דבר תורה לפרשת תולדות- עצה בפרשה
בס"ד
אור- לי - בפרשה – תולדות
" ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק "(כה, יט)
כל מקום שנאמר אלה פוסל הראשון ואלה מוסיף. ולכאורה היה צריך לומר אלה כדי לפסול את מעשיו של בנו
ישמעאל כמו שנאמר: אלה תולדות נח(ו, ט) שפסל את דור המבול אך אולי בגלל שעשה תשובה בסוף ימיו כפי
שנאמר:ויקברו אֹתו יצחק וישמעאל בניו(כה, ט) ופירש רש"י ז"ל ע"פ מדרש רבה מכאן שעשה ישמעאל תשובה.
וזה שאמר ואלה היינו זכר לו הכתוב לטובה את התשובה שעשה והוסיף אותו עם תולדות יצחק שהיה עולה
תמימה לה' כידוע.
ואומנם, היה צורך לחזור ולכתוב בסוף הפסוק אברהם הוליד את יצחק למרות שהדבר מובן מתחילת הפסוק
אלא רצה לומר שלמרות שפתחתי בפסוק ואלה, כמוסבר לעיל, בכל זאת יש לחלק בין ישמעאל שהיה בן האמה,
הלא היא הגר המצרית, שנולד לפני ששונה שמו של אביו כמו שדרשו רז"ל(בב"ר מד, יב):אברם לא מוליד אברהם
מוליד, ועל כן, לא יכל ליורשו אלא יצחק שנולד לשרה אמנו ע"ה כי הוא הוא התולדה שלו לאחר שנעשה מרכבה
לשכינה ע"י ברית הקודש. וזה שפירש רש"י לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם אח"כ הוליד את יצחק לומר לך
מאת ה' הייתה זאת. וזה הספיק אולי לאנשים שהאמינו אך לא לאלה שלא האמינו והיו צריכים לראות בעיניהם
עדות חיה ולכן הוסיף פירוש נוסף שלפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה לפיכך צר הקב"ה
קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכול אברהם הוליד את יצחק.
ורש"י פירש שתולדותיו של יצחק הם יעקב ועשו. והרי ידוע שעיקר תולדותיהם של צדיקים הם מצוות ומעשים
טובים(ב"ר פ' נח). ונראה ליישב זאת כך: נקדים ונדמה זאת לעניין אבות מלאכה בשבת והתולדות שיוצאים מהם
כי התולדה היא נגזרת של האב היינו יש דמיון באופן עשיית המלאכה. נמצא שככל שהתולדה יותר קרובה לאב
כך היא יותר דומה לו בעשייתהּ. וע"פ זה אפשר להסביר אולי את תולדות יצחק היינו הלך בדרכי אברהם שהיה
ראשון האבות ונקרא אב המון העם כי כל מעשיו טובים וע"י כך נגזרת גם התולדה היינו הבן יצחק כי ע"י שהלך
בדרכי אביו נדמה לו במעשיו הטובים. וזהו תולדות יצחק שזכה גם הוא שיהיה לו תולדות בחינת המעשים כנ"ל
והוא יעקב אבינו ע"ה ממשיך דרכו של אביו. וזהו סוד המשכיות העם היהודי דהיינו להנחיל לבנינו את עניין
המעשים כנ"ל וכך נשמר הרצף והקיום של העם היהודי לדורי דורות בחינת מעשה אבות סימן לבנים, ועל זה
נאמר(משלי כג): בני אם חכם לבך ישמח לבי גם.
יצחק אבינו ע"ה היה בן ארבעים שנה שנישא לרבקה אמנו ע"ה שהייתה בת שלוש ובמשך עשרים שנה הייתה
עקרה ורק בגיל עשרים ושלוש נתעברה רבקה. וזאת לנוכח הפצרתו של יצחק לה' בתפילה כמובא בילקוט(סימן
קי): ולאחר כ' שנה לקח את רבקה והלך לו להר המוריה למקום שנעקד שם ונתפלל עליה על הריון הבטן, ונעתר
לו. כי הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים כי לא דומה תפילת צדיק בן צדיק לתפילת צדיק בן רשע וע"י כך
הפך את הגזירה והצליח למתק את הדין בחסד כי הוא רצה שדווקא מרבקה אמנו ע"ה יהיו לו המשכיות.
ובאמת מיצחק ורבקה היו צריכים לצאת שתים עשרה שבטים כנגד שנים עשר הנשיאים שיצאו מישמעאל כמו
שכתוב( ): ותאמר אם כן למה זה אנכי ודרשו רז"ל(ב"ר ס"ג, ו): ז"ה בגימטרייה תריסר(12). אך כידוע היו להּ
תאומים בבטנה אחד צדיק יעקב ואחד רשע עשו. ואם תקשה ותאמר איך יכול להיות ליצחק תולדה כמו עשו
,בניגוד למה שהוסבר לעיל, הרי כתוב שכל טיפה וטיפה מכריזין מה יהיה עליה עשיר או עני חכם או טיפש
אך צדיק או רשע אין מכריזין עליה(נידה טז:), כי הבחירה בידי האדם. ומכיוון שעשו היה כולו עשוי והיה נראה
כמבוגר בשנים עוד מבטן אמו שנאמר: ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער וגו' נחשב כאדם לעניין הבחירה.
ואכן הוא בחר בעולם הזה, בעולם החומר עוד בהיותו ברחם אמו. אך בכל זאת יש פליאה גדולה איך מצדקת
כזאת יצא בן רשע. העניין יובן ע"פ שכתוב בגמרא(ב"ב, קי): רוב בנים דומין לאחי האם. ומסביר אור החיים הקדוש
כי זולת זה צאצאיה צדיקים יוצאים ממנה כי צדקת היא, עכ"ל. שהרי אחיהּ של רבקה הוא לבן הארמי ורשעותו
נרמזת באותיות שמו נבל ורמאי כידוע.
והנה כבר בבטנה החלו מאבקי קיומי בין יעקב לעשו הרשע כמו שכתוב(כה, כב): ויתרוצצו הבנים בקרבה וגו'
ופירש רש"י כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת עוברת על פתחי עבודה
זרה עשו מפרכס לצאת והיו מריבים זה עם זה בנחלת שני עולמות. וכך היה גם שגדלו כמו שכתוב(שם, כז):
ויגדלו הנערים ויהי עשו איש יֹדע ציד איש שדה ויעקב איש תם ישב אהלים היינו מרמה וצד אנשים בפיו
ועובד עבודת כוכבים ויעקב כל מה שמעניין אות זה בית המדרש. וצריך לדעת שזה המאבק הוא מסמל מאבק
קיומי בין כוחות הקדושה לבין כוחות הטומאה. ונראה לומר שיעקב מסמל את היצר הטוב כי הצדיק נקרא טוב
ועשו מסמל את היצר הרע ולכן כתוב(ברכות ה): לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר רע בחינת כלומר תדע שזה
העניין הוא שורש קיומנו.
פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב
סגולה לזרע של קימא – שיאמרו שניהם איש ואשתו קודם הזיווג פרשת "ובראשי חָדשיכם"(במדבר כח, יא-טו).
וכן שהתינוק חולה חס ושלום, יאמרו אז גם כן האיש והאישה פרשת "ובראשי חָדשיכם"(סימן בנים, אות ט).
מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה
ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה
ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה
אפשר לשלוח שמות לברכה בציון רחל אמנו ע"ה(ללא תשלום)למייל
[email protected]