בס"ד

אחת  מהתכונות  העיקריות  של  עמלק  מרומזת  במה 
שכתוב:  ”ויזנב  בך  את  כל  הנחשלים  אחריך“.  עמלק 
נטפל  למי  שהוא  חלש,  ולמי  שנכשל,  ומזנב  בו.  הוא 
מפיל  אותו  לחלישות  הדעת  ולעצבות,  עד  שמביאו 
לידי ייאוש גמור, כאילו אבד סברו, ואין לו שום טעם 
לחיות חס ושלום.
אולם,  כנגד  עמלק  ישנה  תרופה  גדולה,  בדמותו  של 
צדיק  הדור  –  משה,  ותלמידו  יהושע,  שהם  הנלחמים 
בעמלק על ידי נתינת כל מיני תרופות ותחבולות, לחזק 
על ידן את אותן נפשות חלושות ונכשלות, שיוכלו גם 
הם  להתגבר  ולהמשיך  עצמם  אל  תוך  מחנה  הקודש, 
ולזכות למעלות רמות.
אחת  התרופות  הנפלאות  ביותר  שנתן  לנו  הצדיק, 
כדי  להילחם  בעמלק,  היא  דמותו  הנלבבת  של  התם 
הקדוש, מסיפורי מעשיות )מעשה ט(. דמות נפלאה זו, 
די בכך שהאדם נזכר בה ותיכף הוא מקבל חיזוק עצום 
לנשמתו, וגל של שמחה תמימה שוטף אותו. 
אחת  הנקודות  המרכזיות  בהנהגתו  של  התם,  היא 
שמחתו במנעל המשולש )הנעל המשולשת( שעשה. 
השמחה של התם במנעל המשולש שעשה, היא אחת 
מהנקודות החשובות והמאירות ביותר בכל תורת רבינו 
הקדוש – שמלמד אותנו עד כמה צריך האדם לשמוח 
בחלקו,  אפילו  כשמעשיו  רחוקים  מאוד  משלמות, 
ומי שיזכה להפנים את השכל שנלמד עתה, יעלה על 
המסילה  הנכונה  ויהיה  תמיד  שמח  ומאושר,  ויזכה 
למחות את זכר עמלק מליבו )ולא רק בפורים! עבודה 
זו  נדרשת  מהאדם  לכל  אורך  חייו(,  ממש  כמו  התם 
הקדוש.
עלינו  לדעת,  שהתם  לא  השלה  את  עצמו  לרגע  לגבי 
מצבו.  הוא  ידע  היטב  את  החסרונות  שלו,  הוא  ידע 
שיש לו שכל נמוך ופשוט, הוא ידע שלוקח לו המון זמן 
ויגיעה עד שהוא מבין משהו, וגם אחרי שהוא כבר מבין 
משהו, זה לא בשלמות. אם כן איך הוא היה שמח?
התם היה שמח משום שהיה בעל אמונה שלמה! ולכן, 
הוא האמין באמונה שלמה שאם יש לו כזה חסרון, זה 
רק בגלל שהקדוש-ברוך-הוא ראה שרק עם החסרון 
הגדול  והנורא  הזה,  הוא  יכול  להגיע  לתיקון  שלו! 
לשלמות שלו! לייעוד שלו! למלא את שליחותו! לכן 
הוא שמח עם השכל הנמוך והפשוט והאיטי מאוד 
שלו, שאינו קולט את הדברים בשלמות וכו‘, כי 
על ידי האמונה יודעים אנו: שאין שום חסרון, 
גם  כשהשכל  שלי  הוא  כזה  איטי,  מאחר 
ודווקא בזה תלויה כל השלמות שלי!
ואפילו  כשהתם  ראה  שיש 
ה ש ל כ ו ת  
רבות וקשות לחסרון הזה - שהרי בגלל שהיה לו שכל 
כזה, הוא היה צריך להתאמץ הרבה עד שהוציא משהו 
תחת ידיו, ולא היה לו זמן אפילו לאכול בשקט, ובכלל 
לא  היה  לו  פנאי,  והוא  לא  עשה  את  מלאכתו  כראוי, 
ובגלל  זה  פרנסתו  הייתה  בדוחק  גדול,  והיה  אוכל  רק 
לחם ושותה רק מים, כמו כן היה לו רק מלבוש אחד 
מגושם משותף עם אשתו וכו‘ - למרות כל ההשלכות 
והחסרונות  הללו,  הוא  לא  זז  מהאמונה  שחסרון  זה 
הוא  הטוב  ביותר  בשבילו,  והוא  השלמות  שלו!  הוא 
היה כל כך חזק באמונתו, עד שהיה תופס את המנעל 
המשולש שעשה, שמבטא למעשה את כל החסרונות 
שלו, ורוקד עמו בשמחה ומתענג עליו!
ההנאה,  התענוג  והשמחה  של  התם  במעשי  ידיו,  הם 
עוד פן של האמונה השלמה שלו, שהתבטאה בשמחה 
במעשיו, בלי שום רדיפה עצמית או האשמה עצמית. 
זאת, משום שהייתה לו אמונה שלמה בהשגחה פרטית. 
הוא  האמין  שכל  מה  שהוא  מצליח  לעשות  -  זה  מה 
שה‘ רצה שהוא יצליח לעשות. לא היה לו שום בלבול 
באמונה - שהוא יכול היה לעשות יותר טוב, או שהיה 
בידו לעשות משהו כדי שיהיה יותר טוב, או שהוא לא 
השתדל  מספיק,  או  שהוא  לא  רצה  מספיק,  וכיוצא 
בזה - הוא ראה רק דבר אחד: את האמונה החזקה שכל 
מה שקורה איתי וכל תוצאה שיוצאת לי – זה רצון ה‘, 
וזה הכי טוב בשבילי. זה לא משנה בכלל מאיזו סיבה 
הגעתי לתוצאה הזאת - זו התוצאה, זה מה שה‘ רוצה, 
זה הכי טוב בשבילי, זו השלמות שלי.
נשים לב: הנעל המשולשת היא התזכורת של התם לכל 
המציאות  שלו  המלאה  חסרונות;  שהשכל  שלו  נמוך 
ופשוט, שהוא לא מוצלח, שהוא לא מסוגל להבין כלום 
כמו שצריך, שפרנסתו בצמצום, שכולם צוחקים ממנו 
– והוא היה לוקח את כל המציאות של החסרונות שלו 
ורוקד איתה ושמח בה, משום שהיה שלם עם עצמו.
והאמונה  היא  שנתנה  לתם  את  הביטחון  העצמי, 
את  השלום  והשלווה  עם  עצמו.  היא  שמנעה  ממנו 
את  המחלוקות  הפנימיות,  הנובעות  מהמלחמה  על 
האמונה.  היא  שחסכה  ממנו  את  כל  הייסורים  של 
הרדיפה העצמית, והייסורים של חוסר שביעות הרצון 
העצמי, ושל חוסר הביטחון עצמי - כי הוא פשוט שמח 
בחלקו בשלמות.
ה‘  יתברך  יזכנו  שדמותו  של  התם  תהיה  לנגד  עינינו 
כל היום, עד שנזכה להידבק ברוחו הטובה והתמימה, 
ולמחות את זכר עמלק מלבנו בשלמות, אמן ואמן.