בס"ד

לחפש את האור הגנוז
אור זה דבר נפלא ואפילו מציל נפשות. מדוע אם כן זורח אור החנוכה רק ימים ספורים?
אולי הוא מתכוון בזה לומר לנו משהו.

מעשה  בכפר  נידח,  שתושביו  הנבערים  לא  שמעו  מעולם 
על פנס. הם נאלצו להתמודד עם החושך באמצעות אבוקות 
אש שהיו נכבים כל אימת שנשבה הרוח. הלילות היו חשוכים 
ומשעות הערב המוקדמות נאלצו הכפריים לגשש את דרכם 
כעיוורים.  ערב  אחד  נקלע  לכפר  עירוני  אחד.  טייל  ברחובות 
ובידיו פנס מאיר. פגש בו אחד הכפריים ונדהם. אבוקה של אש 
מפיצה אור כה חזק, והרוח איננה משפיעה עליה כלל?! סח 
העירוני לכפרי על נפלאות הפנס, ואף סיפר שבעירו מצויות 
אבוקות פלא שכאלו בכל פינת רחוב. 
הכפרי  הנפעם  גמר  בליבו  להשיג  אבוקת  פלא  שכזו  לעצמו 
ויהי  מה.  סח  לשכניו  על  התגלית  והכריז:  ’יש  פתרון  לבעיית 
החשכה, עלינו להשיג פנס‘. השכנים מילאו פיהם שחוק. ’וכי 
יעלה על דעתך, אבוקת אש שאיננה כבה ברוח?! הבלים סיפר 
לך העירוני...‘
אך הכפרי דבק בשלו. את הפלא חזה בעיניו. הוא יודע כעת למה 
הוא זקוק, וברור לו שהמצרך הזה בר השגה.
        
החיים זה כמו ללכת בתוך מערה. מצד עצמם שולטת בהם 
חשכה. מהמורות ואבני נגף פזורים על הדרך, התמודדויות שונות 
וקשיים. ללכת בתוך מערה זו משימה, והמצרך החיוני ביותר כאן 
הוא מקור אור. בתוך מערה, אפילו נר אחד בלבד מסוגל לשנות 
לגמרי את המצב. באור ניתן למצוא פתרונות פשוטים לבעיות 
רבות. באמצעות אור ניתן לזהות מכשולים וסכנות מבעוד מועד. 
להתמודד באור או בחושך זו שאלה של שמים וארץ. 
בין חושך לאור
בחייו של כל אדם משמשים לסירוגין החושך והאור. ישנם זמנים 
בהירים, הדרך נהירה, המציאות בהירה. הינך יודע מול מה אתה 
נדרש להתמודד. מכיר בסכנות ויודע איך להתגונן. ויש עיתים 
של  ליקוי  מאורות.  ובהעדר  אור  אי  אפשר  לראות.  נדמה  אז 
כאילו אפסה חלילה תקווה. התחושה היא לבד ובודד. והסכנה 
העיקרית היא, שאינך יודע אפילו על קיומן של סכנות. ומי הם 
מבקשי נפשך. בחושך, ההתמודדות קשה שבעתיים.
ומה קורה אילו בעיצומו של האופל, מפציע לפתע הבזק אור? 
זו עשויה להיות הצלת נפשות. אור, אפילו לפרק זמן קצר ורגעי, 
מסוגל לגרש את החושך הגרוע ביותר. הבזק האור חושף את 
האמת ומורה את הדרך. כעת, גם לכשיחשך נצעד לאור הזיכרון. 
וזה מה שעשה לנו נס החנוכה. בעיצומו של החושך הצונן, לאחר 
שנות דיכוי ארוכות תחת ממלכת יוון, האיר וזרח נס החנוכה. 
והאור הזה אף שהאיר רק לפי שעה, חשף את נוכחות השם 
גם  בתוקף  הגלות,  ולימד  אותנו  על  השגחתו  יתברך  שאיננה 
נוטשת אותנו גם בזמנים קשים במיוחד. נס החנוכה העלה את 
האור  בנשמתו  של  כל  יהודי  והעניק  לו  את  ההכרה  הבהירה 
במשמעותו הפנימית של כל רגע.
ואם האור הזורח כה נפלא הוא. מדוע הוא כבה, למה לא יזרח 
לעולם? 
אולי משום שלא בא האור הזה, אלא לעורר אותנו לחפש אחריו. 
לגלות ולמצוא בתוך חיינו ממש את האור הגנוז המסוגל להאיר 
גם במעמקי חושך וגלות. 
אור החנוכה מפציע בעולמינו וזורח בחיינו למשך שמונה ימים 
בלבד. וגם באותם ימי חנוכה ”כבתה אין זקוק לה“, אם כבה הנר 
אין עניין שתתאמץ להדליקו שוב. מדוע? משום שנר החנוכה 
הוא מראה מקום. זוהי הארה שנועדה לעורר אותנו לחיפוש 
עמוק יותר. זוהי קריאה של עידוד שנדע שגם בתוקף החושך 
זורח האור. אך כעת מוטל עלינו למצוא את מקור האור. להשיג 
את הפנס הפלאי המסוגל לבטל כל אופל, להפוך את האור 
לדבר המונח בהישג יד תמיד.
אורות מאופל
זוהי התשובה הניצחת למלכות יוון. הם האמונים על כוחות הטבע, 
המבקשים להחשיך את העולם בדעותיהם הכוזבות ולהעמיס על 
הלב היהודי חרדות ופחדים. הם, הנושפים בבוז את רוח הכפירה 
ומבקשים  לכבות  את  להבת  הנשמה  בצינת  דעתם  הכופרת. 
לעומתם אנחנו מציבים את נרות החנוכה. לאמור, יש ברשותנו נר 
ששום חושך לא יוכל לו. לא רוחות סער ולא אימות וחרדות. זהו 
נר של אור הגנוז, המסוגל להפיץ אור גם במעמקי ההסתרה ותחת 
כל מסך ומחיצה. 
איננו רואים בשמונת הימים הללו, הבזק אור חולף ותו לא. אדרבה, 
דווקא משום שהאור הזה אמיתי ונצחי כל כך, גם אחרי שתיגנז 
ההתנוצצות ויאספו נוגהות החג, האור עודנו יזרח בדעתנו. משום 
שנר החנוכה בא לחנך וללמד שבכל מקום ומצב זורח אור השם. 
ונקודה אחת של אמת מבטלת בהבזק רגע, הרי הרים של שקר. 
נר החנוכה הוא אור של אמת, נקודה אחת של אמת מסוגלת 
לשנות את כל החיים מקצה לקצה. האור הזה מלמד אותנו איך 
ניתן להשתמש עם העולם החומרי הזה בקדושה. ואיך למצוא גם 
בשגרת הגשמיות הזו נעימות, שלום ושמחה. משום כך בכל לילה 
מחדש אנו מתחילים להדליק את כל הנרות מהתחלה, גם את 
אלו שדלקו אמש וכבו. לאמור, שלא שכחנו את אשר זכינו אמש 
ללמוד. האור הולך עימנו מיום ליום, וכך גם הבהירות.
הימים הללו, המאירים ודולקים באור הנרות, יש בהם כדי לעורר 
ולעודד  להתמסר  מחדש  לעבודת  החיפוש.  לבקש  ולחפש  את 
אורו של הצדיק. הנר הזורח לזמן קצר וחוזר ונעלם, בא להזכיר לנו 
שיש מה לחפש. יש בעולם אור, זורח במעמקי החושך נר. ומקור 
האור טמון בכוחם של הצדיקים. במשנתם המאירה, ובקדושתם 
המסוגלת  לבטל  את  כל  קשרי  עבותות  חומריות  העולם  הזה 
והבליו גם יחד. חג החנוכה מסוגל ומיוחד לחיפוש ומציאה. כי גם 
בתוככי מצרים המכושפת חי וקיים יוסף הצדיק, וגם אחרי תלאות 
וטלטולים מפציע טבעו בעולם ומאיר.

***
מיהו מנהיג אמיתי?
זה המסוגל לכלכל את צעדי הכלכלה בתבונה 
והיגיון, גם בתהפוכות הזמנים ולנוכח אתגרים 
מורכבים. ההתמודדות הקשה ביותר של כל 
נברא היא, הצורך התמידי לנתב את התנהגותו 
בין זמני שפע לתקופות רזון. 
בחייו של כל אדם מופיעות שבע שנות השובע 
ושבע שנות הרעב. לכל אדם יש שובע וגם 
חוסר. ברוחניות כמו בגשמיות. המעבר בין 
התקופות לא רק שאינו נוח, הוא מסוכן. בתקופת 
עושר ושובע מתפתים בקלות להוציא הוצאות 
ולהסתגל לאורח חיים מרווח יותר. ולאחר מכן, 
כשהחוסר משתלט, מאוחר מדי ובלתי אפשרי 
לשוב ולרסן את ההרגל. אז מופיע הרעב האיום. 
כך זה בכלכלת הגוף, ויתרה מכך בכלכלת 
הנשמה. האדם נחבט ונחבל בין עליה לירידה. בין 
זמני עושר רוחני לתקופות צמצום. 
ובמקום הזה את העצה מסוגל להעניק רק 
יוסף הצדיק. בחכמתו הוא מצווה עוד בתקופת 
השפע, לאגור אוצרות של טוב. למלאות את 
מחסני הנפש בזיכרונות של טוב. לאגור עוד 
ועוד מעשים טובים. לאסוף כל סוג של טוב 
יהודי. געגועים, צעקות, אנחות וכל התחלה 
טובה. כל אלו נאספים ונשמרים ליום פקודה. 
ואז, גם בשעת הרעבון תהיה לנו מחייה ופרנסה 
מזיכרונות של אמונה.
החיים הם חלום. ורק יוסף הצדיק יודע את 
פתרונו. חלום פרעה אחד הוא, הצדיק מלמד 
ומאיר שהרעב כמו השובע, הקטנות כמו הגדלות, 
חלום אחד הם. ובשני המצבים הללו יש דרך 
לחיות ולהתקיים באמונה, שמחה והצלחה. 
אם נציית ליוסף .