"שבת קבלת התורה",  היא העת המוכן ומוכשר ביותר 

לקבלת עול תורה ויגיעתה, בעסק עמלה של תורה בעיון 

ובבקיאות כראוי.

כמו שהורונו רז"ל (עבו"ז ה:): "תנא דבי אליהו, לעולם ישים 

אדם עצמו על דברי תורה, כשור לעול וכחמור למשאוי!". - 

וכמו שפירשו המפרשים (עי' ספר "בניהו בן יהוידע" לבעל הבן איש חי 

שם) בענין שכפל אבא אליהו זכור לטוב את משלו "כשור לעול 

וכחמור למשא". - אלא "שור לעול" משל הוא ללימוד העיון, 

המעמיק ביגיעת הבנת הסברא, כדוגמת השור שתחת עול 

המחרשה חורש ומהפך ומעמיק עמוק בג' טפחים שבקרקע. 

- ואילו "חמור למשא" הוא המשל ללימוד הבקיאות, לגרוס 

ולשנן במשא התורה על שכמו, כדרך שהחמור נושא 

אלומותיו בשקידה תדיר.

בימי השובבי"ם המקודשים והנעלים הללו, אין לך תיקון 

גדול כתיקון יגיעת התורה ועמלה בטהרה, כאשר האריכו 

בספרי קודש. וידועה הקבלה מהרה"ק בעל "יסוד העבודה" 

זצוק"ל מסלונים, שכבר נתקבלה והתפשטה בכל תפוצות 

ישראל, שלימוד התורה חמש שעות רצופות ללא הפסק - הרי 

הוא כתענית משבת לשבת! 

עיקר ימי השובבי"ם הלא ניתנו לתיקון החטא המר הידוע, 

ועסק התורה הוא התיקון המעולה ביותר לחטא זה. כמבואר 

בזוהר הקדוש (ח"א דף קצ.) במעשה אותו תלמיד שהיה יושב 

בישיבה ופניו מוריקות, מחמת שהיה נמשך אחר התאוה, 

וליבו מהרהר בהרהורי העבירה רחמנא לישזבן. ונתנו העצה 

והתיקון עבורו, למושכו אל יגיעתה של תורה, עד שהתיישבה 

רוחו בקרבו. ומאותו יום שקיבל על עצמו עול תורה, זכה 

למנוחה וחירות מרדיפת היצר הרע הבוער בקרבנו תמיד, עיין 

שם באורך.

ובהנהגות הרבי ר' שמואל שמעלקא מניקלשבורג זצוק"ל 

(הנהגה נב) איתא בהאי לישנא קדישא: "בכל פעם יאמר באמצע 

הלימוד, 'המאור שבה יחזירנו למוטב'. ובכל פעם שהיצר מסיתו 

לסיים בענין, ולקצר בלימוד מחמת עייפות, או חסרון הבנתו, או 

מחמת שיחת הילדים. - יגער ביצר הרע, ויתגבר עליו מאוד! 

וישבור טבעו, וילמוד יותר מהרגלו, ובכוח עד שייגע. ובזה משבר 

הקליפות והחיצונים, ומכפרין לו אפילו על כריתות ומיתות בית 

דין ומיתה בידי שמים".

"כי הלימוד בתנ"ך ומשנה וגמרא ופוסקים, שהוא בכח, ובקול, 

ובנעימת הקול, בלי שום מחשבה זרה, ובנענוע הגוף. - מטהר 

ומצחצח הנשמה, ומחדד השכל, ומשבר הקליפות והחיצונים 

מכל וכל" עכל"ק הצח.

***

בישיבה הגדולה 'מנצ'סטר' שבאנגליה, המפורסמת לשם 

ולתהילה, שימש שנים רבות כראש ישיבה הגאון הצדיק 

הנודע מוהר"ר יהודה זאב סגל זצ"ל (יא"צ היום ש"ק כ"ב שבט), אשר 

העמיד בה תלמידים למאות ואלפים, עדרים שלמים של 

צורבים תלמידי חכמים מופלגים, הפזורים כיום ברחבי תבל.

מסירות נפשו לתורה ויראה ולהעמדת דת על תילה, היתה 

ללא גבול, והתייחס לכל תלמיד כבן יחיד, כמי שכל הישיבה 

לא קמה אלא עבורו!

וסיפר לי אחד מתלמידיו, טיב מעשה מופלא שהתרחש עמו, 

הממחיש את אהבת התורה שבערה בו כאש שלהבת.

בחור אחד מתלמידי הישיבה, התגלתה בגופו מחלת 

הסרטן הידועה ל"ע, והחלה לקנן בתוך איבריו ולכלותם 

רחמנא ליצלן. הבחור הצעיר לא ידע את נפשו, ובצר לו פנה 

אל רבו ראש הישיבה האהוב, ושח בפניו את צרתו הגדולה 

שנחתה עליו פתאום, בשיא פריחת נעוריו.

הראש ישיבה בליבו הרחום נתרגש מאוד למשמע אוזניו, 

ועל אתר הורה לזעזע עולמות בתפילות! כי מאמינים אנו בני 

מאמינים שבתפילה נאמנה ניתן לשנות הגזירה, ובשום אופן 

שלא להתייאש חלילה, ולהסכים ולהשלים בלב עם המצב... 

כאשר מצוי לפעמים, אלא להשעין עצמו בביטחון איתן 

ותקיף בצור עולמים, שבודאי בקל יכול להפוך הגזירה על 

פיה!

הבחור ומשפחתו הענפה היו מוכרים היטב לראש הישיבה, 

גם אחיו הגדולים שלפניו למדו בישיבה במחזורים קודמים. 

ובהסתמכו על היכרותו עם אביו של הבחור, ביקש להזמין את 

אביו אל משרדו בישיבה.

האב - יהודי פשוט, סוחר 'בעל הבית', העמל קשות על 

המחיה ועל הכלכלה, נענה לבקשתו של הרב סגל, והגיע אל 

הישיבה.

במהלך שיחתם פנה הראש ישיבה אל האב, ואמר: שמעתי 

מבנך שיחי' על מצבו החמור, אך לדעתי אסור לומר נואש, 

ועלינו לעשות הכל להצלת הנער! הרהרתי רבות בדבר, 

והגעתי למסקנא אחת ברורה, באם מבטיח אתה לי שבנך זה 

יהיה מוקדש כולו לתורה, והנך אחראי על כך שיישב כל ימי 

חייו בעסק התורה ועמלה בלבד, הריני מבטיח לך נאמנה, 

ומקבל עלי בהן צדקי, שיבריא הנער וייצא ממחלתו!

האב נדהם למשמע אוזנו, הוא נרעש ונרגש מאוד! - הבית 

כאמור לא היה בית של תורה, כל אחיו של הבחור, לאחר 

שעזבו את הישיבה יצאו לעבודתם ולפעלם להביא טרף 

לביתם, הם היו מחונכים מעודם על 'מוסר עבודה' גבוה... 

והגם שקבעו עתים לתורה, לא היא היתה עיקר מלאכתם, 

והיה קשה לו לאב לתת הסכמה מיידית למהפכה שכזו בכל 

תפיסת עולמו, בקשר לעתידו הכלכלי של ילדו האהוב.

הוא ביקש אפוא מרווח זמן להרהר בדבר, שלא לקבל 

החלטה גורלית שכזו בפזיזות, ולבדוק היטב כיצד ניתן ליישם 

'תכנית' ברורה, המבטחת מראש את השארת בנו כל ימיו 

בתורה, ולקבל על עצמו ערבות בדבר, באחריות פיננסית 

להחזיקו ולתמכו תמיד! 

האב התמהמה עם החלטתו, ולא מיהר להשיב תשובה 

ברורה בדבר... בינתיים חלפה תקופה והמצב התדרדר יותר 

רחמנא ליצלן, הבחור הכאוב שהתקרב מאוד אל הראש 

ישיבה בתקופת מחלתו - שחיזקו ועודדו כל העת להרבות 

בתורה ותפילה ושלא לאבד התקווה חלילה - ניגש  שוב 

בדמעות רוגשות לרבו, עם הממצאים החמורים החדשים, 

המורים על התפשטות מחלתו ביתר שאת.

על אתר נענה הראש ישיבה בהתרגשות: כבר שוחחתי עם 

אביך בדבר, והנני ממתין לתשובה ממנו. תמסור לו בבקשה, 

שאני מחכה דחוף לתשובתו!

אך האב היה נתון בדילמה קשה, במבוכתו הרבה לא הצליח 

לקבל החלטה אמיצה ונועזת שכזו, העתידה לשנות אצל בנו 

את כל מערכת השקפת החיים, הוא הסתובב כל העת 

בהרהורים קשים, הספקות דחקו בו אנה ואנה, ולידי החלטה 

לא בא...

חלפה תקופה נוספת, ולפתע מצבו של הבחור החמיר 

ביותר, בבת אחת קרסו כל מערכות גופו, והיה במצב קריטי 

ביותר, מפרפר בין חיים למוות. זעקות התפילות בישיבה 

הקדושה הגיעו עד לב שמים, כשהרופאים מושכים ידיהם, 

באומרם שמבחינה רפואית לא ניתן יותר לעשות כלום, וימיו 

ספורים עלי אדמות!

כראות האב המצב לאשורו, שהנה עומד הוא להפסיד 

לגמרי את בנו חלילה, כשהוא מוכן לעבור לעולם שכולו טוב... 

רץ מהרה אל הראש ישיבה, וכשכולו נסער זעק והתחנן על 

נפשו, שמוכן הוא להסכים עם כל התנאים שהראש ישיבה 

דורש בשלמות, העיקר שיינצלו חיי בנו!

הראש ישיבה ענה לו בהשקט ובבטחה: את דברתי לא 

אשנה! הבטחתי בעינה עומדת! באם מסכים אתה בהן צדק 

להקדיש את כל חייו של בנך זה לתורה, ומקבל על עצמך 

להסיר ממנו את עול הפרנסה תמיד, הן בכלכלת ביתו מדי 

חודש בחודשו, והן עול הוצאת השאת הילדים וכו', ונוטל על 

כתפך הכל בשלמות. - הריני מבטיח להשלמת העסקה גם 

מצידי, שיהיה הבן בריא ושלם לאורך ימים ושנים טובות!

השיחה הקשה הזו בין האב לראש ישיבה, התקיימה 

במשרד ממש לפני תפילת מנחה בהיכל הישיבה. - בתום 

השיחה יצא הראש ישיבה לתפילת המנחה, שהזכירה את 

מנחה של ערב יום הכיפורים... היא היתה מלאה בבכיות 

ודמעות רותחות אשר זלגו מעיניו של הראש ישיבה ללא הרף, 

בהגיעו בסוף העמידה לתפילת אלקי נצור, החל פתאום בוכה 

בקול, ושופך ליבו כמים לפני קונו. העומדים סביבו הצליחו 

לשמוע מעט מתוך שיחתו עם קונו, בשפה פשוטה וברורה, 

כאשר כולו מתמוגג בהתרגשות אמר: ריבונו של עולם, הלא 

הבטחתי ברור זה שלש פעמים, שאם מקדישים חיי זה הבן 

לתורה, הרי הוא מתרפא! אנא אל תעשה דברי פלסתר! ראה 

נא המסירות נפש הקשה שיש לו לאביו בדבר, ומוכן לקבל על 

עצמו במסירות נפש להחזיק את בנו בתורה תמיד, וגדול 

כוחה של המסירות נפש להמשיך ישועה ורפואה! וכך היה 

מאריך בתפילות ובקשות רבות.

והנה פתאום בבת אחת חלה תמורה קיצונית במצבו של 

הנער, הוא פקח את עיניו, קם ממיטתו, והרגיש שחיים 

חדשים נמסכים בו, הייסורים והכאבים חלפו ואינם! הרופאים 

בבית החולים אצו רצו מבדיקה לבדיקה, ולא האמינו למראה 

עיניהם, המחלה פשוט נעלמה מגופו של הילד כמי שאינה... 

ועד מהרה הבריא הנער ונרפא בתכלית השלמות.

האב המאושר היה מלא שמחה והודאה לקל חי, ולשלוחיו 

הצדיקים הנאמנים, הוא קיים את הבטחתו בשלמות ההידור, 

ודאג לכל מחסורו של הבחור מהחל ועד כלה, כדי שיקדיש 

את כל חייו אך ורק לעסקה של תורה הקדושה. - בהגיעו 

לפרקו השיאו אשה הוגנת, ונטל את כל מחסורו בהחזקת 

הבית ועול הפרנסה בשלמות על שכמו.

כיום נמנה אותו תלמיד בין התלמידי חכמים החשובים 

ביותר בעירו, מרביץ תורה מופלג, וכל כולו נתון באהבת תורה 

ויראת שמים, כשאינו שוכח לרגע את מתנת החיים שקיבל 

כדי להקדישם כולם לתיקון עסק התורה בשלמות תמיד. 

[מתוך שיחה פרטית - ה' אייר תשע"א]