"ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם" (לז,ב) 'ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם מה אמר ר"מ אמר חשודים הן על אבר מן החי, רבי יהודה אומר מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגין בהן כעבדים ור"ש אומר נותנין הן עיניהן בבנות הארץ. אמר רבי יודה בן פזי... מה אמר חשודין הן על אבר מן החי אמר הקב"ה כך אני מוכיח עליהן שהן שוחטין ואזלין "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם" מה אמר מזלזלין הן בבני השפחות ונוהגים בהן כעבדים "לעבד נמכר יוסף" מה אמר נותנים עיניהם בבנות הארץ הא דובא מתגרי לך "ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף" וגו' (יר' פאה א,א) בפשטות ע"פ ריב"פ גם מבורר כיצד הגיעו התנאים להעמיד מה היה דיבת יוסף, שזה ע"פ עונשם. ואולי אפשר גם שלמדו ברמז מהפס' "היה רועה את אחיו בצאן" רמז לאבר מן החי (צאן) "והוא נער את בני בלהה" וגו' שהיה רגיל אצלם בשל שביזו אותם (רש"י) שזהו שמזלזלים בבני השפחות, "נשי אביו" רמז לבנות הארץ שהן רעות שלא כנשי יעקב שנישלח מא"י כדי שלא לקחת מבנות הארץ (וכן "דיבתם רעה" מעין אשת פוטיפר שדיברה דיבה על יוסף לבעלה- שזה העונש על שאמר שמסתכלים בבנות הארץ). לכאורה לא מובן כיצד צדיק גדול כיוסף, חטא בלשון הרע, ובפרט שבפס' הבא מיד נאמר "כי בן זקונים הוא לו" (לז,ג) ותרגם אונקלוס 'ארי בר חכים הוא לה' והסביר רש"י 'בן זקונים-.. ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו, ד"א שהיה זיו איקונין שלו דומה לו', הרי שהיה ת"ח ודומה ליעקב, שניראה שבא לומר שהפנים מראות על פנים האדם (כידוע יש תורת חכמת הפנים, שע"פ פני אדם יודעים עליו דברים- על תכונותיו וכדו' ומימלא אם בפניו דומה ליעקב סימן שהם דומים בפנימיותם) ומימלא זה הסבר נוסף שבסיסו כמו תרגום אונקלוס, שדומה ליעקב כיון שצדיק כיעקב, שיעקב למדו כל מה שלמד אצל שם ועבר, היר שיוסף היה צדיק גדול. וכן בפס' על דיבתו נאמר "אלה תלדות יעקב יוסף" והביא רש"י בשם המדרש 'ומ"א דורש תלה הכתוב תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים, אחת שכל עצמות של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו, וכל מה שארע ליעקב אירע ליוסף זה נשטם וזה נשטם זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו, וכן הרבה בב"ר', הרי שמשווה ממש את יוסף ליעקב שהם כמו דבר אחד ומימלא זה גם לצידקותם, אז איך זה שיוסף חטא בלשון הרע כ"ך חמור? ובפרט שהתורה ממעטת בלספר רעות על אדם (כמו שממעטת בפגמה של הבהמה הטמאה ומאריכה לכן בלשון "אשר לא טהורה" [בראשית ז,ב]) אז מדוע סיפרה בפרוט שיוסף חטא?- וניראה שזה משום 'ראויה היתה בכורה לצאת מרחל דכתיב "אלא תולדות יעקב יוסף" אלא שקדמתה לאה ברחמים, ומתוך צניעות שהיתה בה ברחל החזירה הקב"ה לה' (ב"ב קכג,א) הרי שיוסף מעין בכור ולכן כניראה בעקבות חשיבותו של יוסף בעיני יעקב, שדמה לו ולימדו, ראה יוסף בעצמו מעין בכור אחראי כמו שהיה ראוי להיות לכתחילה, ולכן ראה מתפקידו לשמור על אחיו מלחטוא. לכן כשחשב שהם חוטאים הלך ליעקב בכדי שיחזירם בתשובה, ואולי לכן מפרטת התורה "..כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתנת פסים" (לז,ג) שעשה לו כתנת כראוי למעלתו כבן ת"ח גדול, ואילו יוסף חשב שניתן לו כתנת כעין בכור שמקבל יותר, שאמנם בכור מקבל בירושה פי שנים אולם גם בחייו יש לו יותר חשיבות מאחרים, שזהו "כבד את אביך ואת אמך" שה-ו' באה לרבות את האח הגדול (כתובות קג,א) ולכן חשב יוסף שמה שניתן לו כתנת זה בשל שנחשב כבכור, שלכן גם אביו לימדו את התורה, מעין שהכהונה היתה בבכורות לפני העגל והקמת המשכן, וכהן מלמד תורה את ישראל, ולכן ראה עצמו כבכור העיקר של יעקב, וניראה שאפילו יעקב ראה בו כך, כמו שנאמר בדברי הימים א,ה,א "נתנה בכרתו לבני יוסף בן ישראל" ואמנם מפורש הטעם משום שראובן חילל יצואי אביו, אולם ניראה כמו שנאמר בגמ' שיוסף הוא הבכור אלא שכלפי חוץ יעקב לא הראה זאת אלא רק לאחר שראובן בלבל יצואיו, ובכ"א בלבול יצואיו היה קודם לפרשתנו (נאמר ב- לה,כב) כך שכאן ראה בו יעקב כבכור, ויוסף הבין זאת כך, ואולי אף השבטים הבינו כך אע"פ שנתן לו כותנת כביכול בשל היותו ת"ח גדול כדי לכסות את בכורת יוסף. לכן יוסף הלשין לאביו בשל היותו כביכול אחראי עליהם, וזהו חלומותיו שהוא מלך, שהוא אחראי על שאר השבטים, ולכן אין זה כ"ך חטא אלא זהו אחריותו, וניראה שאף בחלומותיו בא לידי ביטוי חטאיהם, שראה עצמו כמלך האחראי למונעם מלחטוא (כמלך שהוא נציג ה' בעולם- נציג המלך ה') ולכן בחלומותיו היו אלומות עומרים לרמז על הרחקה מאבר מן החי, שעומרים הם צומח שרחוקים לגמרי מן החי, וכן חלום הכוכבים שכוכבים הם בשמים, רמז להרחקה מבנות הארץ שבחלום זה שמים, וכנגד שביזו את בני בלה וזלפה כעבדים ראה בחלומותיו שהוא מלך, שאין הבדל בין בני השפחות לבני לאה שכולם כאחד תחתיו. ואולי יותר מזה, בזכות שבא לתקנם זכה להעשות מלך, שזהו שעל חלומותיו נאמר "ואביו שמר את הדבר" (לז,יא) ופרש"י 'היה ממתין ומצפה מתי יבוא' שזה היה מעין נבואה ולכן יעקב חיכה מתי יתקיים, וזה חל ע"י שהתכוון לשמור על אחיו מלחטא, שכך ראה בחלומו, ואמנם עשה זאת בצורה שאינה טובה שגרם בכך שאחיו ישנאוהו, ובפרט שטעה שאחיו לא באמת חטאו כמו שנידמה לו (כמו שאומר ריב"פ שלכן נענש על הוצאת דיבתם רעה) ולכן הגעתו לכס המלכות נעשתה תוך כדי יסורים רבים, כי אמנם היה מגיע לו למלוך בשל רצונו לשמירת קדושתם אולם הדרך לא נעשתה כראוי, ולכן מדה כנגד מדה הדרך להגעתו למלכות היתה רצופה יסורים, ובאמת כל היסורים שקיבל (ע"פ ריב"פ) שמכרוהו והעמידוהו כמת ובאשת פוטיפר נעשו עד הגעתו למלכות, הדרך למלכותו. וניראה שמה שהאשימם ב-3 עברות אלו זה משום שחשש שפוגעים ברוחניותם שמקלקלים את הנפש ע"י אכילת אבר מן החי שבחי יש נפש, ומקלקלים את רוחם ע"י ביזוי בני השפחות שכעין שמורידים את רוחם (=רצונם) ומקלקלים את נשמתם ע"י שרוצים בבנות הארץ, חיבור לגוי שאינו נשמה יהודית. וניראה שחשדותיו של יוסף לא היו סתם חשדות בעלמא מדמיונו, שבאמת היו קצת בזים את בני השפחות (רש"י לז,ב "את בני בלהה") ומה שמכרוהו הראו בכך אכזריות מעין אבר מן החי (שטענו שמת) ועל יהודה נאמר שלקח לבניו "בת איש כנעני" (לח,ב) ואמנם פרשו חז"ל (וברש"י) שהכוונה לסוחר אולם מכך שהתורה השתמשה בלשון מבלבלת כאילו היתה כנענית זה רמז לקרבה לבנות הארץ, לומר שיוסף לא סתם המציא אלא ראה דברים והחשיבם יותר ממה שהם באמת ולכן חשב שחוטאים ממש כשבעצם זה רק קירבה לחטא. וניראה שיוסף חשש שיחטאו בע"ז (שכך קמה מלכות ישראל אצל ירבעם, [מלכים א,יא,לג]. וחלום יוסף היה על מלכות ישראל כמו שפרש מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א בפרשתנו) שזהו שפוגמים ע"י גאוה בבני השפחות, ועל הגאוה נאמר שה' אומר שלא שורה במחיצתו (סוטה ה,א) שזהו כע"ז שמקים אל אחר, ולכן 'כאילו עובד ע"ז' (סוטה ד,ב) וכן אבר מן החי מרמז על אכזריות שגם קיימת בע"ז, במולך, ומתאוים לבנות הארץ כעין שבנ"י עבדו ע"ז כדי להתיר את הערוה (סנהדרין סג,ב) כך שניראה ששורשם אחד ולכן מדמים בניהם, שגם ע"ז זה תאוה, שנימשך אחרי גשמיות, שיוסף חשש שנימשכים אחר ע"ז ולכן רצה לתקנם. וכן ניראה שחשש ל-3 העברות החמורות, שפיכות דמים זה אבר מן החי שממית חלק באכזריות, גילוי עריות זה בנות הארץ, וע"ז זה שמבזים את בני השפחות שגאוה כע"ז, ולכן בא לתקנם שלא יהיו כמו עשיו שנידחה כשחטא ב-3 העברות החמורות, שכך יעקב בזמן ההוא קנה את הבכורה בנזיד עדשים, כשעשיו חזר מחטאים אלו (ב"ב טז,ב) ויוסף חשש שאחיו יחטאו באלו וידחו ולכן הביא דיבתם אל אביהם, ולכן "תולדות יעקב יוסף" שהיה כבכור (ב"ב קכג,א) רמז לדחיתו של עשיו מהבכורה, שזה היה חששו של יוסף לאחיו, ולכן הוציא את דבתם לאביהם שיתקנם שלא יחטאו באלה, ואולי רמז שבירושלמי (פאה א,א) לפני שנאמר על מה הוציא דיבתם, נאמר על חומרתם של 3 העברות החמורות ולשון הרע (כיוסף שבהוציא דבתם).