תפילת אבלים וקדיש.

א. מנהג ישראל שהאבלים עוברים לפני התיבה בימות החול בי"א החדשים הראשונים של שנת האבלות. ומי שאבל על אביו ואמו קודם לעבור לעבור לפני התיבה למי שאבל על אחד מקרוביו האחרים. חייב האבל לומר קדיש אחר אביו ואמו, ועל שאר קרוביו כשאין קרובים הימנו, גם כשאינו עובר לפני התיבה.

ב. אבל שאינו יודע להתפלל היטב, ואינו מרוצה לקהל, או שהוא כבד פה, לא ירד לפני התיבה אלא יסתפק באמירת קדיש בלבד ויאמר "קדיש יתום" ו"קדיש דרבנן".

ג. נהגו כל ישראל לעבור לפני התיבה ביום הזכרון השנתי להורים והוא דוחה את האבל בשנתו הראשונה. וגם את האבל תוך שלושים למות הוריו. וראוי להתחלק ביניהם בתפילה: בעל יום הזכרון יתפלל עד חזרת הש"ץ, וה"שלושים" מאשרי ובא לציון ואילך. יום הזכרון לשאר קרוביו ואבל על אביו ואמו דוחה האבל את יום הזכרון. 

ד. רשאים אנשי בית הכנסת לקבוע ש"ץ קבוע לכל שבתות השנה, ולמנוע ממי שיש לו יום זכרון בתוך השבוע הבא שלא יתפלל לפני התיבה.

ה. נהגו שלא מניחים לאבלים להתפלל לפני התיבה בשבתות ובמועדי ישראל, בראש חודש, בחנוכה, בפורים, ובחול המועד. ואם האבל הוא חזן קבוע מותר לו להתפלל ברצון הקהל.

ו. מנהג א"י שכל האבלים בבית הכנסת אומרים יחד "קדיש", ואין מתחלים ביניהם.

ז. נוהגים לקרוא למפטיר או לעלייה אחרת לתורה בשבת למי שיום הזכרון לאביו או לאמו יחול בשבוע שאחריה.