לאחי רעי ה' עליהם יחיו.

מובא בפרשת השבוע: "ותמות שרה בקריית ארבע הוא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה".

והאות "כ" בתורתנו הקדושה היא נכתבה קטנה ועל זה אמר בעל הטורים: מדוע האות "כ" קטנה, משום שאברהם אבינו בכה מעט על שרה אמנו.

והנה קשה ביותר, מדוע בכה מעט, היה צריך לבכות הרבה, הרי על שרה אמנו נאמר אשת חיל מי ימצא וכו'. והגמרא במסכת שבת ק"ה אומרת: אמר רבי שמעון בן פזי אמר רבי יהושע בן לוי משום בר קפרא: כל המוריד דמעה על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו. ולהפך נאמרו דברים קשים וחמורים על מי שמתעצל בהספדו של אדם צדיק, ראוי לקוברו בחייו וכן יש אומרים אינו מאריך ימים. והנה שרה אמנו קדושה וצדקת הייתה, אם כן מדוע אברהם בכה מעט על פטירתה, היה צריך להרבות בבכיה ובהספד על פטירתה ?.

אלא אפשר לבאר יסוד גדול בחיי האדם, דהנה כל שינוי בחיים גורם לאדם צער גדול בנפשו וכשאדם מתרגל לדבר מסויים ויש אצלו שינוי יש בליבו צער ויגון ואפילו שינוי לטובה גורם לאדם צער גדול ביותר.

וביארנו את הגמרא במסכת ראש השנה ט"ז: אמר רבי יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של האדם צדקה, צעקה, שינוי השם ושינוי מעשה ויש אומרים אף שינוי מקום. והנה דברים אלו תמוהים ביותר, תפילה, צדקה, שינוי מעשה, זה מובן, אדם שמתפלל תפילה שוברת את כל המסכים המבדילים וכן צדקה אין דבר העומד בפני הצדקה, שינוי מעשה זה תשובה, ודאי במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גדולים עומדים.

אך מדוע שינוי השם, שינוי מקום גם משנה את מזלו של האדם מרע לטוב?

אלא כדברינו, בראשונה ההרגל נהיה לאדם טבע וכאשר האדם מתרגל לדבר מסויים ופתאום זה משתנה יש בליבו צער גדול ביותר ואפילו שינוי לטובה גורם לאדם צער מרובה ביותר, שינוי בין קיץ לחורף, שינוי בית ואף חתן בימים שלאחר חתונתו יש בליבו הרגשה מורכבת ביותר, מדוע?, כי כל שינוי גורם לצער בנפשו של האדם.

ולכן הצער הזה הוא כפרת עוונות גדולה לאדם וכך האדם מזדכך על ידי ששינה שמו ועכשיו שמו אחר, ההפך מן מה שהתרגל במשך שנים שקוראים לו וכן שינוי מקום, עד היום גר במקום מסויים ופתאום זה משתנה אצלו, הדבר גורם לו שינוי גדול וצער בליבו. והצער הזה הוא כפרת עוונות וכך מזדכך ומתחיל עולם חדש ומציאות חדשה אצל האדם.

וכך אפשר לבאר אצל שרה אמנו, שרה הייתה צדקת גדולה ואצלה שינוי בין העולם הזה לעולם הבא לא היה וחייה בעולם הזה היו כעין עולם הבא.

ולכן כל הבכי והצער על אדם ירא ה' שנפטר זה על צערו בשינוי העולם הזה לעולם הבא, אך אצל שרה לא היה שום שינוי ולכן אברהם לא היה צריך לבכות הרבה והבכי היה קטן ולכן "כ" קטנה, בכי קטן ביותר על שרה אמנו.

וידע האדם כמה שחי יותר בדבקות בהקב"ה וחי חיי קדושה, נפשו דבוקה בהקב"ה ובאמת חייו קלים יותר, נוחים נחת נפשי אמיתי. וכל יסורים שבאים על האדם ממרקים את עוונותיו ומזככים את נפשו.

עוד 

מובא בפרשת השבוע: "ותמות שרה בקרית ארבע וכו'", ורש"י פירש מדוע נסמכה מיתת שרה לעקדת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקדה שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט פרחה נשמה ממנה ומתה, עכ"ל.

וקשה, שרה אמנו צדקת גדולה הייתה וכל חייה היו חיי מסירות נפש גדולים מאוד. שרה מגיירת את הנשים וכו' ושרה ידעה וחיה שתכלית האדם בחיים לעשות נחת רוח לאבינו שבשמים וכבר ראתה איך משליחים את אברהם אבינו לכבשן האש ועברה יחד עם אברהם אבינו את הניסיונות הקשים ביותר ועמדה בכולם ואיך פה עומדת ונשברת שבר אשר מביא אותה עד מות והרי ראינו צדיקות אשר מסרו את בניהם על קידוש ה', חנה ושבעת בניה וכן לאורך כל הדורות ראינו את בנות ישראל מוסרות את היקר להם על האמונה בהקב"ה.

ועוד קשה, מה הלשון אשר נקראת עקדת יצחק בלשון "עקדה", היה צריך לאמר הקרבת יצחק או שם אחר, עקדה זה מלשון קשירה לעקוד וזה לא השם הראוי לקרוא לדבר הגדול הזה אשר אמרו עליו חז"ל: אפרו צבור ומונח על גבי המזבח, היה נאה ויאה שם אחר.

אלא צריך לבאר ולאמר יסוד גדול, שרה אמנו ידעה שכל מה שהיא ואברהם עוברים בחייהם זה לימוד וזריעה לדורי דורות וצריך האדם לדעת. ישנם נשמות אשר באות לעולם לעשות תיקון מסויים וחייהם של אותם אנשים עוברים עם נסיונות רגילים לחיי האדם הרגיל, אך ישנם נשמות אשר הם בנייה לדורות הבאים, בגדר "צא וכבוש את הדרך לבניך אחריך".

ומשלו חז"ל משל הדבר למלך אשר יצא עם עבדיו למדבר ובחלוף השעות צמא המלך למים, עמד וביקש מעבדיו: מיד תחפרו פה בור ותמצאו מים לשתות, אמרו לו עבדיו: מלכנו נרוץ מהר לעיר ונביא מים למלכנו, מדוע להתעכב ולחפור בור מים. אמר להם המלך: אני מלך ויש באפשרותי מיד לשלוח שליחים ולהביא מים לשתות אבל הנתינים שלי אשר יעברו פה לא יהיה להם יכולת כזאת ולכן אני מחוייב לחשוב ולהסתכל על ההמשך וחייב פה מיד לחפור בור. כך ישנם נשמות שאפשר לעבור החיים בשקט ובדרך רגילה, אך היסוד הוא להמשך וזה "ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה", לשאוב מים בששון להמשיך את ההמשך.

ולכן ידעה שרה אמנו שכל צער וכל מכשול וכל דבר, אפילו הקטן ביותר, יש בו עולמות עצומים לעתיד. ולכן שרה עמדה על אברהם שיזרוק את ישמעאל מביתם, משום שכל דבר יש בו בנייה לדורות. ולכן כאשר שמעה שרה על "עקדת" יצחק, הפרוש שיצחק היה צריך "להעקד", פירוש להקשר ולא נתן את חייו בקלות וצריכים לקושרו, מהצער הזה פרחה נשמתה מדוע לא מסר את חייו בשמחה ובטוב לבב ומדוע צריך לקושרו, פחדה שרה שדבר זה ישפיע על עתיד עם ישראל, כשיעמדו במצבים קשים יתנגדו למסור את נפשם על קידוש ה' ולכן פרחה נשמתה.

אך אנו לדורי דורות זוכרים את הדבר הזה ומזכירים אותו ללמד זכות על עם ישראל, דהנה יצחק אבינו שהוא עולה תמימה היה צריך לבקש מאביו לעוקדו שהיצר לא יגבר עליו, מה נאמר אנו כשהיצר עומד כנגדנו ודאי שהקב"ה ימלא עלינו ברחמים ויזכור לנו שאנו בשר ודם והיצר הצורר עומד עלינו, שירחם הקב"ה עלינו ויושיענו.

ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.