בנו: "אכן, כבר מאוחר מדי, אולם כשהיה עץ זה שתיל רך יכול היית לעשות בו ככול העולה על רוחך. איתי, אבא, כבר איחרת את המועד, אני כבר מושרש בעולם הפשע... מדוע לא זעקת אלי בשעה שגנבתי תפוח עץ מדוכן השוק?"

קשה מאוד לחנך אדם שקרן, אם בהיותו בגיל שש אמרו לו הוריו לרמות את נהג האוטובוס... זה מתחיל בשני שקלים, ועלול להגיע אחר-כך, מי יודע לאיזה שפל של תהום.

הביקורת העיקרית על חינוך לקוי, איננה על החברה, על השכנים, על בית הספר ואפילו לא על אמצעי ההשפעה ההמוניים. הביקורת מתחילה מהבית, מההורים: "אמור ואמרת – להזהיר גדולים על הקטנים" (יבמות קיד)

רבי מאיר'ל מפרמישלאן, אומר היה במליצה על הכתוב, "כִּי אֵיךְ אֶעֱלֶה אֶל אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתִּי" (בראשית מד, לד) – איך אעלה אל אבי שבשמים, אם הנער – הדור הצעיר: בני, נכדי וניני – אינם איתי? אם חס ושלום אינם הולכים בדרכי ואינם שומרים מורשת ומסורת אבות, איך אעז להראות את פני בפני אבי שבשמים?

כלומר, אני צריך לדאוג לנערים, מנעוריהם שימשיכו במסורת הדורות.

מאת: הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, מתוך הספר – "הגדת הרב לאו".