"ויקרא את שם המקום ההוא בית אל ואולם לוז שם העיר לראשנה" וגו' (כח,יט). 'ואמר ר' אלעזר מאי דכתיב (ישעיהו ב, ג) "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב" וגו', אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק?-אלא לא כאברהם שכתוב בו הר שנאמר (בראשית כב, יד) "אשר יאמר היום בהר ה' יראה" ולא כיצחק שכתוב בו שדה שנאמר (בראשית כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה" אלא כיעקב שקראו בית שנאמר "ויקרא את שם המקום ההוא בית אל" (פסחים פח,א). לכאורה מה הבדל בין אברהם ויצחק ליעקב, אמנם קראו לו אחרת אבל מה זה משנה? (ולמרן הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א יש שיעור שלם על הבדל בין השמות שקראו לו האבות). ואולי אפשר שיש הבדל בין מה שנאמר באברהם ויצחק לנאמר ביעקב, שאצלם נאמר 'שכתוב בו' ואילו אצל יעקב נאמר 'שקראו'. וזה משום שאברהם אמר זאת כאמירה שהמקום יהיה ראוי לשכינה ולקרבנות (רש"י שם) ואצל יצחק בכלל זה נאמר כשדה שבחוץ, ואילו יעקב קרא למקום שם חדש, שזה שם של המקום, שיעקב פעל במעשיו שקרא לו שם. לכן מדגישה זאת התורה שקודם קראו למקום "לוז" ויעקב הוא ששינה. יעקב שינה ל"בית אל" שהחיל את שם ה' שם במקום, וזהו עניינה של ירושלים להחיל את שם ה' בעולם, לכן השם שיעקב קרא הוא הנחשב ביותר. וזה "בית" כמו הבית של האדם שממנו יוצא ועובד בעולם, פועל לטובת וצורך העולם וכך מרויח לחמו, אותו דבר ירושלים היא הבסיס לתיקון כל העולם כולו, וזהו שאומר יעקב קודם לכן "וזה שער השמים" שמשם יוצאת קדושה לחול בעולם לעלות את העולם לקדושה שמימית. וקודם לזה נאמר "ויאמר מה נורא המקום הזה" (יז) ודרשו על זה במדרש רבה  'דבר אחר מלמד שהראה הקב"ה ליעקב בית המקדש בנוי וחרב ובנוי, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה- זה בנוי... אין זה- הרי חרב.. כי אם בית אלקים- בנוי ומשוכלל לעתיד לבא' וכו' (סט,ז) שקודם היה 'בנוי' ולעתיד 'בנוי ומשוכלל' כשבניהם 'חרב', שזה לא במקרה אלא שבגלל החורבן והגלות והצרות התחזקו באמונה, רוחניות העם עלתה ולכן כשחוזרים ובונים את המקדש הוא בהתאם נעשה משוכלל יותר כראוי ע"פ קדושת העם. בגלות צד התורה התחזק מאד שהוא היה הפלטה לקדושה בטומאת העמים והצרות, וכשיבנה המקדש זה יתחבר לקדושת התורה של המקדש ששורשו בקודש הקודשים בארון, ואולי לכן גם לא מרומז על הבית השני כיון שלא היה בו ארון ושכינה, לכן מצד חשיבותו כבנוי אינה נחשבת כ"ך שדווקא לעתיד כשיהיה ארון אז יחשב כבנוי כראוי, ואז גם יחובר הצד התורני לצד התורני שבמקדש שהוא הארון ולכן ישוכלל כראוי לו ע"פ מעמדנו. וזה מרומז בתורה בכך שיעקב נודר נדר שה' ישמרהו "ושמרני בדרך הזה.. ושבתי בשלום אל בית אבי" (כ-כא) שיוצא לגלות ומכוון שיחזור חזרה לא"י לבית יצחק, ומקשר זאת לקדושה שזהו שאומר שהמצבה תהיה בית ה' ויעשר מכל אשר לו לה', ויציאתו קשורה בתורה שהרי ניטמן בבית עבר יד שנים שבהם למד תורה קודם שהלך ללבן. לכן ניראה שהעמים אומרים שעולים לבית אלקי יעקב, שמיעקב מוכח שהירידה לגלות היא צורך של בני ישראל לצורך התעלות וזיכוך, כעניין של ירידה לצורך עליה, וזהו שמבינים הגוים שמה ששלטו על בני ישראל והרעו להם זה לא בשל מעלתם וחשיבותם וכוחם אלא הם עושים שליחות לבנ"י, לצורך בנ"י, וזה גורם להם להבין את חשיבותם של בנ"י כמייצגי ה' בעולם, ואז באים לעלות לירושלים לבית של אלקי ישראל- אלקי יעקב. לכן ראה יעקב בסולם "מלאכי אלקים עלים וירדים בו" (יב) ודרשו חז"ל 'אמר רבי ברכיה ור' חלבו ור' שמעון בן יוחאי בשם ר' מאיר: מלמד שהראה הקב"ה ליעקב שרה של בבל עולה ויורד, של מדי עולה ויורד, ושל יון עולה ויורד, ושל אדום עולה ויורד' (מדרש רבה ויקרא כט ב) שראה בסולם את האומות שישעבדו את בנ"י, ועל המלאכים גם נאמר בחז"ל (מדרש רבה סח,יב) ומובא ברש"י 'מלאכים שליווהו בארץ אין יוצאים חוצה לארץ ועלו לרקיע וירדו מלאכי חוצה לארץ ללוותו' (רש"י פס' יב') הרי שהמלאכים האלו מרמזים על שיצא לגלות, והם השומרים עליו כך שהם חיוביים, כך שמשני המדרשים יוצא שהגלות יש לה קצת עניין של חיוב וזהו לתיקון. ועוד נאמר 'תנא: עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה, בעו לסכוניה מיד "והנה ה' נצב עליו", אמר רבי שמעון בן לקיש אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאמרו כאדם שמניף על בנו' (חולין צא,ב) שזה רמז שהמלאכים רואים בו דמיון לה' וה' שומרו כאילו בנו, שבן זה כהמשך אביו, כך בנ"י הם המדמים את ה' בעולם, שאנו נציגי ה' בעולם לקדש את העולם, והיציאה לגלות היא חלק מזה (אמנם באה בעקבות חטאינו, אבל יש בה גם צד קצת חיובי ולא רק כעונש, אם כי כמובן שלכתחילה היה ראוי שכל ההתקדשות תהיה בא"י שהיא השלמות והעיקר של התורה בעולם). וכל הכח לקדש בעולם נובע מא"י, ולכן נאמר מיד בגמ' שם 'הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו' מאי רבותיה?- אמר רבי יצחק: מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו' שכל מה שראה והבין בעניין קדושתנו קשור לא"י (וירושלים היא שורש קדושת ארץ ישראל) ולכן למדו 'א"ר יוחנן משום רבי יוסי כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים שנאמר (ישעיהו נח, יד) אז תתענג על ה' והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך וגו' לא כאברהם ... אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה' (שבת קיח,ב) שלמדו מהפס' בחלום הסולם לשומר שבת, כיון ששבת היא מעין עוה"ב ולכן כשכאן יש את העניין של יעקב שמקדש בעולם ושל רמז להשפעת הגלויות, וקשור גם לעתיד מה שיקרה בעקבות כך (דברי הגוים) אז מובן שקשור לשבת שהיא מעין עוה"ב. (ולכן גם 'ר"נ בר יצחק אמר ניצול משעבוד גליות' [שם] שיש קשר לגלויות ולקדושה בעולם שמיוצגת בשבת [היא הקדושה בבריאה, על כל ההשפעות שמזה] ולכן קדושה זו מונעת גלויות).