'דר' יעקב בר אידי רמי כתיב (בראשית כח, טו) "והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך" וכתיב (בראשית לב, ח) "ויירא יעקב מאד"?- אמר, שמא יגרום החטא. כדתניא (שמות טו, טז) "עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית". עד יעבור עמך ה'- זו ביאה ראשונה. עד יעבור עם זו קנית- זו ביאה שנייה. מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא' (ברכות ד,א) וכך הביא הרמב"ם בהקדמה למשניות שנבואה ליחיד יכולה שתתבטל ואילו נבואה לרבים אינה יכולה להתבטל. (וראה הסבר של מרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב"תורת המועדים" איך זה יסתדר עם המשך הגמ'). ולכאורה צריך להבין מה ההבדל בין יחיד לרבים, מדוע ליחיד יכול להשתנות גם נבואה לטובה (נבואה לרעה יכולה להשתנות גם לרבים)? והנה על דברי יעקב למדו בגמ' (שבת לב,א) 'לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה לומר שעושין לו נס שמא אין עושים לו נס ואם עושין לו נס מנכין לו מזכיותיו, אמר רבי חנין מאי קראה? (בראשית לב, יא) "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת"  שזה דברי יעקב לה' שיצילו מעשו. והקשה הת"ת כיצד למדו זאת מהפס' הרי כוונת יעקב היא שהוא אינו ראוי לנס, אז כיצד למדו לעניין ניכוי מזכויותיו?- ותרץ שכיון שאין לומר ה' ותרן, אז כיצד עושה נס למי שאינו ראוי? אלא ודאי שאם עושה לו זה ע"י שמנכה מזכויותיו. וניראה שדבריו הם רעיון יפה אבל רחוק מלימוד הגמ'.. לכן ניראה שלמדו מעצם לשון התורה, כמו שפרש"י 'קטנתי מכל החסדים - הוקטנו ונתמעטו זכיותי בשביל החסדים אשר עשית' ומה שמקשה הת"ת שלכאורה אין זה דברי יעקב, אפשר שיעקב רמז זאת בדבריו כיון שיכל לומר "קטנתי לכל החסדים" שאז היה משמע שאינו ראוי לחסדים, מדוע אמר "מכל החסדים" שמשמע מתוך החסדים? לכן למדו שרמז שהתמעטו זכויותיו ע"י החסדים. וזה קשור לפחדו מעשו, שבקשתו זה כתפילה כנגד הבעיה שממנה מפחד [ולכן רש"י בתורה מחבר את שני הגמ' שאומר 'נתמעטו זכיותי ע"י החסדים.. לכך אני ירא שמא משהבטחתני נתלכלכתי בחטא ויגרום לי להמסר ביד עשו' (לב,יא)] ומימלא לכן ניראה שזה הסבר מדוע ליחיד הנבואה יכולה להשתנות, וזה קשור בזכויות, שנבואה נאמרת על פי זכויותיו שבאותו זמן, מעלתו בזמן ההוא, לכן ביחיד יכולה מעלתו להשתנות במשך הזמן ע"י השתמשות בזכויותיו, וכך יוצא שלא ראוי עוד לזכות שנאמרה בנבואה כיון שחלה על צורה אחרת, ואמנם כיון שניתנה נבואה אז יש חלות וכח לצורת הזכות שנאמרה ולכן היא תחול גם ללא המעלה שהיה בה, אולם אם חוטא אז זה מקלקל את מעלתו ולא יקבל את מה שנאמר לו. אבל ברבים אין מצב של השתמשות בזכויות כיון שכל אחד נחשב לעצמו בעשית הזכויות, אלא שיש חיבור בין כולם וכך נחשב כלל זכויות לבנ"י, ומעלה זו חלה ע"י מעלת כלל ישראל, והיא מחוברת למעלה המיוחדת של כלל ישראל, וכלל ישראל נחשבים תמיד בנים לה' (גם לדעה שכשישראל חוטאים הם אינם נחשבים בנים לה'-זה לעניין האנשים שחוטאים אבל הנשמה היהודית נישארת תמיד בדרגת קרבה לה'- רק שהאנשים התרחקו מהחיבור לנשמה היהודית- לדעה זו), שהנשמה הכללית תמיד טהורה, ומימלא תמיד נישארת במעלתה, ולכן מה שנאמר לרבים שמחובר למעלת ישראל שלא משתנת- גם הנבואה לעולם לא משתנת.    ואולי אפשר שלציבור בנ"י יש מעמד כמו של תורה (שמצד אחד אורייתא וקב"ה חד הם, ומצד שני ישראל הם חלק אלוק ממעל, כך שבנ"י והתורה דומים) [שלכן יכולים לקבוע זמני העיבור וה' מאשר דברנו, כיון שזה כמו שכתוב בתורה על ידנו] לכן כאשר הנבואה נאמרת לרבים יש לזה דין של תורה ולכן אינה משתנת כמו תורה שנישארת לעולם. אבל ליחיד אין את הדרגה הזו של תורה (אלא חלקי) ולכן בנבואה ליחיד זה דרגה גבוה של קדושה ואמירה מה יצא ממנה, אולם יכולה להשתנות ע"פ השתנות דרגתו. (ולכן ניראה בדומה שבנבואה לרבים לרעה היא יכולה להשתנות [שבפשטות זה משום רחמים, אולם אפשר גם] שכיון שהיא מכח חטאים, מה יענשו, והחטא אינו חלק בנשמה היהודית וכן לא נחשב לתורה, ולכן יכול להשתנות). ואולי לכן אומר יעקב "ועתה הייתי לשני מחנות" (לב,יא) שבנוסף לפשוט האמירה שמונה את החסדים שנעשו לו, ניראה גם שאולי מבקש מה' שיצילו ע"פ הנבואה שנאמרה לו, ואמנם היה יחיד אולם ירד כדי להקים את בנ"י ולכן הנבואה שיחזור בשלום קשורה לרבים כיון שירד כקשר לרבים, כמו שמוכח בחזרתו. ואולי בזה יובן המדרש 'פן יבוא והכני אם על בנים, ואתה אמרת ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד' (בראשית רבה עו,ו) שלכאורה מה יש במצוה זו בכדי להצילו?- (ויש כמה הסברים) וע"פ דברנו מובן, שבא לומר שיחשב כמו תורה, כרבים, ולכן יצילו בכך ע"פ הנבואה שניתנה לו. ומה שאומרת הגמ' שראוים היו ישראל להעשות להם נס בעלית בבל כמו כשעלו ממצרים אלא שחטאו, ומדמים זאת ליעקב, ע"פ דברנו כוונתו לרמז על ההבדל שלרבים זה תורה, ולכן הדימוי זה לנאמר בתורה, אולם הלימוד אינו פשט הפס' (שהפשט הוא על עליתם ממצרים, ראה ברש"י ואונקלוס) ולכן אינו נחשב לתורה ולכן החטא מנע זאת כמו שמונע ביחיד. וע"פ דברנו שזה מטעם הנשמה היהודית, רמזו שמשה ובנ"י שרו ביחד כך שרומז על הנשמה היהודית שגרמה לפרץ השמחה ושירה לה', אולם אין זה נבואה ברורה כיון שפשטה אינו לדמות לעלית בבל, ולכן כאן יכול להשתנות בגלל החטא ולהחשיב כאילו לא נאמרה נבואה זו, שמחיל זאת אחרת, כמו ביחיד שהנבואה חלה אחרת בשל החטא.