בס"ד

דממה השתררה  באולם בית
הכנסת שעה  בה ניגש  ר' זונדל
אל הבימה, טרם החלו בתפילת
מנחה קטנה, והיכה בידו עליה. באולם בית
המדרש. הכל  הפנו את עיניהם אל הפרנס,
שפניו לא כשל תמיד, נראו עתה נפולות
ודואגות ועיניו מושפלות. למראה המחזה
השתתקו הכל, היה ניתן למשש את הדממה
ובמתיחות רבה ציפו לשמוע את דבריו שכן
לא איש דברים היה ר' זונדל מה יום מיומיים
שהביאו לעלות על הבימה?!

איש נכבד ונערץ היה ר' זונדל הפרנס,
תושב  העיר אוסטראה. למרות עושרו  הרב
והיקף עסקיו העצום, מעולם לא שכח את
מקור החיים האמיתי. אוהב תורה ולומדיה,
ומתומכי אורייתא  היה,  בכל רמ"ח אבריו
ושס"ה גידיו היה מוכן להקדיש למען התורה
הקדושה. גם בר אוריין היה, ועל אף טרדותיו
הרבות נהג לנצל כל רגע פנוי ללימוד תורה,
ולכל הפחות לקבוע עיתים לתורה.
הוא אף הגדיל לעשות ובנה בית-מדרש
מיוחד, והושיב בו קבוצת תלמידי חכמים,
שבהם תמך מידי חודש בחודשו, כדי שיוכלו
לשבת ולהגות בתורה מבוקר ועד ערב.
נתקיימו אפוא  בר' זונדל -  תורה, גדולה
וחסד על שולחן אחד.
הסיבה לצעדו החריג, ולצערו באותו ערב
הייתה מחלתה של  בתו  היקרה לו, אשר
נפלה למשכב לפני כמה שבועות.
אביה הרחום התפלל לרפואתה ובד בבד לא
חסך כסף ומאמץ כדי להביא מזור למחלתה
של ביתו. רופאים מפורסמים, תרופות
יקרות, כל מה שעשוי  היה להועיל וכל מה
שאפשר  בידי אדם ניסה ר' זונדל.  אולם
מחלתה גברה מיום ליום עד שהרופאים
הרימו ידיים.

"ודאי כבר  שמעתם על מצבה  החמור של
בתי היקרה",  פתח ר' זונדל  בקול שבור.
"להווי ידוע לכם, כי מוצו כל דרכי הרפואה,
וכל הרופאים כבר אמרו נואש. לא נותר
בידינו אלא להזעיק רחמי שמים כדי שיקרה
הנס העל טבעי".
הוא פרץ בבכי  שזעזע את  כל הנוכחים.
לאחר שהות קלה המשיך בדבריו: "מבקש
אני מכם, כי  תקבעו את יום  מחר לתענית
ולתפילה למען החלמתה של בתי. לאות
הוקרה אעניק לכם סכום נכבד, נוסף על דמי
התמיכה הקבועים".
יושבי בית-המדרש הנהנו בראשיהם בהבעת
תמיהה  ומחאה. הם חשו שאין שום  מקום
לגמול להם על הצום והתפילה אשר יקדישו
למען ביתו, שכן הכול מרגישים מחוייבות
עמוקה למטיבם ומפרנסם. אולם ר' זונדל
עמד על שלו. הוא התייצב בפתח בית-
המדרש והעניק לכל אחד מהנוכחים סכום
נכבד של כסף עוד בטרם בצעו בקשתו.

בקשתו  של ר' זונדל לקבוע את יום  המחר
כיום צום ותפילה להחלמת בתו, נפוצה חיש
מהר בכל העיר. רבים נוספים שכיבדו את ר'
זונדל או סתם יהודים שחרדו לגורלה של
בת ישראל, החליטו להצטרף למתענים ביום
המחר.
לא כשאר הנוכחים  נהג  ר' איצ'לה, שהיה
מיושבי בית מדרשו של ר' זונדל. בהגיעו אל
ביתו עם ערב הושיט לרעייתו סכום נכבד
של כסף ואמר: "קחי  את הכסף הזה וקני
את הבשר הטוב ביותר ואת הדגים היקרים
ביותר והכיני בכל הכסף סעודה מפוארת,
שאותה נאכל מחר בצהריים ונקדישה
כסעודת  הודאה למען  רפואת ביתו  של ר'
זונדל".
האישה, שכבר השמועה הגיע אליה בדבר
בקשתו של ר' זונדל, לא תמהה על הסכום
שהחזיק בעלה  בסתם יום  של חול. אך
תמהה היא מאוד על בקשתו הבלתי מובנת
של בעלה.  "על מה ולמה לבזבז  סכום כה
גדול על ארוחה אחת בסתם יום של חול?!",
תמהה האישה, "האם לא עדיף לשמור את
הכסף לפחות  לסעודת שבת  מיוחדת?".
אולם האיש לא נידב הסברים, והאישה
משלא קיבלה מענה לא הציקה לו עוד. היא
ידעה כי מעשיו  ודיבוריו  של בעלה אינם
פשוטים, שכן לימים נתפרסם כאביו של
המגיד מזלוטשוב.
מסע הקניות  שערכה אשתו של  ר' איצ'לה
הזין גל חדש של שמועות. בעלי החנויות
ידעו כי היא נוהגת לקנות תמיד רק מצרכי-
יסוד  חיוניים בלבד, וגם הקניות לשבת  היו
קטנות וצנועות.  ופתאום,  דווקא ביום של
תענית ותפילה, היא קונה בשר ודגים כדרך
העשירים.
חיש מהר נודע על הסעודה שעורך ר' איצ'לה
בעיצומה של התענית! אולם מפני כבודו, לא
שאלוהו על כך, והדבר נשאר כחידה.

חלפו ימים אחדים ובשורה טובה עברה
בכל אוסטראה: ביתו  של ר' זונדל החלה
להתאושש ממחלתה. כעבור ימים אחדים
הכריז אביה  על סעודת הודיה  גדולה לכל
ידידיו ומכריו.
סביב  בעל-השמחה ישבו לומדי  בית-
המדרש של ר' זונדל, שבהחלט ראו את
עצמם כמחותנים ראשיים. לכול היה ברור כי
רק התענית, התפילות והזעקות הן שבקעו
רקיעים ופתחו את שערי הרחמים. את
ר' איצ'לה  , שחיבב מאוד, הושיב  ר' זונדל
לצידו, אף שהכול ידעו כי לא זו בלבד שלא
התענה באותו יום, אלא אף ערך סעודה כיד
המלך.
בעיצומה של הסעודה, כטוב לב המסובים,
העז ר' זונדל  לשאול  את ר'  איצ'לה לפשר
התנהגותו המוזרה ועריכת סעודה דווקא
ביום של תענית..
ר' איצ'לה הרצין לרגע, הרהר קלות ואמר:
"כשיצאתי באותו ערב מבית-המדרש,
הייתי מזועזע כולי עד עמקי נשמתי ממצבה
של הנערה.  חשבתי בליבי,  שאם אצום
ואתענה למחרת כמו כולם, לא יעשה הדבר
שום רושם למעלה,  שכן  רגיל הנני לצום
ולהתענות כמעט מדי יום ואין זה חידוש
בעבודתי,  ידעתי שצום נוסף  לא יעשה
רשימו שם למעלה... ואז עלה בדעתי לעשות
להפך -  דווקא  מחר אערוך  סעודת  הודאה
כיד המלך לבני- משפחתי ולנהוג בדרכי
השמחה. כשראו  בשמים את  איצ'לה יושב
וסועד בצהרי יום חול סעודת הודאה כזאת,
התעוררה שם תמיהה רבתי: 'לסעודת
הודאה זו מה עושה?'.
"ואז באו מלאכי הרחמים והשיבו, כי בתו של
ר' זונדל הפרנס חלתה, והוא החליט להוסיף
צדקה  על צדקתו, ומהכסף הזה יכול  היה
איצ'לה  לערוך לו ולבני-משפחתו  סעודת
הודאה בסתם יום של חול כדת וכדין. בדרך
זו נעשה רושם עז בהרבה בשמים, והדבר
הביא לפתיחת שערי הרחמים"...
ר' זונדל הביט בר' איצ'לה בעיניים דומעות
ובלב  מלא רגשי תודה והכרת הטוב.  עתה
הבין מי ומה פתחו שערי שמים למען
רפואתה השלמה של בתו היקרה...