מדינת ישראל
הכוח שניתן לישראל בתורה
פרשת בראשית תשס"ז
רש"י פתח את פירושו לתורה בשאלה מאוד מפורסמת. (בראשית א, א) "בראשית - אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו בה ישראל ומה טעם פתח בבראשית משום (תהלים קיא, ו) 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים' שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו".
אולם הרמב"ן (שם א, א) העיר על שאלתו של רש"י: "ויש לשאול בה, כי צורך גדול הוא להתחיל התורה בבראשית ברא אלהים, כי הוא שורש האמונה, ושאינו מאמין בזה וחושב שהעולם קדמון, הוא כופר בעיקר ואין לו תורה כלל".
והנה במדרש רבה (שמו"ר ל, יב) " פעם אחת אמר לו עקילס לאדריינוס המלך רוצה אני להתגייר ולהעשות ישראל אמר לו לאומה זו אתה מבקש כמה בזיתי אותה כמה הרגתי אותה לירודה שבאומות אתה מבקש להתערב מה ראית בהם שאתה רוצה להתגייר אמר לו הקטן שבהם יודע היאך ברא הקב"ה את העולם מה נברא ביום ראשון ומה נברא ביום ב' כמה יש משנברא העולם ועל מה העולם עומד ותורתן אמת אמר לו לך ולמד תורתן ואל תמול אמר לו עקילס אפילו חכם שבמלכותך וזקן בן מאה שנה אינו יכול ללמוד תורתן אם אינו מל שכן כתוב (תהלים קמז, יט) 'מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל לא עשה כן לכל גוי' ולמי לבני ישראל".
כלומר, בכך שנכתבו מעשי בראשית יש אות ומופת על אמיתות התורה. מפני שרואים בעליל שעם ישראל, ורק בעם ישראל, אפילו ילד קטן יודע לפני כמה שנים נברא העולם. מה נברא מוקדם יותר ומה נברא מאוחר יותר. וכך כל פרט מפרטי הבריאה. יתר על כן, רק עם ישראל יודע מה תכלית בריאת העולם, ומהו הכוח המקיים אותו. כשאמר עקילס זאת לאדריינוס זאת לא הייתה שום תשובה בפיו.
לכל עמי תבל היו תיאוריות ומיתוסים קדומים על צורת בריאת העולם ועל אופן עמידתו. אלה טענו שהוא עומד על פילים, ואלה טענו שהוא עומד על צב כדומה, וכדומה דמיונות שונים ומשונים. כשכיום ברור לכולנו, שלא רק שאין בכל התיאוריות שמץ של אמת, אלא, שאף לא היה בהן הגיון אלמנטארי בעת שיצרו אותן והאמינו בהן.
רק אותם פסוקים ראשונים בספר בראשית נשארו אמת מוחלטת שלא הייתה צריכה לשום תיקונים ולשום שיפורים בחלוף העיתים. יתר על כן, גם כיום בעידן המודרני כשאנו חיים באמיתות מדעיות חדשניות ומהפכניות בכל תחומי החיים, הקוסמולוגיה שהיא התחום העוסק בתהליכי יצירת היקום, לא הצליחה להגיע לאמת כלשהי, אלא שהיא נותנת תיאוריות שונות שמשתנות ומתחלפות מידי כמה שנים. אולם, גם הוגי התיאוריות "המדעיות" בעצמם, אינם טוענים שבידם אמת מוחלטת, אינם טוענים שהתיאוריה שלהם הוּכחה או שהיא תהיה ברת הוכחה בעתיד. הווי אומר שאף לדעת הוגיה היא אינה, אלא "היפותזה" – פנטזיה! רק בתורת משה אמר עקילס יודעים ומאמינים בני ישראל, מקטן ועד גדול, שהאינפורמציה שבידיהם אודות בריאת העולם היא האמת במלואה שלא יחול בה שום שינוי לעולם ועד. ואמנם, למי ש'מבין' באמת במדע יודע, שלא נמצאה שום סתירה ואף לכאורה, לכל מה שכתוב בתורה אודות תהליכי הבריאה ואף לא לגבי התאריכים.
אולם, אז העלה הקיסר אדריינוס דרישה שנייה, שעקילס – הלוא הוא אונקלוס שתרגם את התורה לארמית – לא ימול את עצמו. ועקילס הסביר לו שבלתי אפשרי ללמוד את התורה לאדם שלא מל את עצמו. עלינו להבין, מה הפריע לאדריינוס רצונו של עקילס למול את עצמו. נראה לי שאדריינוס טען שלימוד ותפיסת עולם הינם פעולה שכלית של המוח ואין לה שום קשר לגוף האדם, לאורחות חייו, להתנהגותו ולרמתו המוסרית. עקילס ענה לו שאמנם הצדק עם אדריינוס ביחס לכל החכמות שבעולם מלבד תורת ישראל אשר היא מצריכה גוף טהור וקדוש בכדי שהיא תוכל להיקלט בו. וכאן עלינו להבין משום מה צריך האדם למול את עצמו בכדי שיוכל ללמוד תורה, וכי אין האדם יכול להיות קדוש וטהור מבלי למול את עצמו?
האדם בנוי משני רבדים האחד, הגוף אשר אותו יצר הקב"ה עפר מן האדמה. והרובד השני, הפנימי יותר, זאת הנפש, אשר אותה נפח בו הקב"ה והיא חלק אלוקה ממעל. וכך נאמר (בראשית ב, ז) "ויפח באפיו נשמת חיים ויהיה האדם לנפש חיה". ופירש"י: "עשאו מן העליונים ומן התחתונים גוף מן התחתונים ונשמה מן העליונים". אולם תמה רש"י מה ההבדל בין הבהמה לבין האדם: "אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתוסף בו דעה ודבור". כלומר, בגוף אמנם אין הבדל בין האדם לבין הבהמה והחיה. גם לשאר החיות יש רגליים וידיים, לב וראות, כליות ועצבים, ואף מח! יחודו של האדם הוא רק בכוח הדיבור אשר מאחוריו ניצבת הדעת. ומקור דברי רש"י מתרגום אונקלוס במקום שפירש: "ונפח באנפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא". כלומר, כוח הדיבור – רוח ממללא – הוא המייחד את האדם. אמנם בעבר סברו רבים אף מבין אנשי המדע, שגם לחיות יש כוח דיבור. אולם לאחרונה הוכח מעבר לכל ספק שאין שום חיה שיש לה כוח דיבור הדומה לזה של האדם. הרבה מאמצים השקיעו אנשי מדע כדי ללמד קופים חכמים לדבר, אולם, לאחר שנים ארוכות של ניסיונות מדעיים, והגיעו למסקנה, שאכן הדיבור הוא כוח יחודי המצוי אך ורק של האדם. ואמנם, גוף הקוף דומה לחלוטין לזה של האדם על כל פרטיו ופרטי פרטיו זולת גבשושית אחת בחלק השמאלי של המוח, המכונה "המרכז ע"ש בארוקה" שהיא מרכז הדיבור אצל האדם ואילו אצל הקוף חסרה גבשושית זאת.
נחזור לדברי עקילס, שנאמרו לפני אלפיים שנה ונראה, שאותה אמת שהייתה כתובה בתורה לפני למעלה משלשת אלפים ושלש מאות שנה עדיין נשארה אמת עד היום. ואם בתורה נאמר שרק האדם הוא "רוח ממללא" הרי שלא ימצא שום יצור שיש בו את אותו כוח של "רוח ממללא"!
הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים האריך לבאר שלכל יצור בעולם תכלית מסוימת שרק הוא יכול למלא אותה וזאת סיבת בריאתו. והאות והמופת, שרק לו יש את הכישורים היחודיים בתחום הזה. לדוגמה: הדבורה מייצרת דבש, ולצורך זה היא יודעת לייצר חלות מדונג שלתוכן היא יוצקת את הדבש. אין יצור אחר בעולם שמייצר דבש זולת הדבורה. הווי אומר תכלית בריאתה של הדבורה הוא יצור דבש. וכך ביחס לכל יצור ויצור. יוצא איפה, שאם האדם, ורק האדם, ניחון בכישרון הדיבור הרי שזו תכליתו. ואמנם, אמרו חכמנו (סנהדרין צט, ב) שהאדם נברא לעמל פה. מילוי תפקידו הוא על ידי כוח הדיבור שבו. וכאן עלינו להבין באיזו צורה מביא כוח הדיבור אשר באדם תועלת לעולם.
בגמרא במסכת נדרים (לב, א) נאמר: "דאמר רבי אליעזר גדולה תורה שאילמלא תורה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר (ירמיהו לג, כה) 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי' וגו'". כלומר, התורה היא נקראת 'ברית' אשר כרת הקב"ה עִם ישראל ואותה ברית מוצאת אל הפועל בעזרת פיו של האדם. כמו שאמר הנביא ישעיה (נט, כא) "ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם". וכך פירש רש"י: "בראשית ברא אין המקרא הזה אומר אלא דרשוני כמ"ש רז"ל (ב"ר) בשביל התורה שנקראת (משלי ח, כב) ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו (ירמיה ב, ג) ראשית תבואתה". הרי לנו שתכלית בריאת העולם היא האדם ובתוך מסגרת כלל בני האדם מכוונת התכלית המרכזית אל כלל ישראל אשר ייעודו הוא להשתמש בכוח הדיבור אשר ניתן בו בכדי לדבר דברי תורה! כמו שאנחנו קוראים בוקר וערב, "ודברת בם" (דברים ו, ז). האדם נקרא 'צלם אלקים' ופירוש הדבר, שכמו שאלקים ברא ויצר את העולם, על ידי דיבורו כש"כ: "בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ" (תהלים לג, ו), גם בכוחו של האדם ליצור דברים חדשים בעולם, באמצעות כוח דיבורו!
והנה באדם שני מרכזים האחד - באמצע הגוף ובו הוא יוצר ומוליד אנשים חדשים. המרכז השני - נמצא באמצע הראש ובו הוא יוצר ובורא ישויות רוחניות חדשות. לכן, הלשון ואבר ההולדה מקבילים זה לזה. בגולגולת שבעה נקבים, שלשה בצד ימין אזן, עין ונחיר האף וכך גם בצד שמאל. והפה שהוא הנקב השביעי הוא האמצעי באשר הוא משתמש במידע שהוא מקבל מששת הנקבים האחרים. בעוד הפתחים האחרים מכניסים אל הגוף פנימה: העין רואה, האוזן שומעת והאף מריח. הרי כוח הדיבור שבפה, מוציא מן האדם החוצה. פרי הגותו ותוצרי שכלו מוצאים אל הזולת באמצעות הפה. ומכאן לימדו חז"ל שכל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו. והוסיפו במסכת בבא מציעא (לג, א) במשנה שכבוד רבו קודם קודם לכבוד אביו. ונימקו זאת בכך "שאביו הביאו לעולם הזה ורבו שלמדו חכמה מביאו לחיי העולם הבא". הווי אומר, שני החלקים אשר באדם, הגוף והרוח, נוצרים על ידי אנשים אחרים. ומכאן הקשר בין הפה למילה. וכך אמרו חז"ל (נדרים לב, א) "תניא רבי אומר גדולה מילה שאין לך מי שנתעסק במצות כאברהם אבינו ולא נקרא תמים אלא על שם מילה שנאמר: "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים" (בראשית יז, א), וכתיב "וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ" (שם, ב). דבר אחר גדולה מילה ששקולה כנגד כל המצות שבתורה שנאמר: "כִּי עַל פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וגו' " (שמות לד, כז). דבר אחר גדולה מילה שאילמלא מילה לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר: "אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה וגו' " (ירמיה לג, כה). ואמנם בספרים נאמר ש'מילה' בגימטריא 'פה'. הוא אשר אמר עקילס לאדריינוס אין אפשרות ללמוד תורה ולהבינה על בורייה מבלי לעבור את השלב המוקדם של ברית המילה.
וניתן להבין זאת על דרך משל אם נתבונן במחשב אשר בנוי משני מרכיבים האחד מכונה 'חומרה' והשני מכונה 'תוכנה'. ברור מאליו שהייחודיות שבמחשב תלויה בתוכנה, היא מבצעת את כל הדברים 'החכמים' והיפים שכלי זה יודע לעשות. אולם, כולנו יודעים שבלי החומרה, בלי 'הכלי' אין התוכנה מסוגלת לבצע אפילו משהו קטן. ולהיפך, ללא התוכנה אין הכלי – 'החומרה' - שווה דבר. מחשב ללא תוכנה יזרק לפח האשפה! כך גם הגוף והנפש. ברור שצריכים הם זה לזה, אולם, עקרו וזהותו של האדם היא הנפש, היא 'הרוח ממללא'.
כשאברהם אבינו הלך מחרן לארץ ישראל נאמר בתורה (בראשית יב, ה) שלקח עמו את "הנפש אשר עשו בחרן". ונשאלת השאלה, וכי איך זה עשה אברהם בני אדם. הלוא אפילו בן לא היה לו. לכן פירשו לנו חכמנו ז"ל 'עשיית נפש' זו כך: "ואת הנפש אשר עשו בחרן. והלא אם מתכנסים כל באי העולם לבראות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה אינן יכולים לבראותו, ומה תלמוד לומר 'ואת הנפש אשר עשו בחרן'? אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסן תחת כנפי השכינה" (ספרי ואתחנן פסקה לב). ביארו בזה שכל באי העולם ביחד לא יכולים להכניס נשמה ביתוש אחד אבל על ידי ברית הלשון יש לאברהם אבינו ולזרעו הכוח להכניס נשמה בכל דבר – יכולים לעשות נפש בכח הדיבור שלהם. ופירוש הכתוב הוא כמשמעו ממש, דיבורו של אברהם אבינו מסוגל להוציא החוצה חיות כזאת שעושה נפש בחומר ועל ידי זה החומר מקבל חיות אמיתית שמקורה בשכינה, ובזה נכנס תחת כנפי השכינה.
סיכום: הבנו איפה את המילים הראשונות שפירש רש"י על תכלית בריאת העולם שהיא התורה שניתנה לישראל, ורק לישראל. ובה במידה ניתן לקרוא משוואה זו גם בצורה הפוכה, בשביל ישראל שהם עיקר הבריאה ולהם ניתנה התורה ורק להם.
