אוסף סיפורים לפרשת חיי שרה
נכתב על ידי DL2000, 8/11/2012
בס"ד
אוסף סיפורים לפרשת השבוע
ואמרה שתה וגם גמלך אשקה וגו'
((()))
פעם אחת שוחח הגה"ק
מטשעיבין רבי דב בעריש
ויינפלד עם תלמידיו בענייני
שידוכין. שאלוהו התלמידים: מהו
הדבר העיקרי שיש לבדוק כאשר
מציעים שידוך, והרי הפרטים הם
רבים כל כך ואיך נדע מה עיקר
ומה תפל? ובכלל מה קודם למה?
השיב הגאון: בשידוך יש להקפיד
לבדוק שלושה דברים עקרוניים,
ומה הם אותם שלושה דברים?
שאלו התלמידים. ענה להם רבם:
שלושת הדברים האלה הם
מידות, מידות ועוד פעם מידות .
ויאמר עבר אברהם אנכי (())
מסופר: החפץ חיים זיע"א נזדמן
פעם לעיירה אחת, אבל הוא לא
פרסם את עצמו שם, ישב בקצה
השולחן ולמד, בשבת קודש ביקש
אחד מבעלי הבתים להזמינו
לסעודת שבת, אמר לו: אני החפץ
חיים, נדהם הלה ושאל, למה לא
גיליתם דבר זה עד עכשיו, ענה
החפץ חיים, כשלבן הזמין את
אליעזר לאכול ככתוב ויישם לפניו
לאכול ענה עבד אברהם אנכי,
והתכוין לומר, אני נזהר בכשרות,
אף אני אמר החפץ חיים: כל הזמן
אני מונע עצמי מפרסום, אבל
כשמזמינים אותי לסעודה אני
מגלה את זהותי כדי שלא
יכשילוני במאכלים שיש בהם
פקפוק ח"ו .
ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב
ובגדים ()
הרה"ק רבי שלום מבעלזא
זיע"א לפני כל תנאים שכתב
לאחד מצאצאיו היה אומר תורה
זו, הפסוק מספר שאליעזר הביא
עמו בגדים בשביל הכלה, ונשאלת
השאלה, מדוע עשה כן, והרי
אפילו אם הכלה עניה היא ואין
לה אפשרות לקנות בגדים, היה לו
לקנות לה בגדים לפי מידתה, אלא
התירוץ הוא שאליעזר הביא לה
בגדים מבית אברהם אבינו לשם
דוגמא, כדי להראות לה באיזה
בגדים משתמשים בבית אברהם,
בבגדי צניעות בלי הדר.
***
סיפורי חז"ל
זהירותו של רבי ישמעאל
(())
פרדס היה לרבי ישמעאל בר יוסי,
והשכירו לאריס, ביום שישי נהג האריס
לבוא אל ביתו של רבי ישמעאל ולהביא
לו סל פירות מפרדסו. בשבוע אחד
הקדים האריס והביא את סלו ביום
חמישי, שאלו רבי ישמעאל בפליאה:
מדוע הקדמת והבאת את הפירות
השבוע? השיב האריס: יש לי היום דין
תורה פה בעיר, ולכן החלטתי להביא את
הפירות היום, ולא אצטרך לבוא מחר
באופן מיוחד .
קם רבי ישמעאל ואמר: פסול אני
מלדון את דינך, מכיון שהקדמת להביא
את הפירות יש בכך חשש שוחד, הזמין
איפה רבי ישמעאל דיינים אחרים, והוא
עצמו עזב את חדר בית הדין ועמד בחוץ.
בשעת המשפט התגברו הקולות של
המתדיינים והגיעו לאזני רבי ישמעאל
העומד בחוץ. בכל פעם ששמע את
טענות אריסו, נטה להצדיקו, ואמר
לעצמו: הלוואי ויגיד כך וכך ויזכה בדין .
אחר כך סיפר רבי ישמעאל לתלמידיו
את המעשה ואמר: אוי להם למקבלי
שוחד! באותו יום חמישי לא נטלתי
מאריסי את הפירות – והלא הפירות שלי
הם! על אחת כמה וכמה, מקבלי שוחד
שבוודאי אינם יכולים לדון דין אמת.
***
המצוה שעמדה בניסיון
מוכסן יהודי היה באחד הכפרים, את פרנסתו מצא בכבוד, ואף
זכה לחיבתו של הפריץ, אדון הכפר, רק דבר אחד היה חסר לו
למוכסן: הוא ואשתו לא זכו לבנים, ועל כך היה צערם גדול .
באחד הימים בא אליו הפריץ ואמר לו: עומד אני לעקור
למדינה אחרת, ועל כן עלי למכור את כל רכושי, ומכיון שמצאת
חן בעיני ומכיר אני אותך כאדם ישר ונאמן, אהיה מוכן למכור לך
את כל אדמתי ונכסי תמורת עשירית משווים האמיתי. אך זאת –
אך ורק בתנאי אחד, עליך לשלם לי את כל הסכום במזומנים
בתוך ימים ספורים .
שמע המוכסן את ההצעה ולבו התרחב משמחה, הזדמנות שכזו
להתעשר פתע פתאום בקלות רבה. אולם שמחתו לא היתה
שלמה, הסכום שדרש הפריץ - אך כי היה זה רק עשירית מהערך
האמיתי של הרכוש – לא היה בידו .
לאחר שעזב הפריץ את הבית, פנה המוכסן להתייעץ באשתו,
ולאשה היתה עצה: הן יש לנו עצמנו בית, נמכור אותו, כן נמכור
גם את כלי הכסף ותכשיטי הזהב שברשותנו, ואם יחסר לנו מעט
כסף להשלמת הסכום הדרוש, ניקח הלוואה מקרובים ומידידים.
הסכים בעלה, ומיד נחפז למכור את כל אשר לו, סוף סוף היה
בידו הסכום הדרוש, שמח וטוב לב פנה לביתו של הפריץ, לבצע
את העסקה .
עודנו צועד בדרך ולאזניו הגיעו קולות בכי ואנחה: "אוי ואבוי!
אוי ואבוי !" עצר המוכסן, מבקש לדעת מנין בוקעים הקולות, עד
מהרה הבחין כי מאחד הבתים שבצד הדרך עולים קולות השבר.
פנה לעבר הבית ונכנס פנימה ו, מה רואות עיניו? במרכז הבית
עומדים אשה ושבעת ילדיה הקטנים וזועקים מרה, על שאביהם
נפטר והניח אותם לאנחות בלי מזון ובלי בגד ללבוש .
דמעות נקוו בעיניו של המוכסן, מצבם העלוב של האלמנה
ושבעת היתומים נגע ללבו, בלי להסס הגיש לאלמנה את סכום
הכסף שבידו ואמר לה: "קחי את הכסף הזה וחיי בו את נפשך
ונפשות ילדייך. הביטה האלמנה בצרור בכסף שבידה ולא
האמינה למראה עיניה, היה זה סכום עתק! בטוחה היתה, שהיהודי
הניצב לצידה מהתל בה, ועל כן סירבה לקחת את הכסף. רק
משחזר האיש והבטיח, כי הוא נותן לה את הכסף במתנה גמורה,
נאותה האשה לקבלו .
מעשהו של האיש עשתה רושם גדל בשמים: אדם מישראל מסר
נפשו למען קיום מצוה! אדם מישראל ויתר על כל העושר הרב
הצפוי לו, ונשאר חסר כל, וזאת כדי להחיות נפשות אומללות!
החליטו בבית דין של מעלה, כי אדם שכזה זכאי למתנה חשובה
ביותר בעבור מעשהו הגדול והאצילי .
שמע זאת השטן ובא לפני בית דין של מעלה ואמר: "לכל
הצדיקים בטרם ניתנה להם מתנה מן השמים, ניתן להם נסיון, לכן
עלי לרדת ולנסות את האיש הזה, והיה אם יעמוד בנסיון – יזכה
במתנה שהוחלט לתת לו ".
שמע זאת אליהו הנביא זכור לטוב ואמר: "אם אמנם יש הכרח
בנסיון – ארד אני ואנסה את האיש, שכן עלול השטן להעמידו
בנסיונות כבדים שבהם לא יוכל לעמוד, ועלול להיכשל חלילה".
ואכן הסכימו בבית דין של מעלה, כי אליהו הנביא ירד ויעמיד
את המוכסן בנסיון.
ומה עשה המוכסן, לאחר שנתן את כספו לאלמנה, והוא עצמו
נותר חסר כל? בלבו גמלה החלטה לצאת ולנדוד בדרכים, מעיר
לעיר ומעירה לעירה ", אולי יחוס עלי ה' יתברך, וישלח לי בדרך
זו הצלחה!" קיווה היהודי. הוא יצא לדרך, צעד וצעד, עד אשר
עם ערוב היום התקרב לפאתי עיר כלשהי, כשירדה האפלה, נכנס
לעיר , ולהיכן פונה יהודי בהגיעו לעיר זרה? כמובן, אל בית
הכנסת, אך בטרם נכנס לבית הכנסת, גמר אומר בלבו, שלא
יבקש מאיש לחם לאכול ומקום ללון בו, וזאת למרות שעייף ויגע
היה מעמל הדרך, ובמשך היום כולו לא בא דבר מאכל לפיו .
כשהחלטתו נחושה, נכנס אל בית הכנסת, נטל ספר בידו, ישב
בצד והחל ללמוד מתוכו, שקוע היה בלימודו, ולפתע ניגש אליו
יהודי זקן, הרים את עיניו וראה, כי הזקן שלפניו אדם נכבד ונשוא
פנים. "שלום עליך ר' יהודי", ברכו הזקן ", מנין אתה, ומה מעשיך
בעירנו?" שאל היהודי הזקן. סיפר לו האורח מנין בא, והשנים
החלו מגלגלים בשיחה, עוברים מענין לענין, תוך כדי דברים סיפר
האורח על המאורע האחרון שארע לו בעיירתו .
נפעם הקשיב הזקן לסיפורו של היהודי האורח, וכשסיים הלה
את דבריו, אמר לו: "יש לי הצעה בעבורך" ! הצעה –? פניו של
האורח גילו התעניינות מרובה, והזקן המשיך: "ברוך ה', עשיר
הנני ורכוש רב לי, הצעתי היא: אתן לך מכספי סכום כסף שממנו
תוכל לפרנס את משפחתך כל ימי חייך, אבל כתמורה עליך
למכור לי את זכות המצוה שעשית עם האלמנה והיתומים
שבעיירתך. בטוח אני שאודות לכסף שאתן לך בוודאי תצליח,
בעזרת ה', להתבסס, ואז תוכל לקיים עוד מצוות רבות כגון זו!"
ברגע הראשון נדמה היה לו , לאורח, שהוא חולם, הנה
זימן לו הקב"ה סיוע כה מהיר, כמעט פצה את פיו לומר:
"אני מסכים", אך כהרף עין חלפה מחשבה אחרת במוחו,
והוא שמע את עצמו אומר: "לא אוכל להסכים להצעה, אם
ה' יתברך זיכני לקיים מצוה כה חשובה מתוך מסירות נפש
של ממש, לא אסכים למכור את מצותי זו בעד כל הון
שבעולם .
אם כן, ניסה הזקן לשנות את הצעתו ", מכור נא לי מחצית
מהמצוה שלך ותמורת זאת מוכן אני להעניק לך מחצית
מכל הכסף שברשותי. גם להצעה הזאת סירב האורח ", אינני
מסכים למכור מחצית ממצותי" ! אמר בפסקנות. הזקן לא
התייאש ", אנא", הפציר ", מכור נא לי חלק כלשהו מהמצוה
שלך, ואפילו רק מאית ממנה, אל תדאג, אשלם לך בעבור
זה כאילו מכרת לי מצוה שלמה!". "לא! לא!" ענה האורח.
"אינני מוכן למכור אפילו שמץ מהמצוה! בשום פנים ואופן
לא אמכור! ואינני חפץ לשמוע עוד את הצעותיך!".
בזה הרגע קרב אליו הזקן ועל פניו חיוך. "דע "לך , כך
אמר, כי אני הוא אליהו הנביא, מן השמים נשלחתי
להעמידך בנסיון, ואתה, לא רק שזכית לקיים מצוה כה
חשובה, אלא עמדת בנסיון בשלמות, וסירבת למכור אפילו
חלקיק קטן ממצותך. האורח נעץ בזקן הניצב לפניו עיניים
משתוממות, אך הזקן המשיך בדבריו: הודות למצוה
שקיימת ו, בזכות זה שעמדת בנסיון, תוכל לבחור לך אחד
משלושת הדברים הללו: אריכות ימים לך ולאשתך, עושר
והצלחה מרובים, או שמה ברצונך בבן, שיהיה צדיק וקדוש.
בלי להסס השיב האיש : בוחר אני בבן זכר, עד היום לא
זכינו אשתי ואני להיפקד בבנים, ומה בצע לנו באריכות
ימים או בעושר כשאין לנו בנים .?
והזקן הלא הוא אליהו הנביא אמר: ובכן, בעזר ה' יולד
לכם בן צדיק וקדוש, אשר יאיר את העולם בתורתו
וביראתו, אולם הדבר יתקיים בתנאי אחד: עליך ועל אשתך
להיות נעים ונדים בגלות כל ימי חייכם. לאחר שנמלך האיש
באשתו הסכימו שניהם לקבל את עול הגלות .
לא ארכו הימים ובן נולד ליהודי ולאשתו, שמו של הבן
נקרא "מנחם", לאמר: זה ינחמנו, ואותו מנחם אינו אלא
הרה"ק רבי מנחם מענדיל מרימנוב זיע"א שהאיר את העולם
בתורתו ובצדקותו.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
