בס"ד

שנת  ה'  תפ"ג  (1772),  תקופה  קשה  השתרגה  על  בתי 
היהודים ברובע היהודי שבירושלים, מזג האויר הנעים של 
עונת  הסתיו  לא  הצליח  לחפות  על  האוירה  הטעונה.  הרודן 
העריץ יוסוף פחה השתלט על העיר, והחל לעשות בה כבתוך 
שלו. שנאתו העזה ליהודים לא ידעה גבול, ובהנחייתו תפשו חייליו 
את נכבדי הקהילה והשליכום לכלא על לא עוול בכפם, כשהם מכים בהם 
ללא רחם. הרודן תבע עבור שחרורם של הנכבדים סכומי כופר עצומים. יהודים 
רבים  עזבו  את  בתיהם  והסתתרו  מאימתו  של  הרודן  האכזר,  אך  לא  תמיד  עלה 
הדבר בידיהם, והם נתפשו במקום מחבואם. כעבור חודשים מספר, משראו יהודי 
ירושלים שהמצב מחמיר, שלחו אל הרודן יוסוף פחה את הצדיק רבי משה מיוחס 
זצוק"ל שישתדל לטובת היהודים. משנכנס רבי משה אל הרודן החל לדבר בפניו 
ולנסות  לעורר  את  רחמיו,  אלא  שהפחה  האכזר  שם  אותו  ללעג  ולבוז.  הוא  קרא 
אליו את הקאדי ובנוכחותו האשים את היהודים בהשפלת המוסלמים בתפילותיהם 
שלוש פעמים ביום. 'רק על דבר זה בלבד' – קרא הפחה בקול ניחר – 'מגיע לכם, 
היהודים גזר דין מות!'. מיהר רבי משה לעזוב את ארמונו של הפחה כשליבו כבד 
עליו, הוא פנה אל ביתו של הצדיק רבי אברהם יצחקי זצוק"ל וסיפר לו את חומרת 
המצב. כל רבני העיר התאספו במקום, והכריזו על תענית למשך שלושה ימים.
בחלוף שלושה ימים הגיעו אל ביתו של רבי משה מיוחס חיילים בשליחותו של 
הפחה, הם אסרו את רבי משה והובילוהו אל תא המעצר שם הוא נכבל בשלשלאות 
ברזל. הפחה העריץ ברוב אכזריותו גזר עליו גזר דין מות שלא בנוכחותו, וקבע את 
ביצוע גזר הדין ליום מסויים. חרדה עצומה נפלה על יהודי העיר ירושלים, משלחת 
של רבני העיר ונכבדי הקהילה עשתה דרכה אל הפחה הרודן תוך סיכון עצום לבקש 
על חייו של רבי משה. הם נפלו לרגליו של הפחה ובכו לפניו והתחננו שלא יבצע את 
גזר הדיו הנורא. הפחה הזמין אל ארמונו את האסיר רבי משה, משאך דרכו רגליו 
של  רבי  משה  בפתח  החדר  החל  הפחה  האכזר  לחרף  ולגדף,  והרצה  לפניהם  את 
האשמותיו הקשות כלפי רבי משה וכלפי היהודים. על אתר הציעו היהודים כופר 
בעד  האסיר  בסכום  עתק  של  תשעים  ואחד  אלף  גרושים.  נראה  כי  הפחה  המתין 
לעת הזאת, פניו התרככו והוא הזמין אליו את סופר המלכות, לנסח את ההסכם עליו 
יחתמו היהודים, כי בתום שלושה חודשים מהיום עליהם להמציא לידיו את הכסף.
כעת  נותר  היה  על  הקהילה  להשיג  את  הסכום  הגדול,  בהחלטה  חפוזה  הוחלט 
לשגר שליח לקושטא אל הקהילה היהודית בתורכיה, שם ודאי יבינו היהודים את 
מצבם של אחיהם הנתונים בצרה ויחלצו לעזרתם. הפילו גורל לקבוע על מי תוטל 
השליחות, והפור נפל על נכדו הצעיר בן השמונה עשרה של רבי משה– רבי רפאל 
מיוחס מי שהיה ארבעים שנה מאוחר יותר ה'ראשון לציון'. 
רבי רפאל קיבל על עצמו את השליחות בשמחה רבה, הוא חרד לשלומו של סבו 
והיה מוכן לכל דבר אשר יושת עליו. הוא היה מודע לזמן הקצר שעומד לרשותו וכבר 
למחרת בבוקר יצא בדרכו אל נמל יפו, שם עלה על ספינה המפליגה אל עיר הבירה 
התורכית.  וכבר  מצא  את  עצמו  כעבור  שלושה  ימים  במיצרי  הבוספורוס  ממתין 
לעגינתה של הספינה בנמל. יהודי העיר שקיבלו את פניו של רבי רפאל, הפגישוהו 
עם הצדיק רבי יהודה רוזאניס זיע"א בעל 'משנה למלך', רבי רפאל הצעיר תיאר בפני 
הרב בקול בוכים את אשר ארע בירושלים ומה שהתרחש עם סבו. נכמרו רחמיו של 
הרב  על  הבחור  הצעיר,  וחרד מאד  לשלומה של  הקהילה  היהודית  בירושלים.  הוא 
קרא אליו את היהודי ג'לבי זוזאנה שהיה פקיד רם דרג בחצר הסולטן, וביקש את 
עזרתו.
בלילה לא הצליח רבי רפאל להרדם, מחשבות נוגות טרדו את מנוחתו, סבלו של 
סבו הצדיק הציק לו. אך מבלי משים נעצמו שמורות עיניו והוא נרדם. והנה הופיעו 
בחלומו  שלושה  אנשים  והם  פונים  אליו  ומזהירים  אותו  שכל  בני  ביתו  של  הפקיד 
היהודי זוזאנה יספו במגיפה, אם לא ימלטו עצמם מן העיר במיידית. וגם זה לא יועיל 
להם להצילם, הוסיפו האנשים בחלום, אם לא יתנו מתת של תרומה הגונה לנזקקים. 
רבי  רפאל  התעורר  באחת,  דבר  החלום  הטרידו,  אך  הוא  ביטל  את  הדברים  ושב 
ונרדם. שוב הופיעו האנשים בחלום והזהירוהו. התעורר רבי רפאל והחליט להעביר 
את הדברים לג'לבי זוזאנה, שמיהר לבצע את הדברים ולזרז את כל בני ביתו לצאת 
מן העיר באישון ליל... המשרתת הזקנה שלא שעתה לאזהרות נמצאה למחרת ללא 
רוח חיים.
זוזאנה לא ידע את נפשו מהתרגשותו על נס ההצלה שארע להם, הוא החליט כי 
הוא תורם את כל הסכום הדרוש להצלתו של רבי משה מיוחס והצלתה של הקהילה 
היהודית בירושלים והבטיח כי ישתדל אצל מושל תורכיה שישפיע על הפחה למתן 
את דרישותיו. וכך תוך זמן קצר בניגוד לכל הציפיות כבר עשה רבי רפאל את דרכו 
לירושלים  כשהכסף  באמתחתו.  את  הדרך  חזרה  לירושלים,  עשה  רבי  רפאל  דרך 
אלכסנדריה שבמצרים. הוא נפגש עם רבי אברהם הלוי רבה של קהיר, שברכו בחום. 
והמשיך רכוב על גמל דרך מדבר סיני. אלא שצרה חדשה ניחתה על ראשו, שודדי 
דרכים תפסוהו ושדדו ממנו את כספו, ואף איימו לרצחו נפש. באורח פלא לא עלה 
בידם  לרצחו  ופחד  גדול  השתלט  עליהם,  מלאי  יראה  ואחוזי  רעדה  השיבו  לו  את 
כספו וברחו מקירבתו כל עוד נפשם בם. וכך כשהוא נרגש ומודה לה' על הצלתו, 
עשה דרכו אל ירושלים ומסר את הכסף הדרוש להצלת סבו רבי משה מיוחס. את 
יום נס הצלתו הכריז רבי רפאל כיום טוב לו ולמשפחתו, וליהודים באה הרווחה.