עשרה ידידים בירושה
נכתב על ידי DL2000, 17/1/2013
בס"ד
עשרה ידידים בירושה
איש עשיר היה בימי קדם ולו שדות וכרמים, עדרי צאן ובקר,
דינרי זהב רבים ובית גדול ומפואר, עשרה בנים – כולם חרוצים
ומוכשרים – היו לאיש, וגם ידידים רבים ונאמנים היו לו. אכן, היה
לו לאיש, הכל בכל מכל כל, הוא חי את חייו בטוב ובנעימים,
ולכאורה, כל דאגה לא היתה צריכה להעיב עליו, ואולם, דאגה
אחת הטרידה אותו ללא הרף: מה יקרה לאחר מותו? האם יריבו
עשרת בניו על ירושתו? הדבר לא נתן לו מנוח, כלום יתכן
שעושרו הרב יגרום למריבות במשפחתו !?
כה הטרידה אותו המחשבה, עד כי באחד הימים קרא לעשרת
בניו וכה אמר להם : בני היקרים והאהובים, מוטב לו לאדם
שיחשוב על סופו דוקא במיטב ימיו, בעודו בשיא עשרו ובריאותו,
יודעים אתם בני, כי אין בארץ איש שיחיה לעד, ועל כן, דואג אני
וחושש, שמא לאחר מותי תריבו ביניכם על הירושה שאותיר
לכם, והאחווה ביניכם תהפוך לשנאה ולקנאה. שמעו הבנים את
דברי אביהם והשיבו פה אחד: יוסיף ה' לך אבינו האהוב, שנים
כהנה וכהנה, וגם לאחר מאה ועשרים, ננהג ביושר ובאחווה ולא
נקפח איש מבינינו, מבטיחים אנו זאת, אבא .
אורו עיני האב בשמעו את ההבטחה הנרגשת, אך אדם נבון
וחכם היה, ועל כן ידע כי יתכן והבנים יתקשו לקיים את ההבטחה,
אמר להם: יודע אני בני, כי כוונתכם רצויה, אך הניסיון מוכיח,
שלא תמיד מסוגל אדם לשלוט ביצרו, ונוסף לזאת, גם אני אינני
בטוח שכספי ורכושי ישארו בידי עם יום מותי .
על כן החלטתי, להעניק לכל אחד מכם סכום שיספיק
לפרנסתו, כספי המזומן מגיע לסכום של אלף דינרי זהב, אתן
אפוא, בעוד אני בחיים, מאה דינרים לכל אחד מכם, מאה דינרי
זהב זה סכום מכובד ביותר ו , כל אחד מכם יוכל לעסוק במסחר
ולהתפרנס בכבוד, ואת יתר רכושי תחלקו ביניכם שווה בשווה
לאחר מותי .
"אבינו היקר, יהי רצון שתאריך ימים על האדמה", איחלו
הבנים לאביהם, ונזכה עוד שנים רבות להיות ביחד כאן בעולם
הזה, ואחרי שנפרדו לשלום מאביהם , פנו לדרכם, כל אחד מהם
שקע בעיסוקיו, ועד מהרה הוסחה דעתם מהבטחת אביהם . עברו
ימים ונהפך הגלגל על האיש, עשרו הלך ופחת, כמה שנות בצורת
נתנו אותותיהן בשדותיו ובכרמיו, מחלות ומגפות שונות פגעו
בצאנו ובבקרו, כה החמיר המצב, עד שנאלץ למכור את ביתו
וכמעט את כל רכושו על מנת לפרוע את חובותיו המרובים. רק
בדבר אחד לא נגע האיש, באלך דינרי הזהב אשר הבטיח לבניו.
עליהם שמר מכל משמר, אך הגיע היום שנאלץ גם להשתמש
בכספו, באו מים עד נפש, ובלית ברירה השתמש האיש בחמישים
דינרים, בידיו נותרו אפוא תשע מאות וחמישים דינרים. הדבר
יה סב לו עגמת נפש רבה, ומצערו כי רב חלה ונטה למות .
בהיותו על ערש דווי קרא האיש לעשרת בניו, הללו נחפזו אל
מיטת אביהם, וראו כיצד אביהם נוטל את כספו בשארית כוחותיו
ומתחיל לחלקו ביניהם. אכן, לכל אחד מתשעת בניו הגדולים
העניק האב מאה דינרים , כפי שהבטיח, שמחו הבנים, הודו
לאביהם ונפרדו ממנו. כשעזבו התשעה את החדר נותר האב עם
צעיר בניו, במבע של עצב הביט בו האב ואמר: מה אוכל לעשות,
בני הצעיר –? בעת שהבטחתי לכם את כספי לא סברתי שיהיה
עלי להוציא מן הכסף הזה, ואולם, יודע אתה מה רבים האסונות
והפגעים שאירעו לנו, ובניגוד לרצוני נאלצתי להשתמש גם בחלק
מהכסף הזה, לכל אחד מאחיך נתתי מאה דינרים, ועתה נותרו
בידי חמישים דינרים בלבד ", ואולם, גם את הסכום הזה לא אוכל
להעניק לך בשלמותו " אמר האב בעיניים דומעות " , עלי להשתמש
בשלושים דינרים להוצאות הכרחיות ודחופות, נותרו אפוא
עשרים דינרים בלבד, קח אותם, בני, ומחל נא לי, יודע אני שטוב
לב אתה יותר מאחיך ."
עצוב ומאוכזב היה הבן הצעיר, עצוב בשל צערו הרב של אביו,
ומאוכזב על כי קיבל סכום כה קטן, אך למרות זאת אמר, והכאב
מבצבץ מקולו: "אבא, אל תצטער, אני מוחל לך, אך מה אוכל
לעשות בעשרים דינרים בלבד? הרי הסכום לא יספיק להקמת
עסק מכניס." ומהיכן אתפרנס? " אל תדאג בני", הרגיע האב
החולה את בנו המאוכזב ", עשרה ידידים נאמנים יש לי, אתן לך
אותם בחלקך, ובטוח אני שיעזרו לך בשעת הדחק, האמן לי, בני
הצעיר, כי ידידים טובים ואמיתיים שווים אפילו יותר מאלף
דינרים של זהב ! !".
לא חלף זמן רב, והאב החולה הלך לעולמו. התאבלו עליו
עשרת בניו, ולאחר ימי האבל פנו איש לדרכו. תשעת האחים,
שזכו כל אחד במאה דינרים, לא התעניינו בגורל אחיהם הצעיר,
לא הטרידה אותם הבעיה, כיצד יתפרנס אחיהם מעשרים
הדינרים, בעיה אחת ויחידה הטרידה את כל אחד מהאחים: כיצד
להשקיע את הכסף בצורה המוצלחת ביותר, ואכן, כל אחד מהם
השקיע כספו במסחר, כעצת אביהם המנוח, ופרנסה נמצאה להם
בשפע .
ואילו הבן הצעיר, החשש כי לא יוכל לעשות מאום
בעשרים הדינרים היה מוצדק . בסכום עלוב שכזה אי אפשר
לפתוח עסק כלשהו, גם עבודה אחרת לא נמצאה לו, ועד
מהרה השתמש בעשרים הדינרים לפרנסת משפחתו, לא
חלפו הימים והסכום כמעט כלה, רק דינר זהב אחד נותר
בידו. הביט הבן בפנים עגומות בדינר היחיד, ודברי אביו –
על אודות עשרת ידידיו שנתן לו בחלקו – עלו בזיכרונו ", אך
מה יועילו לי עשרת הידידים הללו" חשב במר לבו ", כלום
אפנה אליהם ואקבץ אצלם נדבות? לא ! זאת לא אעשה
בשום פנים ואופן !".
שקע אפוא בהרהורים כבדים ולבסוף גמלה בלבו החלטה:
"למרות הכל, עלי לכבד את רצונו של אבא המנוח, ועל כן
אשמור על קשרי ידידות עם עשרת ידידיו". שוב הביט
בדינר האחרון וידע מה יעשה! באותו דינר אחד ויחיד קנה
מצרכים ומאכלים והכין סעודה דשנה. אל הסעודה הזמין
את עשרת הידידים של אביו, הללו, נענו להזמנה בשמחה
וברצון. כולם באו והתענגו על הסעודה, אכלו, שתו ושוחחו
שיחת רעים נעימה, תוך כדי שיחה נזכרו , כמה פעמים
התארחו בבית ידידם המנוח, ועד כמה השתדל להיטיב
עמם. אמרו הידידים זה לזה: "ראו, מכל עשרת בניו של
ידידינו המנוח, רק הבן הזה זכר אותנו והמשיך לשמור על
קשרי הידידות עמנו". "בוודאי", הוסיף אחד מהחבורה,
"עלתה לו הסעודה הדשנה הון רב, וקשה היה לו להוציא
את כספו, הן ניכר עליו שאינו עשיר, יודעים אנו שאביו ירד
מנכסיו בשנים האחרונות ובוודאי לא הוריש לו הרבה "
"הבה נגמול עם ידידינו כגמולו הטוב" הציע ידיד אחר.
ובו במקום החליטו הידידים להעניק מתנות לבנו הצעיר של
ידידם, כל אחד הציע לתת פרה העומדת להמליט וסכום
כסף כלשהו. החליטו – וקיימו. עד מהרה הובאו לבית הבן
עשר פרות וסכום כסף נכבד. מקץ זמן קצר המליטו הפרות,
והבן שמכר את העגלים, הרוויח רוח נאה, הוא ראה ברכה
בעמלו, עד אשר התעשר, ועלה על תשעת אחיו ברכושו
ובמעשיו הטובים .
"כמה צדקו דברי אבי" אמר הבן בהביטו ברכושו ", אכן,
ידידים אמיתיים וכנים שווים ויקרים מכל הון "
(עפ"י סיפורי המעשיות - רב ניסים גאון)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
