש
להקשות למה לא לימד את אהרן להבדיל בין השמן הראשון היינו הטיפה הראשונה שהוא זך בלי שמרים כמו שכתוב
(במנחות פו): מגרגרו בראש הזית וכו' שזה השמן היה כשר למנורה לעומת השמן השני שפסול למנורה וכשר למנחות.
וראו ראיתי בספר 'קול אליהו' של הגר"א(הגאון מווילנא) זצק"ל: שפרשת תצוה שהיא גם 'שבת זכור', היינו לזכור
את אשר עשה לך עמלק בצאתך ממצרים, תצא לרוב בשבת לפני פורים. על כן, נראה לומר אולי שזאת הפרשה
תרמוז על הסוד והיסוד החשוב ביותר שבזכותו מתקיים העם היהודי לדורות כי בכל דור ודור מופיע זרעו של עמלק
ורוצה לכלותינו רק בגלל שאנחנו יהודים אך על אפו וחמתו הקב"ה מצילנו מידם.
ונראה לי בסייעתא דשמייא לומר דידוע שמשה רבינו ע"ה כל נשמות בני ישראל כלולים בו כמובא בספרים הקדושים
(זוה"ק ג רטז): שהתפשטות של משה בכל דור ודור בשישים ריבוא נשמות בני ישראל. וכן מובא בתלמוד שבכל תלמיד
חכם יש ניצוץ של משה רבינו(שבת קא) וזה שאמר 'ואתה' היינו בגוף שני ולא אמר במפורש 'משה' כי רצה לרמוז אולי
על הצדיק שיש בכל דור ודור שבו כלולות כל נשמות בני ישראל בחינת משה רבינו ולכן אמר 'תצוה' ולא צו היינו
מלשון צוואה לדורות.
וע"פ זה יובן למה לא נאמר ויקחו אל אהרן אלא 'אליך' דווקא כי רק אתה רצה לומר אולי הצדיק שפועל בכל דור ודור
לתיקון נשמות בני ישראל שכלולים בו. ומובא בילקוט שמעוני שמן זית שהוא אורה של עולם, ודרשו חז"ל(מגילה ט"ז:)
ואורה זו תורה. ומובא במדרש כל המשקים אדם מערב בהם ואינו יודע איזה תחתון ואיזה עליון אבל השמן אפילו אתה
מערבו בכל המשקין שבעולם הוא נתון למעלה (היינו צף)כך אבותינו בשעה שהיו עושים רצונו של מקום נצבים למעלה
מן העובדי כוכבים(שמו"ר פל"ו א) וע"פ הנ"ל אפשר להגיד שכך גם התורה הקדושה שהיא עליונה על כל החכמות ואין
דומה לה בכל העולם. לכן שמן זית דווקא ולא שמן אחר כי הזיתים נמצאים על העץ כל ימות השנה: בחמה ובקור וכו'
ומהם כותשים את שמן הזית זך כתית למאור שבו מדליקים את המנורה בין הערביים ובפרט את הנר המערבי לפי
שהוא תמיד לעולם היינו בלילה וביום.
נמצא שכמו שהזית תדיר על העץ כל בני ישראל צריכים לעסוק בתורה תדיר כל ימות השנה בחינת עץ חיים וגו' וזה
הטעם שהפרשה הזאת יוצאת לרוב לפני פורים כנאמר לעיל כי בזה ירמוז לבני ישראל שיזכרו שבכדי להכניע את היצר
הרע בחינת עמלק הפרטי של כל אחד ואחד והכללי של עם ישראל שמכניס בנו ספקות באמונת ה' יתברך כי 'עמלק'
בגימטרייה 'ספק' צריך את האורה שהיא התורה כמו שכתוב(קידושין ל:) בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין ואם
אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרין בידו וכו׳ וכך אמר דוד המלך ע"ה: ה' אורי וישעי ממי אירא וגו' (תהלים כז). אימתי
אמר דוד פסוק זה - בגדוד עמלק(תנחומא ד). אך חשוב מאוד לדעת שאסור ללמוד תורה לשם כבוד מעמד וכו' אלא צריך
שיהיה הלימוד תורה לשמהּ בחינת שמן זית זך כי רק כך אפשר להכניעו כנ"ל.
ומכאן נבין את הסוד היסוד החשוב מאוד לקיום העם היהודי והוא לימוד התורה וקיום המצוות ולזה צריך לכוון בלימוד
התורה והתפילות בהתקשרות לצדיק שבו כלולות כל נשמות ישראל שהוא בחינת 'נר תמיד' כמו שכתוב: נר ה' נשמת
אדם(משלי כ) ובכך נותנים לו כוח בהכנעת היצר הרע לכלל ולפרט וע"י זה עם ישראל גוברים על זרעו של עמלק שנמצא
בכל דור ודור והשם יתברך מצלינו מידם. יהי רצון שנזכה לאורה ושמחה וששון ויקר – פורים שמח!.
שבת זכור – השבת הקרובה היינו פרשת תצווה היא מהתורה וחובה ללכת לשמוע אותה מספר תורה כשר ומהודר
בשונה משאר השנה שזה מדרבנן. בשבת זו קוראים בספר נוסף שבו מזכירים את אשר עשה לנו עמלק ביציאת מצרים.
רצ"ב ההלכה בעניין כפי שפורסם באתר הלכה יומית:
http://www.halachayomit.co.il/
פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב
צריך לבקש מאוד לחזור אחר צדיק כזה שיכול לקבץ הנפשות ולהעלותם, שיעלה גם נפשו עמהם, ולחדשם בבחינת
עיבור, ולהוריד ע"י זה תורה. וצריכין לבקש הרבה מהשם יתברך שיזכה למצוא צדיק כזה, כי הוא דייקא יכול לתקנו
ולהעלותו מכל הפגמים של כל התאוות; כי כשאדם רוצה דבר תאווה, זה הרצון הוא פגם ומרה לנפש, ואזי הוא
בבחינת "מרת נפש", בחינת "ונפשה מרה להּ", וזהו בחינת פיזור הנפש, ואזי אין הנפש מאירה, והיא בחינת "נפש
רעבה"; וע"י שבא לצדיק האמת הנ"ל נתתקן הכל, כי יכול לתקן ולהעלות אפילו אלו הרצונות הפגומים עם הרצונות
הטובים שיש לו, ואז יתקיים בו: "ונפש רעבה מִלא טוב", בחינת "והשביע בצחצחות נפשו", ויחדש כנשר נעוריו,
דהיינו שיתחדשו ויתקנו ימי נעוריו שעברו בחושך, ואז נקרא אדם. גם גופו יתעלה ויתחדש ע"י שבא לצדיק(סימן
צדיק, אות יט).
מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה
ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה
ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה
