בס"ד

בשבת האחרונה קראנו בתורה על מעמד
הר סיני ועשרת הדיברות. כשמתבוננים
בעשרת  הדיברות, בצד  השייך למצוות  שבין
אדם  לחברו,  רואים, שהדיברות החמורות  כל כך,  לא
תרצח, לא תגנוב וכו', מוזכרות בקצרה, בלי פירוט
שמסביר את גדר האיסור וכו', ורק הדיברה האחרונה,
של 'לא תחמוד' שהיא לכאורה פחות חמורה,  מאחר
ולכאורה לא מדובר בגרימת נזק בפועל, היא מפורטת
ומוסברת.
וזה סדר חמשת הדיברות האחרונות (שמות כ): "�א
תִרְצַח �א תִנְאָף �א תִגְנ ֹב �א תַעֲנֶה בְרֵעֲ� עֵד שָׁ קֶר."
– ארבעה דיברות אלה מובאות בקיצור נמרץ. כלומר,
למרות שמדובר בדברים חמורים ביותר: רציחה, ניאוף,
גניבת נפש, עדות שקר, התורה לא פירטה את גדר
העברות הללו, ואת פרטי הדינים השייכים להם, ואילו
הדיברה האחרונה, שהיא החמדה, שהיא בסך הכל דבר
שבלב, שרוב בני אדם בכלל לא חושבים שהם צריכים
ויכולים לשלוט בו, מובאת כך: "�א תַחְמ ֹד בֵּית רֵעֶ� �א
תַחְמ ֹד אֵשֶׁ ת רֵעֶ� וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמ ֹרוֹ וְכ ֹל אֲשֶׁ ר
לְרֵעֶ�." – פירט לך הכתוב, בפרטי פרטים, את הדברים
שאסור לחמוד:
בית רעך – נכסיו של השני, אשת רעך – זה פשוט, עבדו
ואמתו  – לכאורה נראה לא  שייך לדורנו, אבל  באמת
יש לזה שייכות רבה, שמצוי מאוד, שכל מיני מעבידים,
בתחומים מקצועיים וכד', רואים שיש לחברה אחרת
או למפעל אחר איזה עובד מיומן, ומנסים לפתות אותו
לעבור אליהם, תמורת משכורת גבוהה יותר או תנאים
טובים יותר וכד', זו בחינה של 'לא תחמוד עבדו ואמתו'
השייכים לנו כיום, בעובדים והשכירים של השני.
שורו וחמורו – גם 'שורו וחמורו', יש להם שייכות גמורה
לנו, שזה מצוי מאוד שחומדים כלי מלאכתו המשובחים
של השני, או מקור פרנסתו, שזה בחינת השור שאתו
היו עובדים את האדמה, שזה היה עיקר הפרנסה פעם,
והיום זה כל סוגי כלי  מלאכה  או מקורות פרנסה, או
שחומדים מכונית של מישהו שזה בחינת 'חמורו' וכד'.
ואם לא די  בפרוט זה, הדגיש הכתוב שוב:  'וכל אשר
לרעך'! אחרי שנתנה התורה התיחסות ארוכה ומפורטת
ביותר לגבי  כל מיני דברים שעלול אדם  לחמוד, לא
הסתפקה במה שפירטה,  אלא  הזהירה וכללה שוב,
שאסור  לחמוד את כל מה ששייך לשני, שלא  ישאר
מקום לטעות, שאולי מה שלא הוזכר בפירוש מותר
לחמוד חלילה,  אלא יהיה מובן היטב  בלי שום ספק
שאסור לחמוד שום דבר בעולם ששייך למישהו אחר.
מכאן  אנו מבינים, שהדיברה של 'לא תחמוד'  היא
הדיברה הכי חשובה, שמסכמת את כל הדיברות
הקודמות לה,  ולמעשה, בה תלוי קיום  כל הדיברות
כולם וכל התורה כולה, וההסבר הוא פשוט:
כי מי שלא חומד שום דבר השייך לשני, פירושו שהוא
באמת זכה למדת ה'שמח בחלקו', והוא בודאי לא יגיע
לידי רציחה ולא לידי גניבה ולא לידי ניאוף ולא לידי
עדות שקר, שהרי מה מביא את האדם לידי רציחה? אך
ורק מידותיו הרעות, שהוא לא שמח בחלקו, וכועס וכו',
וכן שאר העבירות, כולם שורשן בפגם האמונה שהאדם
לא שמח בחלקו באמת, ולא מאמין שכל מה שיש לו
הכל בהשגחה פרטית ולטובתו וכו', כמו שהארכנו
להסביר במאמרים רבים ובספרים.
נמצא שעיקר שימת הדגש  בעבודת האדם, היא על
הדיברה הזו של 'לא תחמוד', שהיא דבר המסור ללב,
שאם אדם לא  יעבוד  על הנקודה  הזאת,  להיות שמח
בחלקו ולא לחמוד מה שלא שייך לו, יתכן מאוד שיעבור
על הדיברות הקודמות של 'לא תרצח' ו'לא תגנוב' וכו',
אם לא כפשוטו, אז בבחינה מסוימת, כגון אדם שמדבר
על אחר לשון  הרע זה כמו רציחה, כל  שכן שמלבין
פניו ברבים, וכן 'לא תגנוב' ו'לא תענה', אף אם לא כל
אדם עובר עליהם ממש, הוא בודאי עובר על בחינות
של זה, בפרט על  פי מה  שלימד  אותנו  אדוננו ומורנו
ורבנו בתורות ס"ח-ס"ט, שעל ידי חמדה עובר גם על
גזילה עיין שם, ובאמת לצערנו הרב בתי הכלא מלאים
באנשים שגם עברו על הדברים האלה בפועל ממש.
והנה, אם הדיברות של 'לא תרצח' ו'לא תגנוב' הם
על פי רוב רק פועל יוצא של החמדה וחוסר השמחה
בחלקו, אבל הדיברה של 'לא תנאף', היא נובעת ישירות
מהחמדה, שברגע  שאדם  חומד  איזו  אשה, הוא מיד
עובר על 'לא תנאף' כי עיקר הניאוף בעיניים, ולכן מי
שלא שומר את עיניו  מלהסתכל  במה שלא שייך לו,
בודאי  יעבור שוב ושוב  על 'לא  תנאף', כי אמרו  חז"ל
שישנו חוק  שה' טבע בבריאה: עין רואה –  לב חומד!
וכל מי שחושב שאצלו החוק הזה לא חל, שהוא יכול
כביכול לראות ולא לחמוד, הוא משקר רק את עצמו...
והעיקר הוא בעניין תאוות הניאוף, כי כשאדם רואה את
הבית  של  חברו,  את המכונית של חברו  וכו',  אף  שגם
בזה עוברים הרבה על 'לא תחמוד', אבל על כל פנים, יש
בזה עדיין בחירה ושליטה עצמית ואפשרות לעבוד על
עצמו שלא לחמוד את זה ממש, או להוציא מלבו את
החמדה שהתעוררה בו, אבל ביצר החמדה של נשים,
החמדה היא כל כך מהירה וחזקה, שתכף אדם עובר על
'לא תחמוד', והחמדה נכנסת בו כארס של עכנאי, ולא
תצא משם במהרה...
לכן אין שום עצה  להימלט  מלעבור  על 'לא תחמוד',
מלבד לעצום את העיניים, ונמצא שכל קיום הדיברה של
'לא תחמוד' תלויה בעיניים, ומאחר וכמו שלמדנו לעיל,
קיום כל התורה תלוי בקיום הדיברה של 'לא תחמוד',
יוצא  שקיום כל התורה כולה תלוי בעיניים, ומי  שלא
שומר את העיניים, כלומר שלא עוצם אותן, כי אין דרך
לשמור  את  העיניים מלבד לעצום אותן, הוא  לא  יכול
לקיים את התורה, כי הוא בודאי עובר על 'לא תחמוד'
וממילא עובר על 'לא תנאף', והוא בסכנה גדולה לעבור
על 'לא  תרצח' 'לא תגנוב'  'לא תענה ברעך עד  שקר',
כמו שרואים בצורה ברורה שהעולם מלא ניאוף רציחה
וגניבה ועדות שקר.
וזה מה שכותב רבי נתן בליקוטי הלכות, הלכות משא
ומתן  הלכה ד', שכל התורה היא בחינת עיניים,  שזה
בחינת הסתכלות לה' לבד, וזו מקצת לשונו שם:
"וְזֶה בְּחִינַת 'שְׁ מָר תָּם וּרְאֵה יָשָׁ ר כִּי אַחֲרִית לְאִישׁ
ָ לוֹם'. שֶׁ הַפָּסוּק מַזְהִיר אוֹתָנוּ עַל קִיּוּם הַתּוֹרָה. וְזֶהוּ
'שְׁ מָר תָּם' לֵילֵ� בִּתְמִימוּת לְהַאֲמִין בּוֹ יִתְבָּרַ� בִּתְמִימוּת,
ְמוֹ שֶׁ כָּתוּב, תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱ-�קֶי�. וְזֶהוּ 'וּרְאֵה
יָשָׁ ר'. כִּי אֱמוּנַת הַתְּמִימִים הִוא בְּחִינַת רְאִיָּה יְשָׁ רָה זַכָּה
בָרָה, כִּי הֵם רוֹאִים בְּי ֹשֶׁ ר וּמַבִּיטִים אֵלָיו יִתְבָּרַ� לְבַד
מְכַוְּנִים עֵינֵיהֶם אֵלָיו יִתְבָּרַ� בְּדֶרֶ� יָשָׁ ר מְא ֹד בְּלִי שׁוּם
נְטִיָּה אֶל הַצַּד חַס וְשָׁ לוֹם, לְיָמִין וְלִשְ מ ֹאל, כְּמוֹ שֶׁ כָּתוּב,
עֵינֶי� לְנ ֹכַח יַבִּיטוּ  וְכוּ' אַל תַּט יָמִין וּשְ מ ֹאל,  כִּי הֵם
מְכַוְּנִים עֵינֵיהֶם לַה' יִתְבָּרַ�, כִּי הַמַּאֲמִין בֶּאֱמֶת הוּא
אֶצְלוֹ כְּאִלּוּ רוֹאֶה בְּעֵינָיו מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁ כָּתַב רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ
לִבְרָכָה בְּמָקוֹם אַחֵר, דְּהַיְנוּ שֶׁ עֵינָיו מַבִּיטִים תָּמִיד לַה'
יִתְבָּרַ� לְבַד בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת..." עיין שם ההלכה כולה 
שמבארת שרק כשעיניו של האדם מביטות תמיד אל
ה', אז נמשכת עליו השגחה ופרנסה וכו' עיין שם.
העיקר שרואים כאן, ששמירת העיניים, היא דבר פנימי
מאוד, אף שהפעולה היא חיצונית, שצריכים כפשוטו
לעצום  את  העיניים מכל מה שמסיח  את  הדעת
מהדבקות בה', וכל שכן מדברים המעוררים חמדה
רעה לתאוות העולם הזה, שכאמור, בזה תלוי קיום כל
התורה כולה, אבל הפנימיות של זה היא, שהעיניים
שלנו מביטות ישר אל ה', כמובא בדברי רבי נתן הנ"ל,
זהו בעצם פנימיות קיום התורה, לזכות לאמונה שלמה
ודבקות בה'.
 לכן כל אחד צריך להשיב אל לבו שאין לו שום אפשרות 
להתחמק  מהחיוב  לשמור את  העיניים,  דהיינו  לעצום
אותן, כי בלי שמירת העיניים אין שום אפשרות לקיים
את עשרת הדיברות – את החצי השני של עשרת
הדיברות כבר  הסברנו, שבלי לשמור  את העיניים
אדם יעבור על 'לא תחמוד' ויגיע לידי רציחה וגניבה
וניאוף וכו', ולמעשה גם החצי הראשון של הדיברות
של האמונה בה' וכו', ראינו שגם הם תלויות בעיניים,
שרק על ידי שמירת העיניים זוכים להאמין בה', בחינת
'אנוכי ה' א-לוקיך', 'לא יהיה לך', 'לא תשא', 'זכור את
יום השבת', ואפילו 'כבד את אביך ואת אמך', זה תלוי
בעיניים, כמובא בגמרא, שרק מי שהולך בדרך ה' זה
נחשב שמכבד את הוריו, אבל מי שרוצח ונואף וכו',
בודאי מבזה את הוריו ולא מכבדם ר"ל.
הכל עומד על העיניים שהם היסוד לקיום התורה
והמצוות, והאמונה והדבקות בה'. לכן עתה בסופם
של השובבי"ם, נתחזק וניקח להמשך השנה את
ההתעוררות  לשמירת העיניים במסירות  נפש, וכל
אחד יהיה עז כנמר - ולא יחוש לליצנים המלעיגים על
יסודות התורה שהם שמירת הברית ותפילה בכוונה, קל
כנשר – מהיר וזריז להעצים את עיניו מראות ברע, ורץ
כצבי וגיבור כארי לעשות רצון אביו שבשמיים, ובזכות
מסירות הנפש על קדושת ה', נזכה לביאת משיח צדקנו
ולבניין  בית מקדשנו  ולגאולה  שלמה במהרה בימינו .
בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל