שיחת השבוע - עלון המגיע
זו הפרשה האחת-עשרה בספר בראשית, ובה מסופר על יוסף החושף את זהותו לפני אחיו. בהמשך יורדים יעקב ובניו למצרים ומתיישבים בארץ גושן, בעוד יוסף מנהל את המדינה בשנות הרעב.
צום עשרה בטבת
יום ראשון, י' בטבת, הוא יום תענית, המציין את תחילת המצור על ירושלים. הצום מתחיל בעלות השחר (4:32) ומסתיים בצאת הכוכבים (17:08).
...חכמינו מעמידים לפנינו את דמותו של יוסף כדמות מופת הממחישה את הצורך לגמול טוב גם למי שעשה לנו רע. הנה, אֶחיו של יוסף מכרו אותו לעבד, ואילו הוא דאג להם ופרנס אותם בשנות הרעב, ולא נקם בהם על מה שעשו לו.
לכאורה אפשר לתהות על הצורך להתנהג במידה זו: הלוא הזולת גמל לך רעה, ולמה אסור לך לשלם לו כפועלו, ואתה אף נדרש לגמול לו טובה תחת רעה?
אלא הדבר קשורה למהותו הפנימית של יהודי. אמנם בחיצוניות הדברים התנהג עמך הזולת במידה רעה, אבל בפנימיותו גם הוא טוב, וחובה עליך להביט על יהודי כפי שהוא בפנימיותו.
ההתנהגות עם יהודי שני במידה זו מעוררת גם בו-עצמו את פנימיותו. כשהזולת רואה שאין משלמים לו כפועלו אלא מתייחסים אליו כאל יהודי יקר ואהוב, ואפילו גומלים לו טובה תחת רעה, הדבר מעורר את מהותו הפנימית וגורמת לה להתגלות בקרבו.
כשיהודים מתנהגים כך איש עם רעהו הם יכולים לפנות אל הבורא ולומר לו כמאמר המדרש: "מה יוסף גמלוהו אחיו רעה והוא גמלם טובה, אף אנו גמלנוך רעה, גמול אותנו טובות". והקדוש-ברוך-הוא אכן גומל את עם-ישראל טובה, ומביא לנו את הטובה הגדולה ביותר שאנו מייחלים לה – הגאולה השלמה על-ידי משיח-צדקנו.
(מאת הרבי מליובאוויטש לקוטי שיחות כרך ה, עמ' 239, מתוך אתר צעירי חב"ד)
מייל זה בא להעשיר את הידע בנושא פרשת השבוע / חגים במידה ואינך מעונינ/ת לקבל מייל זה, נא השב/י למייל זה עם המילה "הסר מהרשימה". הערות, הארות, יתקבלו בברכה.
