בס"ד                                                    ערש"ק                                                 כ''ד    במר-חשוון    התשע"ג

                         אור- לי - בפרשה – חיי שרה

" ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, וַתָּמָת שרה בקרית ארבע הִוא חברון

   בארץ כנען ויבא אברהם לספֹּד לשרה ולִבְכֹּתָהּ  "(כג, א-ב)

לפני שובו של אברהם אבינו מניסיון העקידה בהר המוריה נתבשרה שרה שבנהּ יצחק נזדמן לשחיטה, וע"י כך

פרחה נשמתה ממנה ומתה בקרית ארבע היא חברון, ונקברה שם במערת המכפלה. ונקראת כך על שם שנקברו

בה ארבעה זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, רבקה ויצחק, ויעקב ולאה(ב"ר נח, ד). ובעת שחזר אברהם אבינו החל

להספידהּ ולבכותהּ וכפי שדרשו רז"ל(תנחומא ד): התחיל לקונן ולומר אשת חיל מי ימצא, בטח בהּ לב בעלהּ(משלי לא)

דרשה צמר ופשתים, בין יצחק לישמעאל, שאמרה: גרש האמה הזאת ואת בנה וכו', ידיה שלחה בכשור, שהייתה

נותנת מאכל לעוברים ושבים, כפה פרשה לעני, שהייתה נותנת צדקות ומלבשת ערומים וכו', עוז והדר לבושה,

אלו ענני כבוד שהיו מקיפין את האהל שלה ואת עלית על כלנה וכו'.

ומכאן רואים שנפשה של שרה הייתה קשורה בנפשו של יצחק שהיה עיקר חייה כפי שדרשו דורשי רשומות 'ויהיו

חיי שרה' היינו שמניין 'ויהיו' עולה כמניין ל"ז(37) היינו גילו של יצחק בעת שנעקד שהרי ילדה אותו בגיל צ'(90)

וכל חייה היו קכ"ז(127). וזה שחזר הכתוב בסוף הפסוק ואמר 'שני חיי שרה' רמז לעניין בתיבה שני שהיא ראשי

תיבות: שנולד יצחק היינו בעת שנולד יצחק התחילה לחיות כמי שאין לו בנים חשוב כמת(נדרים סד:). אך ברגע

שנתבשרה שנזדמן בנהּ לשחיטה, וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה ולכן נאמר שני היינו חייו של

יצחק וחיי שרה שהרי הוא היה הכול בשבילה.

ובאמת צריך להבין מה זכתה שרה אמנו ע"ה שתקרא פרשה על שמהּ, מה שלא זכו שאר האימהות. וננסה להסביר

בסייעתא דשמיא ע"פ דבריו של רש"י ז"ל: לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו בת ק'

כבת כ' לחטא מה בת כ'(20) לא חטאה שהרי אינה בת עונשין אף בת ק'(100) בלא חטא ובת כ' כבת ז' ליופי, שני

חיי שרה כולן שווין לטובה. ונראה שתפס שני דברים אלו היופי והחטא וקשר ביניהם כי הם חשובים מאוד בחייה

של האישה.

ואפשר שכוונתו לומר שכבר מגיל צעיר דבקה בעיקר וזנחה את הטפל ולמרות היופי הבלתי רגיל שהיה לה כמו

שכתוב (ב"ב נח): הכל בפני שרה כקוף בפני אדם וכו' שמרה על צניעותה והייתה בירכתי ביתה שנאמר: איה שרה

אשתך ויאמר הִנֵּה בָאֹהֶל(יח ,ט) כי זה מהות האישה. וכן פירש הרמב"ם(בהלכות אישות יג, יא): שאין יופי לאישה אלא

לישב בזווית ביתה. ואף על פי שחזרה לנערותה בגיל ק' שנה עדיין שמרה על צניעות כמו בת כ' כבת ז' ליופי.

ובמקביל למידת הצניעות כנ"ל היה לה גם יראת חטא מהעונש וע"י כך התעלתה במעלות הקדושה והלכה מחיל

לחיל ואף עברה את אברהם אבינו ע"ה בנבואה כפי שדרשו חז"ל(שמו"ר א, א): שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.

ולא רק זה אלא זכתה לכבוד כמו שכתוב(ברכות יג): שרה לכל העולם כולו. ולמרות כל זה ידעה את מעמדה ואת

הצורך להיות אישה יראת חטא כי אישה יראת ה' היא תתהלל כנ"ל כי רק מי שיש להּ יראת שמים זוכה לכבוד

אמיתי בזה ובבא.

וזה הכבוד כנ"ל זכתה ע"י שתיקנה את חטא חוה בזה שאכלה מעץ הדעת כמובא במדרש תנחומא (נח, א): אמר

הקב"ה: אדם הראשון תחילת בריותיי היה ונצטווה על עץ הדעת, וכתיב בחוה: (בראשית ג) ותרא האשה וגו' ותתן

גם לאישה עמה ויאכל (שם), וגרמה לו מיתה ושפכה את דמו. וכתיב בתורה: (שם ט) שופך דם האדם באדם דמו

ישפך. תשפוך דמה ותשמור נידתה כדי שיתכפר לה על דם האדם ששפכה. ונראה לומר אולי דרך שאמרו חז"ל

חוה זו חיה על שהייתה אם כל חי(שם כ)היינו אם כל הנשמות, שחוה זו חנה בחינת לשון נופל על לשון כי בחטאהּ

גרמה לנשים לשמור ג' דברים שהם ראשי תיבות חנ"ה: חלה, נידה, הדלקת הנר. וזה שפירש רש"י בת ק' כבת

כ' לחטא כי גם שחזר להּ אורח כנשים בגיל מאוחר כידוע שמרה על חנ"ה כנ"ל בדיוק כבת כ' כבצעירותה. כפי

שפירשו חז"ל  שכל זמן ששרה הייתה קיימת, היה נר דולק מערב שבת לערב שבת, ברכה מצויה בעיסה – חלה,

וענן קשור על האוהל – סימן טהרה, שאין השכינה שורה אלה במקום של טהרה.

וע"פ הנאמר לעיל, אפשר לומר אולי בס"ד למה נכתבה האות כ' זעירא דייקא ולא אות אחרת במילה לִבְכֹּתָהּ כי

זו האות רומזת לכתר בחינת מלכות כמו שכתוב(אסתר ב): וישם כתר מלכות וגו'. והמלכות מסמלת את הכבוד כמו

שכתוב (שם א):בהראֹתו את עֹשר כבוד מלכותו. ולזה המלכות בחינת הכבוד זכתה שרה ע"י ששמרה בכל ימי

חייה בתמימות ובפשטות את חנ"ה כנ"ל ע"י שידעה בחכמתה לנווט את כבודה הרם פנימה. וזה העניין נרמז בכ'

הזעירא בחינת 'כל כבודה בת מלך פנימה'(תהילים מה). ועוד נרמז שכ' בגימטרייה קטן עולה ב' היינו ע"י יראת

ה' בתמימות זכתה לב' עולמות כפי שדרשו חז"ל(ב"ר נח א): מה צורך לומר שני חיי שרה באחרונה לומר לך שחביב

חייהם של צדיקים לפני המקום בעולם הזה ולעולם הבא.

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כשאדם הולך אחר שכלו וחכמתו, יוכל ליפול בטעותים ומכשולות רבים ולבוא לידי רעות גדולות חס ושלום, כאשר

רבים נכשלו ונפלו מאוד על ידי חכמתם, חטאו והחטיאו את הרבים רחמנא לצלן, והכל על ידי חכמתם הרעה. כי

עיקר היהדות הם לילך בתמימות ובפשיטות, בלי שום חכמות, ולהסתכל בכל דבר שעושה שיהיה שם השם

יתברך, ולבלי להשגיח כלל על כבוד עצמו, רק אם יש בזה כבוד השם יתברך – יעשה, ואם לאו – לאו, ואז

בודאי לא יכשל לעולם(סימן תמימות, אות ג).

                                                             "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה