נמשך בשבת התגלות השמחה והמנוחה באור תחום שבת אלפיים אמה, ע“י שני 

הלימודים הקדושים אזמרה ואיה, ולאור דברי רביה“ק בלקו“ת סי‘ ב‘ שכל ענין 

חנוכה הוא המשכת השמחה של שבת לששת ימי החול, נזכה להדליק את הנפש 

ולהתחיל לעבוד את השי“ת בשמחה תמיד.

כלל ענין חנוכה ע“פ המתגלה בדבה“ק

כאשר  האדם  זוכה  להבין  עד  כמה  יש  לו  להודות  להשי“ת  על  כל  החסדים 

והטובות, והוא זוכה להלל לשם השם בשירות זמירות ותשבחות לרנן ולהודות 

להשם כי טוב כי לעולם חסדו, אזי הוא מתעלה למקום הקדושה ושורה עליו 

שמחה,  כאשר  עוז  וחדוה  לפניו  ית‘,  והמלאכים  וכל  דרי  מעלה  תמיד  מודים 

ועובדים את השם בחדוה ושמחה, כך גם אנו זוכים ע“י ההודאה להכנס למציאות 

השמחה והחדוה דקדושה, אשר באמת כל אחד מישראל צריך תמיד להיות 

בשמחה גדולה, לומר אשרינו מה טוב חלקינו וכו‘ הרבה פעמים בשמחה ולהיות 

מלא סיפוק וחיות מקדושת ישראל ומכל מה שזכה בתורה ומצות, כי השמחה 

והחיות הוא עיקר התגלות האמונה ורבינו ז“ל הִ רבה להודיע ולעורר שהעצבות 

וחסרון השמחה הוא מציאות הסט“א ר“ל, ויש להזהר להיות בשמחה תמיד וזה 

מצוה גדולה להיות בשמחה תמיד, ותיכף כשאשר רוצים להיות איש כשר זה 

עבירה גדולה להיות עצב וחסר שמחה, ממה שעובר עליו בין בגשמי ובין בעניניו 

הרוחניים.

כי עיקר קבלת עול האמונה הוא במה שהאדם יודע שבשבילו נברא העולם 

והשי“ת רוצה בו מאד והוא זוכה להעלות ולתקן ולעשות נחת רוח גדול לפני 

השם, אשר זה בוודאי הדבר הכי חשוב ומציאותי יותר מכל מה שיש לאדם 

בעולם, והשמחה והחיות בזה הוא התגלות האמת שבאמת מאמין ויודע זאת 

שהשי“ת נמצא ומקבל ממני נחת ולזה אני שמח ומלא סיפוק כמו מי שזוכה 

לעבוד ולשרת פני מלך רם ונישא והוא מאיר עלי פנים שוחקות, אשר עי“ז 

מתמלא האדם סיפוק ושמחה שאינו חסר בה כלום, כך ויותר עד אין שיעור עלינו 

לשמוח עם קדושת ישראל וכל מצוה ולימוד בפקודי השם הישרים המשמחים 

לב, ותמיד להיות בשמחה עד שגם המקרים המתחדשים וכל צער מה שנעשה 

עם האדם אפילו ברוחני לא יהיה בהם כח להמעיט חיותו ושמחתו במה שאני 

יהודי ורצוני בקיום התורה וכו‘, בפרט כאשר זוכה להבין אמיתת גדולת השי“ת 

ומבין מה זכה ולפני מי וכו‘ אשר זה החיות האמיתי של נפש כל חי, הקרבה 

והשמחה האמיתית בהשם.

בשבת מאיר שלימות היראה עם דעת ושמחה

והנה עיקר התגלות השמחה הוא ביום השבת שבו ישמחו נפשות ישראל במלכות 

שמים, ואז נתעלה נחת מכל העולם, ונמצא חדוה ושמחה בכל העולמות, ועלינו 

לזכות להכלל בשמחה זו, יהיה איך שיהיה אפילו אם נמצא איזה צער ובלבול 

יש להתאמץ להעביר זאת מדעתו ואין להצטער אפילו אם רואה אז את מצבו 

הרוחני שהוא רחוק מאד וכו‘, גם זה אין לעסוק בשבת רק להבין שזה נסיון כי 

בשבת צריכים לשמוח בהשם לזכור יום השבת לקדשו ולעורר החיות והשמחה 

בכל דרך שיכול, ואז בוודאי יזכה להתחדש ליראת השם ולמצוא איך שיהיה 

לו יראה עם דעת. כי כל מה שיש שהאדם מתעצב מענין רוחני מחמת שאינו 

כראוי, בדרך שבא עי“ז לצער, הוא מכיוון שהיראה הוא עם כסילות )לקו“מ סי‘ 

י“ז( ובשבת שאז מתגלה היראה עם דעת ושמחה, קונה האדם דרכי היראה דרכי 

עבודת השי“ת בשמחה, ומבין שאם עדיין יש לו צער מאיזה דבר שאינו כראוי 

ומתחרט על זה, הרי המצב טוב מאד, ובוודאי יש למצוא דרך לתקן בעת וזמן 

מיוחד לזה, אבל אין לו להמשך לשום צער שמבלבל, כי אדרבה יש להודות 

שאיכפת ליה ורוצה להיות כרצון השם וזכה להנצל ממה שבני אדם מרמים את 

עצמם וכו‘, וגם אם נופל לספיקות, יבין וישכיל באור השבת שיש לשמוח שמכיר 

בספק ובוודאי אין השי“ת רוצה שיתבלבל מאיזה ספק האם עשה כנכון או לא, 

כי זה שייך לזמן אחר שאז יברר דרכיו, כי יש לאדם לקבוע זמן ביום ליישב דעתו 

איך יתנהג ולשוב, אבל שאר היום להיות בשמחה מכל מה שיש בו ולהרבות 

בתורה ומצות ומה שיש לו לעשות בדרך של אמונה ובטחון, אשר זהו אור הדעת 

שמתגלה בשבת שהשי“ת איתנו ואנו חיים בתוך מנוחה ושמחה של קיום התורה 

בשמחה ושייך להתקדם בעבודת השם בשמחה, כי אשרינו שאינו משכימים 

ומעריבים וכו‘ והשי“ת בראנו לכבודו להללו ולשבחו ולעשות רצונו.

ולאור דברי רביה“ק בלקו“ת סי‘ ב‘ ששבת הוא המנוחה והשמחה של התגלות 

אחדות הפשוט, שזהו בחי‘ חנוכ“ה שזוכים לאמונה ולשלימות הדיבור שעל ידו 

מתגלה האחדות הפשוט, ורואים ומאמינים שהשי“ת לבד מנהיג הכל ואין שום 

דבר שנעשה לבד, אשר עי“ז נמצא מנוחה וחיים כאשר אין פחד וצער, כי מבינים 

שיש להתפלל לקוות להשי“ת ותמיד להודות, כי ע“י התגלות האמונה והאחדות 

נתבטלים הקושיות וכל מה שגורם ההסתרה וכפירה וקרירות, ועי“ז יש בחי‘ חנ“ו 

כ“ה היינו מנוחה ושמחה לכ“ה לשלימות הדיבור והאמונה, ואנו זוכים להיות 

קרובים ודבוקים בהשי“ת שזה שלימות האדם בחי‘ שעשועי עולם הבא. 

חנוכה הוא דרך המשכת שמחת השבת לימי חול

וכאשר אנו זוכים בכח קדושת השבת לטעום טעם החירות והיראה עם שמחה 

ודעת, אזי יש בכוחינו להמשיך שמחה זאת לכל יום ויום להתחנך בדרכי עבודת 

השי“ת באמת, אע“פ שבימות החול מתגברים הטרדות ומציאות הצער של 

גלות השכינה לגרום צער ועגמת נפש, הרי עיקר מה שעלינו ללמוד הוא איך 

להתחנך ולהתרגל שנזכה לבחי‘ כ“ה לדיבור דקדושה ואמונה גם בימות החול, 

להמשיך המנוחה של שבת בחי‘ חנ“ו גם לבחי‘ כ“ה של ששת ימי המעשה 

לעשות בחי‘ חינוך קדושה בחי‘ חנוכה למצוא שמחה והודאה בכל יום להפוך 

את הקושי של יום של צער ועגמת נפש להיות ענין אחר לגמרי, להפכו ליום 

של תודה והודאה, יום של שמחה בעבודת השי“ת, כי את הכח לזכות לשמחה 

בכל יום אנו ממשיכים מהתגלות הדעת והאחדות שנמצא בשבת, אשר עיקר 

הכח לזכות לזה אנו זוכים בכח נרות חנוכה שבו הכח לגלות המנוחה והשמחה 

של שבת ולהאירו לתוך חושך ששת ימי המעשה לכל אדם בכל מקום ומצב.

והרי שבימי חנוכה עלינו להמשיך אור הנס וקדושת הנרות להדליק אור הנפש 

לזכות להיות בשמחה באמת, כי אע“פ שעלינו להודות שיש ב“ה במה להיות 

בשמחה, כאשר כל בני האדם עסוקים תמיד להשיג פרנסה ועוסקים בכל כחם 

לרומם ההרגשה להיות בשמחה ויושבים בסעודות מרעים ובשיחות ידידים 

ועושים כל מה שגורם הרגשה טובה של שמחה, שהרי הבדידות והרעב יכולים 

לגרום עצבות ולכן מדברים עם חבירים ואוכלים בשמחה, ויש להודות להשם 

שיש ידידים ויש כל מה שיכול לרומם הרוח. אבל בכל זאת הרי ידוע שאחרי כל 

ההשתדלויות הנ“ל עדיין יש אצלם מלחמה גדולה לזכות לשמחה ממש, בפרט 

למי שחסר לו מהנ“ל או עובר עליו עתים של קושי בפרנסה ובריאות ויש מה 

שמצער וכו‘ והלב יודע מרת נפשו מה שעובר עליו מאיזה ענין ובפרט מהמצב 

ברוחני וכו‘, אשר בוודאי אז כל יהודי מבין שיש לו להחיות רוחו בעסק התורה, 

להתחבא בתוך כח השמחה הנצחיית של עם ישראל. 

אמנם גם לאחר שזכה להבין זאת, שעיקר השמחה היא בתוה“ק ובקדושה, 

עכ“ז אנו צריכים לעורר מלחמה גדולה בקליפת יוון הרשעה שגורם להמעיט 

ולהחשיך אור השמחה והחדוה אשר הוא עיקר מציאות קיום התורה, כי קליפת 

יוון בא לבטל אותנו מכל ההתקרבות שלנו להשי“ת, לכתוב על קרן השור שאין 

לנו חלק באלקי ישראל, היינו להכניס יאוש ועצב בלב האדם שידמה לו שהוא 

רחוק מאד מהשי“ת ואין לו שום סיבה להיות שמח, ונשכח עי“ז מאתנו איזה 

שמחה וחיות צריך להיות לנו, ואין אנו זוכרים ומייחלים להשם בכל עת לזכות 

להיות שרוי בחיות ושמחה זו, כי זה נשתכח מאתנו. ושכחה זאת אינה דבר 

של מה בכך, אלא היא היא עיקר מלחמת כוחות הרע והקליפות שמשכיחים 

תורתך ומעלימים מאתנו מציאות החיות עם התורה של השם, החיות האמיתי 

שהוא כל חיותינו וכוחינו. ועיקר התגברותם ע“י דרכי החכמות בחי‘ חכמת 

יוון, כי כל אדם יש לו חכמות וסברות ואינו יכול להבין איך השי“ת שהוא רם 

ונישא וכו‘ צריך אותו, ומה הנפקא מינא אם זוכה לעשות ולקבל עול וכו‘, וכך 

הוא הולך מדחי אל דחי במחשבות של ריקנות וקושיות, ואינו מרגיש שהשי“ת 

רוצה בו והכל מחמת חכמות של שטות שהם כוחות הרע ומלכות יוון, וכאשר 

עובר על האדם מה שעובר והוא בצער גדול כמה ימים וחדשים, והקושיות 

מנקרים אי“ה אלה‘יך וכו‘ למה השי“ת עזב אותו ונדמה לו שיש דינים וגזירות 

והוא הולך ורחוק עוד יום ועוד יום, וכך נטמא ונתבלבל כל כח המחשבה ונפרץ 

כוחותיו וחומות מגדלי האמונה, שזה ענין מה שפרצו חומות המקדש וטמאו 

כל השמנים, שזה נעשה גם איתנו תמיד ע“י מחשבות וכח מדמה שלוחמים 

בנו מאד ומכסים מציאות השמחה עד שממש קשה מאד להתרומם לחיות 

ושמחה, כי נתבלבל ונטמא כח הנפש המשמח הלב ואין שמן להדליק הלב, 

ועי“ז גם יש שקשה לו לקבל שבת כראוי כי כבר התרגל להיות בשברון לב ואינו 

מבין דרך של שמחה, והחכמות מכניסים בלב סברות משונות שהשי“ת אינו 

רוצה בו, ואדרבה כאשר מגיע שבת והוא רואה שאינו מרגיש קדושת שבת, הרי 

הוא מוסיף והולך בעצב וצער, ועובר היום בשינה ומחשבות מטרידות שהתרגל 

להמשך אחריהם, ואם בשבת כך, איך יהיה בו הכח לזכות לשמחה דקדושה 

בימות החול, הרי אז דרכי החכמות והכפירה יכולים לגרום לאדם צער גדול 

ובלבולים גדולים, ואור השמחה נעלם לגמרי.

אמנם ברוב חסדיו לא עזבונו אלקינו, והשי“ת גילה עוצם רחמיו בימים ההם 

בזמן הזה, אע“פ שרבים לא יכלו אז לעמוד בנסיון ונכשלו להמשך אחרי חכמת 

יוון, ונתרחקנו מאד, הרי השי“ת האיר עלינו נוראות מידת הרחמים לעשות נסים 

ופלאות נוראות שלא נשמעו דוגמתם, להתגבר נגד צבא אדיר כזה ע“י מעטים 

נגד רבים, והנס הנורא מהכל הוא טהרת המזבח והדלקת הנרות שמונה ימים 

מפך שמן שלא היה בו להדליק, )ויש לומר עוד טעם למה העיקר הוא נס 

הפך שמן, ולא נצחון המלחמה. כי מחמת התגברות העצבות והריחוק מהשי“ת 

שראו  בעצמם,  לא  גרמו  להם  כל  הישועות  והגבורות  לשום  שמחה,  כידוע 

שכאשר האדם שרוי בצער, לפעמים אפי‘ הישועה הכי גדולה אינו משמחו 

כלל, אבל כאשר ראו החיבה לפני המקום שהשי“ת מקבלם ברצון, אז חזר להם 

החיות ונדלק הנפש( ואנו מדליקים בזמן הזה את הנרות הללו להתקשר ולחזור 

לימים ההם, להמשיך הכח להנצל מהמלחמה של יוון הרשעה שלוחם גם בנו, 

אפילו בעת שכבר נתגברו מלכות הרשעה ואמרו איה אלקיהם גם שהיה בית 

המקדש קיים וכו‘, כי עלינו להדליק נר השכל, הכח של החיות ושמחה ודרך 

החיים ביראת שמיים מתוך שמחה וגיל, אשר זה נכבה ע“י המדמה וחשך יוון, 

ולכן אנו מדליקים הנרות ומעוררים חזרה כח השכל להיות בשמחה תמיד, ואנו 

ממשיכים עלינו את מידות הרחמים שעל ידם נעשה הנס, ונתגלה שהשי“ת 

איתנו תמיד אפילו בעת ההסתרה, ובזה הרי נתגלה ונמשך עלינו הכח ודרכי 

העצה לזכות להפוך כל יום של צער ליום של שמחה.

איה ואזמרה

והדרך  למצוא  את  השי“ת  תמיד  הוא  ע“י  שני  הלימודים  הנוראים  של  אי“ה 

ואזמרה לאלקי בעודי, לראות בעצמינו הטוב )לקו“ת סי‘ י“ב ולקו“מ סי‘ רפ“ב 

אשר כלל ההלכה הזאת מגלה ששתי דרכים אלו הם עיקר עצת האדם ובחי‘ 

תחום שבת( כי כאשר השי“ת עושה איתנו ניסים ומגלה אהבתו עלינו, אנו יודעים 

האמת שהשי“ת איתנו ומתגלה הדעת שעלינו להיות בשמחה, כי באמת השי“ת 

מסתכל על הטוב שבנו ורוצה בנו תמיד ואפילו כאשר רגע באפו ח“ו הרי חיים 

ברצונו, ואם בערב ילין בכי הרי לבוקר רינה, וכאשר זאת נתגלה בעת שנפלנו 

מאד לנפילה הנוראה מהכל, לחכמת יון, הרי בזה נמצא הסוד לדעת שהשי“ת 

איתנו תמיד ויש להתחזק תמיד לראות הטוב שבכל יהודי. 

והנה עיקר ההתחזקות הוא במה שזוכים להיות קרוב להשי“ת, כי כאשר האדם 

נופל לעצבות הרי נדמה לו שהוא במקום רחוק ואין השי“ת רוצה בו ועי“ז אין 

לו שום דרך למצוא חיות והתחזקות, ובאור נר חנוכה הרי נמשך עלינו שורש 

מידת הרחמים בבחי‘ אי“ה, ויש בנו הכח להדליק נר לחפש אי“ה, להבין באור 

הנר שבוודאי השי“ת נמצא, שהרי אני חי, והעולם קיים, והשי“ת מחיה הכל, הרי 

שהוא בוודאי נמצא כאן, ועי“ז חוזרים לאמונה ולמחשבות ישרות שהשי“ת ברא 

הכל ורוצה בקיום התורה שלנו, אשר זה יסוד הכל, וכך מתקשרים למציאות 

הדעת ויוצאים ממרירות חושך יוון שהאדם נטבע בטיט יוון של קושיות, למה 

אני מרגיש רחוק, אולי אני באמת רחוק מהשם וכל זה לא שייך אלי, כי אמונה 

זה דבר גבוה מדי, וממילא שמחה וחיות ממצוות גם זה ענין גבוה ואינו שייך אלי, 

ועי“ז נתבלבל לגמרי, ומחפש עצה ודרך ואינו מוצא, כי תועה במדבר מחמת 

ההסתרה של קושיות וחכמת יוון. ולכן עיקר העצה למצוא השי“ת ע“י בחי‘ אי“ה.

ובזה  מתקשרים  שני  דרכי  החיזוק,  כי  בתחילה  הוא  החיפוש  אי‘ה  שזה  יורד 

אפי‘ למטה מעשרה טפחים, היינו שאין לו עדיין שמחה בנקו“ט, וכשצועק איה 

הם ’הימים ההם בזמן הזה‘, איפה השי“ת נמצא אצלי כאן, אזי נתגלה לו אור 

מדות הרחמים, ומתייחדים בו ג‘ חלקי השמחה, לזמר בנקודת האמונה ולזמר 

בהרגשת  הלב  שהשי“ת  איתו,  ולזמר  בשלימות  השמחה.  וכך  נתגלה  הכבוד 

דקדושה שהוא השמחה האמיתית בנקודת הטוב שבו, נמצא שאי‘ה הוא כח 

הדלקת הנר, ואזמר‘ה הוא הפתילה שהאש אוחזת בו. וכך ידליק נר הדעת ויקיים 

נפשינו חכתה להשם לחכות ולבקש תמיד איך למצוא התקרבות להשי“ת ע“י 

כל נקודה טובה. 

ובכח נר חנוכה אנו מתחנכים לעסוק בחיפוש זה למצוא שיש בנו טוב נפלא 

הרבה, והשי“ת איתי ממש, ועי“ז מתגלה נוראת אור השמחה, כאשר אנו לוחמים 

יום אחר יום להדליק כח השמחה, ואפילו אם נכבה, חוזרים עוד פעם להתחיל 

מחדש עד שזוכים לחנוכת המזבח לזכות לקבל שבת בשמחה, ולהמשיך קדושת 

שבת על כל מצות ימות החול, להיות בשמחה תמיד, ותמיד להודות ולהלל לשמו 

הגדול.