"גיוס חרדים"

כל הסודות

שמאחרי הרעש הגדול

   וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים... וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ... וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל... אֲרֹן הָעֵדֻת... (שמות כ"ה י' - כ"ב).

   בפרשת השבוע אנו למדים על בניית המשכן ותכולתו הקדושה, הארון המזבחות המנורה והשולחן, כלי הקודש ובגדי הכהונה, התורה מפרטת לנו ופורסת בפנינו את כל העשייה עד לפרטים הקטנים ביותר, ואין ספק שרק לקרוא את זה - זה מרגש וכואב. מדוע ולמה?

   מרגש לדעת איזו עוצמה רוחנית ופסגת קדושה היו בעבר לעם ישראל כאשר השכינה שרתה בתוכם והמשכן היה לב העולם ומרכז החיבור של האדם היהודי עם הבורא, ובאמצעות המשכן וכליו זכו בני ישראל לקרבת ה' ואיכות רוחנית בצורה הגבוהה ביותר.

   כואב לדעת שאיבדנו את כל זה וגדענו את הכתר והנזר הרוחני שלנו והוגלינו לבין האומות ואנו טובעים בנהר של דם וים של צרות ואוקיינוס של דמעות, והשכינה הקדושה גלתה עימנו - 'ובגללנו ולמעננו' היא סובלת ומתאבלת, בגלל 'שנאת חינם' שעדין מרקדת בינינו (גיטין נ"ו ע"א), שכל זמן שאנחנו הילדים לא חפצים באחדות אחד עם השני, אבא שבשמים לא חפץ לשכון בקרבנו. מדוע?

 

  

   ולכל חובבי הגימטרייאות והפרפראות, נזכיר שהמסר גם מעוגן בשפתם:

 

 

 

   אלא שכאן חובה לעשות עדכון קטן וקריטי שטמון בו עולם ומלואו ובהעדרו ניתן לעוות את התורה ולערב בין הקודש והחול, ומפאת רגישות הדברים ופלפולי הבל שיצר הרע עלול להטעות אותנו בהם, נפתח בהצהרה הבאה:

 

 

   ובכן, פתחנו את המאמר בהכרזה שעם ישראל מְצוּוֵה על 'השלום והאחדות', וראינו שזה גם תנאי יסוד להשראת השכינה בקִרבנו ולזירוז גאולתנו.

   אלא שבו זמנית ובאותה נשימה חובתנו לזכור את זעקתו וצעקתו של דוד מלכנו שהכריז ללא היסוס הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי (תהלים קל"ט כ"א - כ"ב).

   דוד מגלה לנו שלמרות שהאחדות היא מיסודי הדת והדעת, חובה להבין שכל מי שפוער פיו ולועו על ה' ותורתו ומורד במצוותיו ומנסה לכפות על עם ישראל את השקפתו ההרסנית והארסנית בשם 'חופש הביטוי והשיסוי', צריך לשונאו ולשמור מרחק ממנו כמו מחומר נפץ, מפני שלפני 'התייפייפות הנפש והרצון לכבד כל אדם' חובה לשמור על כבודו של מלך העולם, שהרי אנו עבדיו הנאמנים וזה לא עניין של 'בחירה', ומי שרומס ודורס את כבוד אבינו, אין לו מקום בתוך הלב שלנו. באיזו רמה? תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים! לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי!

   כך אמר דוד מלכנו, על זה גם מסר פינחס את נפשו בפרשיית 'כָּזְבִּי וְזִמְרִי' (במדבר כ"ה), גם בחטא העגל ראינו שמשה נקם את בזיון כבוד ה' ללא שיקולים נוספים והוא זעק מִי לַה' אֵלָי... וַיֹּאמֶר... כֹּה אָמַר ה' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ... וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ (שמות ל"ב כ"ו - כ"ט), ולמען כל ההמומים והמזועזעים - משה רבנו ממשיך ומודיע עוד 12 מילים שטמון בהם סוד גדול, והוא אומר לעם ישראל כך:

   מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַה', כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו, וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה. פירוש: תִנְקמו נקמת ה' ממחטיאי הרבים - אפילו אם אותם חוטאים הם קרובי משפחתכם, ואל תחששו שהמצפון והרגש שלכם ייהרס ויישחק בגלל זה. אדרבה! בזכות זה תזכו לברכת ה'! (אבן עזרא שמות ל"ב כ"ט).

  האמת שראוי להרחיב בנושא, אך מחמת שהנייר צר וקצר והמקום בו דל ומוגבל, נסתפק בזה ונסכם את הדברים במשפט חד וברור כראש הגפרור:

   אנו אוהבים את ה' ובניו, אפילו את הגויים אנו מכבדים, אנחנו אוהבים מעומק ליבנו גם את האחים שלנו שאינם מקיימים מצוות - ויש לנו רגש טהור ועז כלפי כל אחד מהם, אך באותה נשימה אנו מצהירים ללא פחד ומורא:

   כל מי שמעיז פניו כנגד ה' ותורתו ומנסה לכפות על עם ישראל את דעתו החוטאת, לדוגמה: להתיר נישואין אזרחיים, לפרום את כבוד השבת, לשנות את חוקי הצניעות הכשרות והמילה או לגעת בנימה הכי קטנה של איזו מצוה - תהא אשר תהא, לא אנחנו - אלא דוד המלך מכריז עליו מְשַׂנְאֶיךָ ה' אֶשְׂנָא, תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים, לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי. ואם דוד סובר כך, עלינו לנהוג כמותו.

   הארכנו בדברים הללו מחמת שנמצאים אנו בתקופה עדינה שבה חלק מקבוצת אנשים החליטה לקדם בבית הנבחרים מספר נקודות שהם פִּרצה חמורה בחומת הדת, וכאשר גינו אותם גדולי ישראל כפי שהדריך אותם דוד המלך כנ"ל, פתאום קמו כל מיני יפי נפש ושוחרי שלום ושאר ירקות והביעו את כאבם הגדול על כך, וטענתם בפיהם: מותר לבזות יהודים?... האם זו לא צביעות ושחיתות?... וכי זה לא חילול ה'?... פסגת הטענות הייתה 'איך אפשר לבזות אדם שיש לו כיפה על הראש'?... אותם חמודים הכריזו שהם דורשים 'התנצלות' על הדברים והם חוללו רעש ומהומה בעם.

   החומר הנ"ל שראינו זו התשובה הכי ישירה וברורה עבור אותם חמודים, ומי שעדין חושב אחרת - אל דאגה. אנו מבטיחים לו שלאחר אריכות ימיו ושנותיו דוד המלך יתן לו שיעור פרטי בנושא, ויפתור לו את כל הקושיות.

   [ועל הטענה 'אבל יש לו כיפה'... איך מבזים אדם שיש לו כיפה'... נציין שכאשר נוקמים את נקמת ה', עם כיפה ובלי כיפה זה לא הנושא. וכי שבתאי צבי לא היתה לו כיפה? האם בר כוזיבא היה גלוי ראש? וכי דוד המלך אמר שהוא מדבר רק על מי שאין להם כיפה? ממתי הכיפה נותנת חסינות לאדם - אם הוא לא מתבייש שאנשי מפלגתו מריצים וממריצים בפומבי רעיונות להחלשת הדת - בתור 'מצע קורץ לבוחר'? ואדרבא! מי שיש לו כיפה תובעים ממנו יותר, בדיוק כפי ששוטר במדים שמתנגח בחוק - עוונו גדול מנשוא].

   זו דעת התורה ואת זה לא ניתן לפורר ולערער גם באמצעות המילים והסיסמאות הכי יפות, ואפילו לא בשם האחדות והשלום - כנ"ל, ואשרי המבין זאת. זה סימן מובהק שמוחו טהור ויראתו קודמת לחוכמתו וחליפתו וְלִשְׁכָּתוֹ, והתִשקורת לא מדברת מתוך גרונו.

   כאן המקום והזמן ללוש ולדוש פרט נוסף שהבהירות בו לא ברורה לכולם, וכיון שהתִשקורת לא חפצה להציג את הדברים 'כהלכה', החלטנו לעשות עבורה את השירות ולהציג את הצד השני של המטבע, הצד התורני, הצד היחיד שאמור לעניין את האדם היהודי.

   בימים אלו מככבת בחוצות קירייה ועיר סיסמא נפלאה בשם 'שוויון בנטל', כאשר כל אחד הופך 'למאן דאמר' והוא מעוניין לסדר את העולם בהתאם להשקפתו ורוח קבוצתו, ולחנך את כל החולקים על דעתו הכבירה. ומה באמת דעת התורה בנושא? לפני שנבהיר ונסביר את הדברים כהוגן, נפתח בשאלה מהפרשה הקשורה לבניית המשכן וכליו:

   כל צעיר וישיש ונער וקשיש מודה בפה מלא שהמשכן וכליו קדושים ונשגבים וכל פרט בהם מכיל בתוכו סודות עמוקים בעבודת ה', כפי שרמזו לנו חכמי התורה במקומות רבים שהמשכן התחתון מכוון כנגד המשכן העליון וכו'.

   אלא שבכל אופן רצוננו לדעת 'מהו החלק הכי נעלה במשכן וכליו'? מהי התכלית העיקרית שלשמה בכלל נבנה המשכן?

   אין ספק ששאלה זו קשה להכרעה, לאדם הגשמי. אלא שזכינו שהמלאך האלוקי רבנו הרמב"ן ענה על כך במילים ברורות והוא גילה לנו שארון העדות זה הדבר העיקרי שהיה במשכן ולכבוד הארון נעשַה  ונבנה הכל, ובעצם גם מקום משכן השכינה היה מעל ארון העדות, ומשם היה משה שומע את ה' מדבר עימו (רמב"ן פתיחה לפרשת תרומה).

   ומה כל כך מיוחד בארון הזה יותר משאר כלי הקודש? התכולה שבו. בתוך הארון היו לוחות וספר תורה, וכיוון שהתורה הקדושה שַׁכְנָה בו - ברור שהוא הראשון במעלה. שהרי מה יותר נעלה מהתורה?

   כדאי לדעת שמחמת חביבות התורה ה' פטר את כל העוסקים בה מהרבה דברים שאחרים חייבים בהם, ולמען הסדר הטוב נרחיב את הדברים ונעלה לבמה מספר ידיעות חשובות, ידיעות שבסוף יחכימו אותנו במסר מאוד גדול:

   א) אין לך מצוה בכל המצוות כולן שהיא שקולה כנגד תלמוד תורה (רמב"ם תלמוד תורה פ"ג ג'), כך פסק הרמב"ם שהוא עמוד ההלכה, וברור שזה נאמר גם על הגיוס לצה"ל.

   ב) גם אם הגיוס נחשב למצוה - ולא כעת המקום לדוש בזה, בל נשכח שכבר נפסק שכל מצוה שנעשית על ידי אחרים - אסור לבטל תורה למענה (שם ד'), ולמי שיש עוד ספקות - נצטט עבורו דברים יותר ברורים שנפסקו ברמב"ם, וזו לשונו הטהורה:

   לוי... הובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים... לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל... אלא הם חיל השם. ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להִבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו... ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים (רמב"ם שמיטה ויובל י"ב - י"ג).

   ג) מי שטוען 'שזו חוצפה', שהרי זה חוסר הגינות שאנשים ישרתו בצבא ובעצם ישמרו על בטחון האברכים - ומצד שני האברכים לא יִפְרֵעוּ את החוב ויישאו גם הם בנטל הזה, נגלה לו כעת 'פצצת אטום תורנית':

   התורה פוטרת את לומדי התורה מלשלם 'אגרת שמירה'. מדוע? מפני שהצבא כלל לא שומר על לומדי התורה - אלא 'תורתם משמרתם' (רמב"ם תלמוד תורה פ"ו י', וכס"מ שם).

   ד) הציבור ברחוב מעריך שוטרים ושופטים ושאר בעלי שררה ויוקרה, ומצד שני בני התורה נחשבים 'כסרח עודף' במקרה הטוב, ובמקרה הפחות טוב מעיזים לכנותם בשמות שאין מקומם כאן, וחבל שלא יודעים כולם את המידע הבא:

   נפסק בהלכה שכל אדם חייב לכבד את מלך ישראל בכבוד גדול ולירא ממנו (רמב"ם מלכים ומלחמות פ"א ב'), ומצד שני נפסק שאפילו 'המלך' שכולם מצווים לכבדו ולירא ממנו - גם הוא חייב לכבד את לומדי תורה ולעמוד לפניהם (מלכים ומלחמות פ"ב ה').

   כעת נשאל חידה: מי אמור לעמוד לפני מי? שופט לפני אברך - או אברך לפני שופט? [על שאלה זו אנו מעוניינים לשמוע תשובה שתהיה קבילה בהר סיני, ולא בבית משפט!]

   ה) הידעת? פסק רבי יוחנן בתלמוד שבני העיר מצווים לעשות לתלמידי חכמים את מלאכתם 'כדי שיהא להם פנאי לעסוק בתורה' (יומא ע"ב ע"א). וכדי להוציא מליבם של מסתפקים - מדגישים חכמי התורה שהדברים נאמרו על 'כל' תלמיד חכם, ולא רק על חלק מהם (מאירי שם).

   ומדוע זכה התלמיד חכם לכזה כבוד וייקר? מגלה לנו 'העיני שמואל' (שם) שזה מחמת שהשוותה התורה את כבוד תלמיד חכם לכבוד הבורא כפי שמבואר בתלמוד (פסחים כ"ב ע"ב).

 משום כך אסור לתלמיד חכם למחול על כבודו - שהרי בזיונו זה בזיון התורה, ואם הוא ימחל - הוא ייענש על כך, ורק לאחר שזה שביזה אותו מבקש מחילה מהתלמיד חכם, התלמיד חכם רשאי למחול לו (רמב"ם ת"ת פ"ז י"ג).

   מי חלם שעד כדי כך חשובים בני התורה - ואפילו מלך ישראל וכל שכן שופט חייבים לעמוד לפני כל אברך? מי חלם שכל עוד יש חיילים - אסור לבני התורה למעט מלימודם למען הצבא? מי חלם שהצבא כלל לא שומר על בני התורה אלא 'תורתם משמרתם' ואפילו 'אגרת שמירה' הם משלמים 'בחינם' - כנפסק בהלכה? מי חלם על דברי רבי יוחנן שהעם צריך לשרת את לומדי התורה ולדאוג לעשות את כל מלאכתם - כדי שיהיו האברכים פנויים לעסוק בתורה? מי חלם שנפסק בהלכה שהשונא לומדי תורה והמרכל עליהם 'אין לו חלק לעולם הבא'? (רמב"ם תלמוד תורה פ"ו י"א).

   מי שיעמיק בדברים הללו ולומד את הנושא לעומק, לא מתוך העיתון - אלא מתוך הרמב"ם, יש לו תשובה והבנה ברורה מדוע בני התורה בוחרים לעמול בתורה במקום להתגייס. [מה גם שבני התורה יודעים שיש סוגיה שנקראת 'אלף למטה אלף למטה', ופירוש הדברים שתורת האברכים זה בעצם הקמע והביטוח של החיילים - וזה מעוגן במדרש חז"ל ואכמ"ל, ובעצם הנלחם למעט את התורה של בני הישיבות הרי הוא מתאכזר על החיילים וגוזל מהם את הביטוח הרוחני].

 

   עד כאן הסברנו למה אין לגייס 'לומדי תורה'. אך מה ההסבר לכך שבאופן עקרוני כל החרדים לא מוכנים להתגייס - ללא יוצא מהכלל?

   התשובה על כך מאוד מעניינת, נא להדק חגורות...

   "צהל" אינו המצאה של הוזה וחוזה המדינה. כבר לפני אלפי שנים - עוד בתקופת משה רבנו - המושג הזה קרם עור וגידים. כבר אז היה לעם ישראל צבא, חיילים, מפקדים, והכל לפי תשתית וציווי האלוקים (במדבר ל"א ג'), אלא שהיו הבדלים רבים בין הצבא של ימינו לאותו צבא קדוש, והנה מספר דוגמאות:

   בצבא החמוד שלנו, מי שמהול - הוא בעל מום ומקבל פרופיל 97. אך בצבאו של משה רבנו, חשבו אחרת.

   כמו כן, בצבא המתוק שלנו, ההמנון הוא "כוחי ועוצם ידי". ואילו בצבאו של משה, ההמנון היה כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ (דברים כ"ג ט"ו).

   בצבא שלנו אין קדושה וצניעות - ואפילו הרב יואל שוורץ ממייסדי הנח"ל החרדי תקף את צה"ל בחריפות על כך (אתר ערוץ שבע 7.2.13). אך בצבא של משה רבנו, הקפידו מאוד בענייני הקדושה והצניעות, וכמו שמצָווה התורה ודורשת: וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע... וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כ"ג י - ט"ו).

   בצבא שלנו, מי ששומר אמונים לתורה הולכים איתו ראש בראש - עד שיתכופף וישתנה. (עיין פרשיית ישיבת "הר ברכה" 1.12.2009). אך בצבאו של משה, שרביט ההנהגה והמילה הראשונה והאחרונה היו שמורים אך ורק לתורה.

   בצבא שלנו, מוציאים לשדה הקרב את המוכשרים ביותר. אך בצבאו של משה היו מוציאים לשדה הקרב את הצדיקים ביותר, חיילים שלא היתה להם אפילו עבירה אחת (דברים כ' ח'). כן כן, יהודים כמו באבא סאלי, הרב מרדכי שרעבי, הבן איש חי, צדיקים כאלו היו יוצאים לשדה הקרב.

   בקיצור, היום 'צהל' זה ראשי תיבות צבא (הגנה) לישראל, ואילו פעם 'צהל' היה ראשי תיבות צבא הכפוף לה', יחי ההבדל ה....ענק!

   כעת נגלה סוד צבאי גדול שחכמי התורה גילו לנו בפרשת כי תצא, וחבל שמנהיגי וקברניטי הצבא הבטוחים בכוחם ועוצם ידם - לא יודעים זאת:

 

   זו בעצם התשובה לשאלה מדוע החרדים לא הולכים לצבא? למה הם לא מוכנים לשאת בנטל הלאומי? מה הסיבה לכך שבזמנו של משה ויהושע הסכימו להתגייס לצבא - והיום עולם התורה מסתייג מכך מאוד?

   התשובה לשאלות אלו היא אחת: בתקופת אבותינו הקדושים התורה היתה מעל הצבא והקדושה והצניעות שררו שם בכל פינה והשכינה הקדושה ליוותה את הלוחמים, והצבא ענה על הדרישה של 'וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ'.

   אך היום הצבא מצהיר שהוא מעל התורה - והצניעות והקדושה אינם נר לרגליו, ומשום כך השכינה לא שוהה שם. ומאותם סיבות שהשכינה לא נמצאת, גם בני התורה לא נמצאים!

   אתה סבור שיש לנהוג אחרת?

   כדאי לדעת שלמרות השקפתם החדה והברורה של בני התורה, הם לא בזים חלילה לאף חייל וליבם שטוף באהבה רבה לכלל החיילים, אהבת נפש מלאה של אח לאח, שהרי 'כל יהודי' הוא נסיך, בנו של מלך העולם.

   נכון שזה נפלא?