דיני תפילת שמונה עשרה

א. זמן תפילת שמונה עשרה בין בחול בין בשבת לכתחילה הוא משתנץ החמה, אבל בדיעבד או היוצא לדרך, או חייל באמונים ובתפקיד בטחוני אפי' לכתחילה אם התפלל משעלה עמוד השחר יצא ידי חובתו, (ולענין הנחת תפילין משיכיר את חברו ברחוק ד' אמות כפי המבואר לעיל בהל' ק"ש), וזמנה נמשך עד סוף ארבע שעות זמניותשל היום שהוא שליש היום בין בקיץ ובין בחורף ולדעת ה"מגן אברהם" מחשבים את שיעור אורך היום מעמוד השחר עד צאת הכוכבים, ולהגר"א מנץ החמה עד השקיעה כמבואר לעיל לענין ק"ש.

ב. מי שלא התפלל בזמן עד ארבע שעות ביום, מותר לו להתפלל את כל סדר התפילה עד חצות היום. חצות היום אינו תמיד בשעה 12:00 כי אם מחלקים את אורך היום מעמוד השחר עד צאת הכוכבים לפי שיטת המג"א או מהנץ החמה עד השקיעה לפי הגר"א לשנים, וזהו חצות ובדיעבד אם התפלל שחרית עד מחצית השעה לאחר חצות היום, שהיא לפני זמן מנחה גדולה, יצא ידי חובתו.

ג. חייל על משמרתו שלא היתה לו האפשרות להתפלל עד אחר חצות או שלא התפלל מחמת אונס או טעות יתפלל מנחה תחילה ואחריה יתפלל שנית תפילת י"ח עבור שחרית, אבל לא יברך ברכות של פסוקי דזמרה ולא ברכות של ק"ש לא לפניה ולא לאחריה אלא יקרא ק"ש בלבד לאחר מנחה ויתפלל תפילת י"ח.

ד. בשמונה דברים צריך המתפלל להזהר בעת תפלת י"ח ואלו הן: עמידה, נוכח המקדש, תקון הגוף, תקון המלבושים, תקון המקום, השוואת הקול, הכריעה, וכוונת הלב.

(א) עמידה כיצד? אין מתפללין י"ח אלא מעומד. הנוסע בעגלה, במכונית או באוירון וקשה לו לעמוד ישב במקומו ויתפלל. וכן חולה אל יטרח לעמוד אלא שוכב על צדו ומתפלל. הנוהג בעצמו במכונה אינו רשאי להתפלל תוך כדי נסיעה אלא יעמיד את המכונית בדרך ויתפלל. אבל הנוסעים האחרים שלא התפללו רשאים להתפלל תוך כדי נסיעה ואין הנהג חייב לעצור עבורם את המכונית כדי שיתפללו בעמידה.

יש להשתדל אם אפשר לעמוד קצת בתוך המכונית בזמן הכריעות כדי שיהא כורע מעומד.

חיילים במסע או בצעדה והגיע זמן התפילה, אם לא נקבעה הפסקה תוך זמני התפילה מותר להם להתפלל תוך כדי הליכה ואפילו כשפניהם אינם מכוונים כנגד ירושלים, ואין צריכים לעכב את כל המסע עבורם. אבל אם כל החיילים או רובם מתפללים יש לעשות חנייה לצורך תפילה.

(ב) נכח המקדש כיצד? היה עומד בחו"ל מחזיר פניו כנגד א"י. היה עומד בארץ מכוון את פניו כנגד ירושלים. היה עומד בירושלים מכוון פניו כנגד המקדש. הנוסע במכונית, באוירון, או באוניה, ואינו יכול להחזיר פנים לירושלים, יכוון לבו כנגד השכינה ויתפלל.

(ג) תקון הגוף כיצד? צריך להשוות את רגליו זו בצד זו בתפלת י"ח ומוריד עיניו למטה כאילו מביט לארץ, ולבו מופנה למעלה כאילו עמד בשמים, ומניח ידיו על לבו ידו הימנית על השמאלית ועומד כעבד לפני המלך באימה וביראה. כמו כן יש לכוון את הרגליים באמירת קדושה עם הצבור.

(ד) תקון המלבושים כיצד? מתלבש במלבושיו המלאים, ואסור לו להתפלל בגופיה או יחף.

אין ללכת ד' אמות בגלוי ראש ואסור לומר דבר שבקדושה בגלוי ראש, והנחת יד עצמו על הראש לא נקרא כסוי. אבל ביד חברו על ראשו מותר לברך ולא נקרא גלוי ראש.

מאחר שנהגו בארץ ללכת בחוץ עם כיפה מותר גם להתפלל עם כיפה על הראש. אין להתפלל עם כפפות על היד ולא יתפלל בפיג'מה וכיוצ"ב.

לא יחזיק אדם תפילין או ספרי קודש בידו ויתפלל. ולא יחזיק כסף, ככר לחם, או קערה מלאה בזמן התפילה מפני שלבו טרוד בהם שלא יפילם מידיו. אבל מותר להחזיק סדור או מחזור.

(ה) תקון המקום כיצד? לא יעמוד על גבי מקום גבוה ויתפלל, פרט לחזן המשמיע לצבור שמותר. מקום גבוה נקרא כל שגבהו ג' טפחים (שהם כ-27 ס"מ) מן הארץ ואם המקום הגבוה רחב ד' אמות הרי הוא כעלייה ומותר להתפלל בו. מותר להתפלל על הבמה בביהכנ"ס אם מוקפת היא מחיצות.

חיילים באמונים או בעבודה, מפסיקים את האמונים או את העבודה ומתפללים תפלת י"ח שחרית מנחה וערבית. חיילים בבסיס לא יתפללו לכתחילה בחוץ אלא ייכנסו לבית, לצריף, או לאהל ויתפללו שם. אבל יחידה הנמצאת בשדה מותר לה להתפלל תחת כפת השמים.

מצוה להתפלל במנין עם הצבור בבית הכנסת או במקום קבוע לתפילה.

(ו) השוואת הקול כיצד? לא יגביה קולו בתפילתו ולא יתפלל בלבו אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש. ולא ישמיע קולו אלא אם כן היה חולה או שאינו יכול לכוון את לבו עד שישמיע קולו הרי זה מותר, ובצבור אסור כדי שלא להפריע לאחרים בתפלתם. בימים נוראים נהגו להתפלל בקול אפי' בצבור.

(ז) כריעה כיצד? המתפלל י"ח כורע בברכת אבות בתחילה וסוף, ובברכת מודים תחילה וסוף. וכשגומר התפלה כורע בעושה שלום במרומיו, פוסע שלש פסיעות לאחוריו נותן שלום לשמאלו ואח"כ לימינו ומגביה ראשו. בכל הכריעות כורע בברוך אתה וזוקף ראשו בהזכירו את השם. אסור לכרוע ביתר הברכות בתחילתן או בסופן אבל באמצעיתן מותר.

(ח) כוונת הלב כיצד? המתפלל צריך שיכוון בלבו את פרוש המלים שמוציא בשפתיו, יחשוב כאילו שכינה כנגדו ויסיר מלבו כל המחשבות הזרות וכוונתו תהא זכה בתפילה.

המתפלל צריך שיכוון בכל הברכות ואם אינו יכול יכוון לפחות בברכת אבות.

ה. אין לשבת בתוך ד' אמות של המתפללים תפלת י"ח אלא אם כן היושב מתפלל או לומד תורה. ואם ישב הוא תחילה ובא השני ועמד בתפלת י"ח על ידו אינו צריך לקום מפניו.

ו. אין לעבור כנגד המתפללים תפילת י"ח אבל לצדי המתפללים מותר.

ז. המתפלל י"ח אל יפסיק תפלתו בדבור או ברמיזה, ואפילו נשיא ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו.

ח. המתפלל י"ח אל יזוז ממקומו, אבל המתפלל ועומד באמצע הדרך ורואה מכונית מתקרבת, מותר לו לנטות מן הדרך מבלי להפסיק בתפילתו.

ט. המתפלל י"ח וראה נחש מתקרב או כל סכנה אחרת, מותר לו להפסיק ולהרוג את הנחש או את העקרב, אבל מפני נחש שאינו ארסי או רמש אחר אינו מפסיק אלא נוטה מדרכו. וכן אסור להפסיק בתפלת י"ח מפני הפסד ממון או להשקיט את התינוק שבוכה, אלא אם כן קיים חשש לבריאותו של התינוק. במה דברים אמורים בהפסקה של דיבור, אבל אם ההצלה אינה כרוכה עם דבור יש להקל.

י. המסופק אם התפלל כבר או לא, חוזר ומתפלל. ואם התחיל ונזכר שכבר התפלל, מפסיק אפילו באמצע הברכה.

יא. הנכנס לבית הכנסת ומצא צבור מתפללין; אם יש לו שהות כדי להתחיל ולגמור תפילת י"ח לפני שיגיע הש"ץ לקדושה יתפלל, ואם לאו אל יתחיל תפילת י"ח אלא ימתין לפני "צור ישראל" עד הגיע הש"ץ לקדושה, וכן לענין קדיש לענות אמן יהא שמיה רבא וכו'.

יב. הנכנס לבית הכנסת אחר קדושה, אם יוכל לגמור תפילת י"ח לפני ברכת שומע תפילה יתחיל, ואם לאו אל יתחיל אלא לאחר מודים, ואם יגיע במודים שלו למודים של הש"ץ מותר. אפשר בשעת הצורך להתחיל תפילת  י"ח יחד עם הש"ץ ויכוון לומר עם הש"ץ קדושה, האל הקדוש, שומע תפילה ומודים.

יג. העומד בתפילת י"ח ושומע קדושה או אמן יהא שמיה רבא, אל יענה עמהם אלא ישתוק ויהרהר בלבו מה שהציבור אומרים.

יד. צבור חיילים שחייבים לצאת לתפקידי בטחון ושעתם דחוקה, יתפלל הש"ץ תפילת י"ח בקול וציבור החיילים יענה אחריו בלחש כל מילה ויענו עמו קדושה עד האל הקדוש ויגמור כל אחד תפילתו בלחש.

טו. אסור לשוחח בחזרת הש"ץ, ואם אין לפחות תשעה המכוונים לבם לתפלת הש"ץ ברכותיו של הש"ץ לבטלה.

טז. לפי נוסח תימן, קהילות ספרד והגר"א אין הציבור אומר "נקדישך" "לעומתם" "ובדברי קדשך" כי אם הש"ץ בלבד. והקהל עונה: "קדוש קדוש קדוש", "ברוך כבוד ה' ממקומו" "ימלוך ה'".