בס"ד

נבוא לקבל שבת פרשת ויצא לאור דברי מוהרנ“ת בהלכות עירובי 
תחומין ה“ו שבהם מגלה עוצם כח השבת, למצוא מחסה ועצה, 
לברוח מכל צער, מכל כח של עשיו שרודף להפיל את האדם 
מהשמחה.

מוהרנ“ת מגלה שענין השביתה שאסור לצאת חוץ לתחום ביום 
השבת, הוא יסוד קדושת ישראל. כי על האדם להיות בתוך תחום 
הקדושה בכל עת, אשר זה בחי‘ אל“ף אמה, שהוא כח הקדושה 
שנמשך עלינו בכניסת השבת שהוא בחי‘ אלף אורות שנאבדו וכו‘ 
ומשה רבינו מחזיר עלינו אור זה ביום השבת, והוא בחי‘ האל“ף 
הקטנה שנמצא בתחילת חומש ויקרא, כי עיקר קריאת הקדושה 
לכל נפש מישראל הוא ע“י שיקבל אילוף ועצת רבינו שמלמדינו 
דעת ללכת בדרך המבואר במאמר אזמרה וגו‘ )לקו“מ סי‘ רפ“ב( 
איך לשמוח תמיד בקדושת ישראל, להבין שיש להחיות הנפש בכל 
עת מכל לימוד שלומדים ומכל מצוה ודבר שבקדושה שיש בנו, 
כדי  שנרגיש קרוב  להשי“ת ונוכל  להתפלל  ולנגן בכוונה  ושמחה 
לעסוק בעבודת השי“ת עם חיות. וגם כאשר נדמה לאדם שהוא 
רחוק מאד ואינו עושה כלום וגם עובר מה שעובר ברוחני ובגשמי, 
אסור לעשות מזה עסק כי הכל טעות ומעשה יצר הרע למשוך 
האדם לשכחה ולנפילה לבטלו ממה שבאמת הוא כן יכול לעשות 
וזה כל מה שצריך לעשות באותו עת, והיצר הרי מתנכל להפילו 
ע“י מה שעובר כדי שגם זה שהוא עיקר עבודתו לאמיתו של דבר 
גם זה לא יעשה, ולזאת יש עצה איך לבטל התגברות המחשבות 
והמדמה בכל דרך שהוא מתלבש על הנפש ועל לב איש הכשר, 
והוא נמשך לחלישות דעת ודרכי העצבות מקבלים הצדקה, והוא 
נמשך להמצא במציאות של חסרון שמחה ותודה בחיות של יהודי, 
והעצה הוא לעורר כל מעשה טוב שיש בו ולהזכר בו בדרך שרואה 
אור  המצוה  שבאמת  עשה  דבר  לכבוד  שמים  וכו‘,  ורואה  הטוב 
שיש בו, עד שרואה שהוא ממש נמצא בתוך הקדושה והטוב. כי 
רבינו מלמד אותנו בזה שצריך האדם לעסוק בענין חדש כזה, לא 
רק ללמוד ולעשות וכו‘ ולשמוח בעצם הלימוד ולהיות בשמחה 
עם מה שממש רואה שזוכה וכו‘, רק יש עתים שיש לעסוק בעוד 
דרך עבודה להתקרב להשי“ת ואל החיות של הקדושה, וזאת ע“י 
שיעסוק בעיון לחפש בעצמו נקודות טובות, ולדון את עצמו לכף 
זכות  )מובן  שזאת  יצליח  כאשר  גם  יקבע  הזמן  לדון  את  עצמו 
בעצמו על מעשיו ולהתעורר לתשובה, אבל איך שיהיה בין שכבר 
הצליח למעשה או לא, יש להתחזק בכל דרך אפשרי ובאמת זאת 
כדי שיצליח( עד שמחשבות החיפוש האלה ידחו ממנו מחשבות 
הריחוק, גם אם זה קשה ולא הצליח, יעסוק בזה, וממילא בשב ועל 
תעשה היינו במה שלא יחשוב מחשבות שטות של עצב ודמיון, 
שהרי אין מקום לשני מחשבות והוא הרי עוסק בחיפוש ההתקרבות 
להשי“ת, עי“ז יסתלקו המחשבות המבלבלים אותו, והוא עוד יקבל 
התחדשות גדולה כאשר יזכה שכח הקדושה תחזור אליו, כי ימצא 
שיש  בו  טוב  אשר  בזה  יש  להמשיך  באותו  עת  עד  שיכול  לבא 
לתפילה בכוונה וחיות ולחזור לתורה ולעבודה כראוי.
בכח מדת הרחמים שייך למצוא את הטוב
והנה ידוע שאע“פ שעצה זו הוא פשוט וקל, הרי באמת זאת נמשך 
ממידות  הרחמים  ממה  שמשה  רבינו  פעל  הסליחה  ומ“ש  אני 
אעביר כל טובי וגו‘ היינו שהשי“ת רוצה בנו באמת אע“פ שאנחנו 
לפעמים רחוקים מחמת המניעות העצומות שיכולים לבטל האדם 
וכו‘, וכאשר האדם אינו זוכה למידת הרחמים הרי סגור ממנו אור 
דרך החיים, והאדם מתחכם בהרבה חכמות וסברות כאילו זו לא 
דרך כלל, ובלתי אפשר לקיים זאת, או שנדמה שכבר ניסה וזה לא 
עובד. הסברות ודרכי ההתחכמות הם רבים, והם גורמים שבאמת 
רחוק מאד שהאדם יקבל בליבו דרך זה, ואז רק כאשר האדם 
מצליח בתורה וכו‘ יש לו חיות וכך דרכי האדם להיות עסוקים 
במשהו להחיות עצמו, אך כאשר עובר מה שעובר נדמה שבאמת 
אינו עושה וכו‘ ולפעמים זה נדמה לדרך ענוה וחושבים שזה האמת, 
ונהיה שבור באמת באמת, וכך עוברים החיים, כי אין מכירים באור 
האל“ף האילוף והלימוד של רבינו של שמחת הנפש תמיד.
בשבת יוצא קול הקורא לכל אדם להיות קרוב להשי“ת
ובאמת  הכח  לקבל  לימוד  זה  שהוא  כלל  שפע  אור  הצדיקים 
שמחיים נפשות ישראל, זאת נעשה ביום השבת שבו אנו מקבלים 
בכח קדושת הצדיקים את שפע הנשמה החדשה של  שבת שהוא 
בחי‘ אלף אורות, ועי“ז אנו זוכים למנוחת הנפש לשמחת השבת 
לחזור לראות שאנו קרובים להשי“ת, והעיקר הוא לעשות נחת רוח 
וכו‘ ובזה הרי אנו זוכים למצוא דרכי אמת שמחיים האדם בנועם 
השבת, ואז אור כל מצוה מאיר ומעטר את הנפש בכתרי אמונה 
ודעת, כי בשבת נמשך על כל אדם הכח של המנוחה והשמחה, 
הכח להיות קרוב להשי“ת ולהתחזק תמיד בדרך בחי‘ אל“ף זעירא 
של ויקרא, שמשם יוצא קול שקורא לכל אדם להתחיל מחדש 
להיות חלק של בנין המשכן בנין הקדושה בעולם, כתינוק שנולד 
בבחי‘ הבל פה שאין בו חטא, ולזאת עיקר קדושת ישראל הוא ע“י 
קבלת שבת כראוי, כי בו נכנס כל אדם לתחום שבת לבחי‘ אלף 
אורות דקדושה והוא יכול למצוא הכח של חיות ושמחה בכל עת.
אבל הכניסה לתחום שבת הוא בחי‘ פעמיים אלף אורות, כי יש 
עוד לימוד נורא שהוא מתגלה בכח הצדיקים השלימים אשר גם 
הוא  מוכרח  לכל  אדם  כדי  שיהיה  קבוע  בתוך  תחום  הקדושה, 
וכאשר תחום שבת הוא פעמיים אלף אמות, כך תחום הקדושה 
להיות יהודי בכל עת הוא בכח שני לימודים שרבינו מאלף ומורה 
לנו דעת, ובזה ניגש להזכר בכלל ענין לימוד זה שהוא יסוד גדול 
בדרכי  עבודת  השי“ת  שהתגלה  באור  דברי  הבעש“ט  ומבואר 
בספ“ה בכמה דרכים נוראים ובדברי רבינו מראה איך גם הענין 
שייך גם לנו ואיך נזכה ללכת לאור לימוד נורא זה.
הלימוד השני - איה מקום כבודו
כי באמת הענין שמתגלה בדברי רבינו (לקו“ת סי‘ י“ב) במאמר אי“ה 
וגו‘ הוא יסוד גדול ושייך לנו, ועלינו לעיין היטיב לדרוש להבין כלל 
המתבאר ולשים לב היטב להבין הדברים, בפרט להבינם למעשה 
להכניס בלב דקות דרך העצה ולמצא טעם עמקות הענין למעשה 
בדרך שנזכה לקיימם בתמימות ובפשיטות, אשר לזה נזכה רק בכח 
קדושת השבת, כי בכח דעתנו הפשוט קשה לנו לזכות להבין ענין 
זה בפרט למצוא הדרך למעשה, אבל בכח קדושת השבת יפתח 
לנו שער למצוא אי“ה מקום כבודו להתקרב לאמונה ולהיות קרוב 
להשי“ת  תמיד  בכל  מצב,  ועי“ז  להפך  באמת  כל  עיכוב  וירידה 
למציאות של עליה והתחדשות, כי בכח השבת נקבל אור דברי 
רבינו  ועצם  כח  מידת  הרחמים  שבבחי‘  אי“ה  שעי“ז  נוכל  ללכת 
בדרך זה, כי החכמות שלנו ומה שהאדם קובע מתוך דעתו ועי“ז יש 
לו קושיות על עצמו ועל מה שעובר עליו ועל כלל ישראל וכו‘, כל 
החכמות האלו מזיקים ויכולים לרחק האדם מהקדושה, ובאמת כל 
הנופלים מקדושת ישראל לכפירה וכו‘ הוא רק ע“י אלו החכמות, 
אשר עלינו להזהר מאד, להתחכם בדרכי התורה אבל לא להיות 
חכם וחוקר. 
ויסוד  הדבר  הוא  שיש  עת  שהאדם  נמצא  בתוך  הקדושה  בתוך 
התגלות הכבוד של השי“ת בתורה ותפילה, ועליו לזכות אז לבטל 
כבודו לפני האמת ולהתדבק בהשי“ת לראות שזכה להעלות הכבוד 
ולשמוח בזה מאד. אבל יש מה שעובר על האדם והוא אינו נמצא 
במקום של התגלות הקדושה, לפעמים הוא טרוד ועסוק מאד, ויש 
שעיקר הדבר במחשבה ובהרגשה שהוא רחוק מלחשוב מאמונה, 
עד  שיש  שהוא  ממש  נמצא  במקום  נמוך  מאד  במחשבה  וליבו 
סתום ואטום לגמרי כאשר בעוה“ז יכול להיות בגשמי שאדם נמצא 
במקום שאין שם יהודים ואפילו במקום רע של ע“ז ח“ו, ואז יש 
להבין שבאמת צריכים לעבוד להשי“ת גם במצב הזה ועי“ז יכול 
מיד לעלות לאור הכבוד.
כי  אפילו  כאשר  האדם  רחוק  מעבודת  ונפל  מאד  חס  ושלום, 
למקומות הרחוקים מאד מאד מה‘ יתברך, שהם בחינת מקומות 
המטנפים, רחמנא לצלן, אעפ“כ אין שום יאוש בעולם כלל, כי גם 
במקומות האלו אע“פ שהם רחוקים מאד מכבודו יתברך בבחינת 
וכבודי לאחר לא אתן, כמו שמבאר שם, אעפ“כ אם יחפש ויבקש 
את  כבודו  מחמת  שרואה  גודל  ריחוקו  מכבודו  יתברך  ויצטער 
ויתגעגע ויחפש ויבקש ”איה מקום כבודו“, אני איני רוצה את כל 
מה שיש פה, אינני רוצה מרצוני להיות פה במקום רע ורחוק, ואיני 
רוצה נסיונות כאלו לא בלב ולא במחשבה וכו‘ אני מאד רוצה את 
הטוב, את מה שהנפש שלי רוצה באמת, )ובוודאי בזה האדם צריך 
להתגבר  בתשובה  ואע“פ  שנדמה  לו  שרוצה  ח“ו,  הרי  ימצא  מה 
שבכל זאת אינו רוצה הרע לגמרי וכו‘, ועי“ז יתגבר ויצא משם( כל 
עיקר רצוני הוא רק להיות קרוב להשי“ת אשר בוודאי נמצא גם פה, 
שהרי הוא לבד מחיה הכל הוא לבד מחיה אותי ואני חי רק משפע 
חיים שנותן לי, ולזאת אני מחפש איה מקום כבודו.
והנה כאשר האדם ילך בדרך זה, שהוא נמשך ממידת הרחמים ממה 
שהצדיקים מגלים דרכי עבודה נוראים, ובדרך זה הוא שייך גם לנו, 
הרי אם יתחזק לחפש אי“ה וכו‘, עי“ז יתהפך הירידה לעליה גדולה, 
כי ירידתו והוא למקום שהרע יונק מבחי‘ שנקרא אי“ה מבחי‘ ריבוי 
אור וכו‘, אבל אם רק מחפש את השי“ת יעלה לבחינת איה של 
הקדושה שהוא שורש מידת הרחמים שמתגלה בשבת והוא בחינה 
גבוה מאד מאד, כי איה הוא מאמר סתום, שהוא למעלה מן הכל 
ששם יש התגלות כבודו יתברך בכל מקום, גם במקומות הסתרה, 
כי באמת גם ההסתרה מקבל כח משם וממנו דייקא מקבלין חיות 
המקומות הרחוקים, והנה ענין זה גם הוא בחי‘ אלף וכח של אלף 
אורות דקדושה אשר אנו מקבלים ביום השבת, וכלל אור אי“ה נזכה 
ע“י קבלת השבת בקדושה.