"על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן" [שבת,לא,דף יומי]

ברוך ה' שנתן מחכמתו לבשר ודם! הטכנולוגיה הרפואית וההיערכות מראש כך שהלידה תתנהל בסביבה מתאימה ובתנאים הנדרשים, הופכות, ב"ה, את התמותה הסב לידתית בזמננו לנדירה מאד. ועל דרך המשנה במסכת שבת יש לומר, שנשים רבות מקפידות מאד שלא להיכשל בשלוש העבירות הללו, ולכן ניצלות...  בכל זאת, הלידה נחשבת מסוכנת, על כל ההשלכות שיש לכך, מכיוון שאם יתרחש סיבוך ולא תהיה כוננות מתאימה, היולדת עלולה להסתכן ח"ו.

נציין כמה דוגמאות המבטאות הלכתית את חשש הסכנה:

1.מותר לחלל שבת עבור יולדת. יתרה מזאת, כל מה שנצרך כדי ליישב דעתה של היולדת –מותר בשבת, גם אם באמת אין בו צורך, משום "יתובי דעתה". התורה רואה בצד הנפשי-פסיכולוגי דבר מאד משמעותי. אמנם ישנם גבולות להיתר. יש לפקפק אם להתיר השמעת מוזיקה בשבת ליולדת שתבקש זאת לצורך רגיעה, למרות שלרוב הדעות אין בכך איסור דאורייתא -משום שהדבר אינו מקובל. כמו כן לא מצינו שהתירו את איסורי ההרחקה הפיזית הנוהגות בין הבעל ואשתו היולדת, גם אם מן הסתם זה יתרום להרגעתה, כי זהו ביטול הלכתי גורף שאינו בא בחשבון.

2.כאשר היולדת פוחדת מהלידה ועומדת על לידה קיסרית, אם אינה משתכנעת -שומעים לה, בין בחול בין בשבת [הגרי"ש אלישיב, שיעורי הרב זילברשטיין, ד'] 

3.יולדת הריהי בכלל חולה שנתרפא לעניין ברכת הגומל. ה"מגן אברהם" [בהקדמה לסי' רי"ט] סובר שזו ברכת הרשות, והנשים במהלך הדורות נמנעו מהברכה מטעמי צניעות, שהרי צריך לבַרכה באזני מניין גברים. ואילו ה"כנסת הגדולה" עצמו תמך בכך שנשים תברכנה הגומל אך התיר לברך בפני איש אחד ועשר נשים. וכיום פשט המנהג לברך הגומל אחרי לידה בבית [בקיבוץ מניין] או מעזרת הנשים.