הוראות יצרן
"וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱ-לֹהִים וַיִּקְרָא אֵלָיו ה' מִן הָהָר לֵאמֹר
כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יט, ג).
לפני שהקב"ה נתן את התורה לעם ישראל, הוא שלח את משה רע"ה לשליחות החשובה ביותר שהייתה אי פעם. לשאול את כלל ישראל, האם הם מוכנים לקבל עול תורה ומצוות? התהליך שעם ישראל עבר לפני מתן תורה, שווה בערכו ובצורתו למה שעובר כל אדם החפץ להתגייר. במסכת יבמות לומדים את כל הלכות גירות ממעמד הר-סיני. כמו שכל אדם החפץ להתגייר צריך לעשות זאת בלב שלם, כך גם הסכמתם של ישראל להתגייר, פירושו, לקבל על עצמם עול תורה, הייתה צריכה לבוא מתוך בחירה חופשית ומתוך עומק ההכרה, שאין בעולם שום מעשה ושום מטרה, שחשובים יותר מקבלת תומ"צ.
והנה, פשט המילים בנוסח השליחות, קשה להבנה. באותו פסוק עצמו, מזוהים ישראל בשני שמות שונים, האחד – "בית יעקב", והשני – "בני ישראל". גם מילת המפתח, שונה בשני חלקי המשפט. בעוד שביחס ל"בית יעקב", נאמר בציווי ה' "תאמר", הרי שביחס לשליחות ל"בני ישראל", נאמרה המילה "תגיד". אם כן, צריכים אנו להבין, מי הקבוצה הנקראת "בית יעקב", ומי הקבוצה שמכונה "בני ישראל". ולמה לכל אחת מהן נאמרת השליחות בלשון שונה?
רש"י שבא ללמדנו תמיד פשוטו של מקרא, עמד על קשיים אלה:
"כה תאמר - בלשון הזה וכסדר הזה (שבת פו): לבית יעקב - אלו הנשים תאמר להן בלשון רכה: ותגיד לבני ישראל - עונשים ודקדוקין פרש לזכרים. דברים הקשין כגידין (מכילתא)".
היוצא מדבריו, שהקב"ה ציווה למשה לפנות לשני חלקי האומה, לנשים ולגברים, בלשון מיוחדת. לנשים בלשון רכה ונעימה, ולגברים דווקא, בשפה גסה ונוקבת. עלינו לנסות להבין, מה שורש ההבדל ומה מטרתו? מה שברור, שאין כאן של מה בכך, שהרי במילים "כה תאמר", הביע בורא עולם את ציוויו למשה רע"ה, לא לשנות מכתב השליחות כי הוא זה! הכל חייב להתנהל באופן מדויק כפי שציווה השי"ת. הווי אומר, קודם פניה לציבור הנשים ורק במידה ותתקבל הסכמה מהן, ילך משה ויפנה לקהל הגברים. גם את צורת הדיבור והנעימה בה ימסרו הדברים, יקבל משה מהקב"ה. והדבר מעורר פליאה, הלוא, משה היה גדול בחכמה מכל בני האנוש, שהרי מ"ט שערי בינה ניתנו לו, ועליו דרשו חז"ל את הפסוק: "וַתְּחַסְּרֵהוּ מְּעַט מֵאֱ-לֹהִים" (תהלים ח, ו), וכי אינו יודע לבד כיצד לדבר?! אלא, שבאה התורה לאלפנו בינה, שאף למשה נתן השי"ת הוראות מדויקות כדי שחס ושלום לא תיפסל אותה שליחות גורלית. לא מצאנו שום פעם אחרת לא בשליחותו לישראל ולפרעה, ולא במהלך ארבעים שנות שהותו במדבר, שה' הכתיב למשה נוסח מדויק מה לומר לישראל. אלא, שבנדון שלפנינו, אם יסרבו ישראל לקבל את התורה, הרי שייווצר מצב בלתי הפיך, שיחייב להחריב את העולם, כמו שאמרו חז"ל: "אם ישראל מקבלים התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו!" (בראשית תנחומא, א).
הרי שלמדנו כאן, יסוד גדול בהבנת כוחות הנפש של האדם, אם רוצים להשפיע על אשה ולשכנע אותה לדבר מה, יש לדבר איתה בלשון רכה. מכיוון, שאם ידברו איתה בלשון קשה, לא רק שהיא לא תסכים לדבר, אלא אף תתחיל לגלות לו התנגדות עיקשת. לעומת זאת, כשמציגים בפני גברים דרישה בשפה רכה, הם רואים בכך סימן של חולשה מצידו של הדורש, ומזלזלים בדורש ובדרישה!
אולם, עדיין לא קבלנו תשובה לשאלה, למה צריך משה לפנות בתחילה לנשים, ורק אחר כך לגברים? במדרש מצאנו הסבר גם לעניין זה:
"למה לנשים תחלה? שהן מזדרזות במצות. דבר אחר: כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה. א"ר תחליפא דקיסרין: אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה את העולם עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה לכך נאמר 'כה תאמר לבית יעקב' " (שמ"ר כח, ב).
מצאנו אפוא, שלש סיבות להקדמת הנשים לגברים. ונפרשם אחת לאחת.
א. "שהן מזדרזות במצות" – פירושו: "זריזות לקבל עליהן עול מצוות" (הרד"ל). האישה מעצם מהותה ובריאתה, היא יותר רוחנית מהאיש, כל מי שנותן הרצאות לקהלים מגוונים, נוכח לדעת, שמספרן של הנשים גדול פי כמה מזה של הגברים. אם כן, יותר קל לשכנע את האשה מאשר את הגבר, לקבל תורה ומצוות. באם תשובתה של האשה תהיה חיובית, היא כבר תתחיל להשפיע על הגבר שיקבל גם הוא עול תורה ומצוות.
ב. "כדי שיהו מנהיגות את בניהן לתורה" – פירושו: "הדרכת הבנים לחנכן בקטנותם בתורה תלויים בנשים כש"כ 'ואל תטוש תורת אמך' " (הרד"ל). כלומר, אם כלל ישראל ימשיך לשמור תורה ומצוות לאורך הדורות, תלוי בחינוך שהילדים יקבלו. מי שמחנך את הדור הצעיר, אלה האמהות ולא האבות, הטרודים מי במלאכתו ומי בתלמודו. לכן, אף אם תינתן הסכמה, לקבלת תורה ומצוות מציבור הגברים, אבל הנשים לא תסכמנה לכך, הרי שהשרשת לא תימשך. גם שמואל הנביא, השקול כנגד משה ואהרן, בא לעולם בזכות תפילותיה הנוראות של אמו, חנה. שלמרות אהבתה אליו, כבן יחיד לאחר שנים ארוכות של צפייה, לקחתו מיד לאחר שנגמל, והניחתו במשכן, הרחק מן הבית ומן המשפחה. גם על רבי יהושע בר-חנניה, גדול החכמים שבדורו, אמרו, שזכה לאותה חכמה כבירה, מפני ש"אשרי יולדתו". שאמו טלטלה את עריסתו לבתי-מדרש, כדי שיכנסו באוזניו דברי תורה ולא דברים בטלים. גם גדול התנאים, הלוא הוא, רבי עקיבא, הגיע לאוהלה של תורה בזכות אשה, רחל בתו כלבא שבוע, ויתרה על חיי עושר ותענוגות, התחתנה עם עקיבא ומיד לאחר תום שבעת ימי המשתה 'ויתרה' עליו, ושלחה אותו ללמוד בישיבתו של רבי אליעזר בן הורקנוס.
ואמנם, כך היה בכל תולדות ישראל, במקום שהנשים היו יראות ושלמות, הרי שחינכו את צאצאיהן משחר הילדות, דרך דיבורים ודרך שירי ערש, לאהבת תורה, ליראת שמים ולדקדוק במצוות. אולם, במקום שנפלה יראת השמים מן הנשים, הרי שגם הילדים יצאו לתרבות רעה. אם נתבונן על מה שהתרחש במערב אירופה ובמזרחה, במאה וחמישים שנה שקדמו לשואה, ניווכח, שכך היו פני הדברים. הנערים הצעירים, למדו בתלמודי תורה ובישיבות, אולם, הנערות, ישבו בבית בחוסר מעש, והחלו לקרוא את ספרות הרוויה כפירה ותאווה. מאוחר יותר, התחילה להתפרסם גם ספרות קלוקלת, ספוגה בליצנות ובלעג על התורה, על גדולי התורה והרבנים שבכל מקום. כתוצאה מכך, איבדו הבנות את האמונה, את היראה וחדלו לקיים מצוות. נוצר מצב, שבו בחורי ישיבה לא מצאו שום בחורה שהייתה מוכנה להתחתן איתם.
עד שכמה אותה אשה גדולה ומיוחדת, ושרה שנירר היה שמה, שקיבצה מספר בנות בעיר קרקוב, שניתן היה לסופרן על אצבעות הידיים, והחלה ללמדן תורה ויראה. לאחר מכן, הפכה אותן למדריכות והיא נדדה ממחוז למחוז ומעיר לעיר, עד שגרמה למהפכה אדירה לכלל ישראל. לא בקלות בא לה הדבר, רבים יצאו כנגדה, הכיצד זה היא מקימה בית חינוך לבנות, דבר שלא נשמע מעולם לפני כן. בצר לה, פנתה למנהיג הדור, מרן החפץ חיים זצ"ל, כששמע את אשר בפיה, אמר לה: "רואה אני שאת הולכת להקים דבר גדול, חשוב וקדוש, צר לי, שמחמת זקנותי וחולשתי, קשה לי לסייע בידיך, אולם, קבלי ממני תרומה כספית, כדי שיהיה לי חלק ושותפות בדבר הגדול שהולך לקום".
מעשה, ברה"ק רבי ישראל אלתר, האדמו"ר מגור זצ"ל, ששיקם את חסידות גור לאחר השואה וחינך עשרות אלפי חסידים ואף שאינם חסידים, לאמונה צרופה לעבודת ה' תמימה. שפגש לפנות בוקר, בטיולו היומי, בראש ישיבת חברון, הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל. פנה אליו ראש הישיבה ושאלו רטורית: "מי לדעתך היתה האישיות החשובה ביותר בכלל ישראל, בדור הקודם"? המשיך וענה: "אתה ודאי תאמר לי, שהיה זה אביך, האדמו"ר בעל ה"אמרי אמת". ואני אומר, שהיה זה מורי ורבי הסבא מסלבודקא זצ"ל. ברם, אז שנינו לא נהיה צודקים! לדעתי, שרה שנירר הייתה האישיות הגדולה ביותר, מפני, שמבלי אותה אשה, לי לא היו תלמידים ולך לא היו חסידים!"
ג. "א"ר תחליפא דקיסרין: אמר הקב"ה כשבראתי את העולם לא צויתי אלא לאדם הראשון ואחר כך נצטוית חוה ועברה וקלקלה [שהורע בעיניה שלא צוה אותה תחילה". מ"כ] את העולם, עכשיו אם איני קורא לנשים תחלה הן מבטלות את התורה. לכך נאמר 'כה תאמר לבית יעקב' " – הסיבה השלישית, היא חריפה מאין כמותה, ולולא מקרא מפורש, אי אפשר לאומרה. השי"ת, כביכול, הפיק לקחים ממה שקרה אצל חוה, שנעלבה מכך, שה' לא ציוה אותה, אלא רק את בעלה, ולכן החליטה להמרות את הציווי אף אם הדבר יעלה לה בחייה, ואף אם תביא את המוות לכל באי עולם. אבל, אילו היה ה' חולק לה כבוד ומצווה אותה ראשונה, לא היתה עושה את מה שעשתה. לכן הפעם, שלח ה' את משה לצוות את נשות ישראל בראשונה.
מדהים הדבר, עד כמה תוה"ק מלמדת אותנו אודות כוחות הנפש הנמצאים באדם. בפסוק אחד הכתוב בתורה, טמונה הרבה יותר 'פסיכולוגיה' מאשר בספרים רבים, שהם בבחינת 'בורות נשברים אשר לא יכילו המים'. גם אמיתה ניתן לראות בעליל, ברוב הפעמים שהאשה חזרה בתשובה, היא מצליחה לשכנע את בעלה שגם הוא יחזור בתשובה. אולם, במשפחות שהגבר חזר בתשובה, רק לעיתים נדירות, הוא מצליח לשכנע את אשתו, לחזור בתשובה.
סיפר לי בשעתו, אחד מהראשונים והמפורסמים שבבעלי התשובה, שבפעם הראשונה כשהוא ואשתו הלכו להיפגש עם רב נכבד וחכם, כדי לשוחח עמו על מהותה של אמונת ישראל, אמרה אשתו לאותו רב: "אחד מאתנו יחזור בתשובה. אם הוא, אז לא אני, אם אני אז לא הוא!" כלומר, שאשתו הודיעה, שאם בעלה יחזור בתשובה לפניה, הרי שהיא תימנע מלעשות כן. מכיוון, שאז יראה הדבר, שהיא 'נגררת' אחריו, דבר שיגרום לה לבושה מרובה. אמנם, כך היה. אותו אדם חזר בתשובה שלימה, ואשתו המשיכה עוד שנה וחצי 'לחלל תורה ומצוות'. רק אז, השי"ת זיכה אותה לחזור בתשובה אמיתית ושלימה.
לכן, צריך האדם לדעת, שהדרך להשפיע על אשתו, אף בעייני תורה ויראת שמים, אינה בעזרת לחץ וצעקה, איומים ומריבות. אדרבא, התנהלות מסוג זה תשניא את התורה על האשה, ותגרום לה להציק לבעלה ולמנוע מילדיה לחזור בתשובה על ידי זה שתשים את התורה והמצוה, את בעלה ואת הרבנים, ללעג ולקלס. אבל, אם יהיה האדם נועץ באשתו, משתף אותה בלבטיו, בדרכו לחזרה בתשובה, הרי שסיכוייו רבים שהיא תחבור אליו, ותיהפך לאשה רווית אמונה ויראת שמים.
עלינו לדעת, שטבעה ותכונותיה של האשה שונים משל הגבר. אנשי המדע גילו, שגם תפקודי המוח של האשה שונים מזה של הגבר. במדרש אמרו חז"ל, שהאיש נוצר מן האדמה, והאשה נוצרה מעצם. ומכאן, נגזרות תכונות שונות, האיש שנוצר מן האדמה, אשר טבעה להתפורר בקלות, נוכח מאוד לפייסו ולשנות את דעתו. האשה, מפני שנוצרה מעצם, היא קשה ואינה מוותרת על דעותיה ותפיסותיה. מאותה סיבה היא גם רגישה מאוד, נעלבת בקלות ונוקמת ונוטרת גם לאחר שנים רבות. הגברים שאינם יודעים זאת, מזלזלים באישיותה ובחשיבותה של האשה, יוצרים לעצמם אויב קשה בתוך הבית. אבל, אם ילמדו את התורה כהלכה, כשם שמדקדקים בחלקי ההלכה שבה, ידקדקו בחלקי ההשקפה והמוסר ויצליחו להשפיע גם על נשותיהם.
מי לנו גדול מיעקב, בחיר שבאבות, משעה שהרגיש שלבן ובניו זוממים להרע לו, והקב"ה נגלה אליו ואמר לו שעליו לחזור לישראל, זימן את נשיו לשדה, למקום שאיש לא יקשיב להם, שטח לפניהן את העובדות כהוויתן, את עבודתו המסורה, הנאמנה שנעשתה במסירות נפש ממש, ואשר הן כנשיו היו מודעות לה, שאודות למאמציו לבן נהיה עשיר, למרות כשהגיע אליו היה עני. גם בנים לא היו לו, אלא רק בנות, וכעת יש לו גם בנים. ועליו שלבן בעצמו העיד, שהוא יודע שכל הברכה הגיע לו רק בגלל יעקב, הרי כעת העבירה אותם הקנאה על דעתם, והם טוענים שאת כל הרכוש אשר ליעקב, גנב הוא מאיתם. בסופו של דבר הוסיף, שגם בורא עולם, אמר לו לשוב לביתו. נשותיו ענו לו, שהן תמימות דעות איתו, שאין להן יותר מה לחפש בבית אביהן, והן מוכנות ללכת איתו לארץ ישראל.
נשאלת השאלה, האם מישהו מאיתנו היה נוהג כך? הלוא, כל אחד היה אומר לאשה, שיש לו ציווי נבואי מהקב"ה ללכת לארץ ישראל, ופקודה צריכים למלא. ודאי, שצדיקות גמורות, קדושות ונעלות, כמו אימותינו רחל ולאה, היו מציתות לציווי ה' 'ציות עיור'. אם כן, לשם מה קיים יעקב איתן דיון ארוך ומקיף ונתן בידן את ההכרעה אם לשוב לארץ ישראל או לא? אלא, זאת באה תורתנו הק' ללמדנו, מה היא דרך ההתנהלות האמתית בין איש לאשתו, אפילו כשיש ציווי אלוקי מפורש, על אחת כמה וכמה, כשהאדם פועל מתוך שיקולים אישיים אף אם הם נובעים מתוך הרגשיים מוסריים, עליו להציע אותם בפני אשתו, 'בגובה העיניים', ולשמוע את דעתה מבלי כל לחץ והפחדה. באופן זה, סיכוייו לקבל את הסכמתה כמעט ודאיים.
הסבא מקלם זצ"ל נוהג תמיד לכתוב במכתביו, שאף אם לא היתה ניתנת לנו התורה, אלא כדי ללמדנו אורחות חיים, דרך ארץ, חכמה ומוסר, דיינו. שהלוא, מי שיטה אוזנו למסרים שהתורה מלמדת אותנו, יזכה לחיים טובים ונעימים, כאן בחיי העולם הזה וידע לבנות את משפחתו באופן הנעלה ביותר.
הבה נתבונן לרגע ונראה את האבסורד הגדול שבתוכנית הלימודים של העולם התרבותי הנאור. לומדים התלמידים בשמונה שנות הלימוד, או בשתים עשרה שנות התיכון, איך קראו למלך של היונים לפני אלפים וחמש מאות שנה, אלו מלחמות לחם ואלו כישלונות נחל. האם יש מים על המאדים, או שמא כבר התייבשו מזמן. אבל, על עצמו, על נפשו, על אישיותו, תכונותיו ורצונותיו, לא למד מאומה. על צורת החשיבה, ההרגשה והחוויה, השמחה וההקפדה של המין השני, לא שמע דבר, גם מוריו ומחנכיו לא יודעים זאת. והנה, ילד יהודי הלומד בתלמוד תורה, כבר בגיל שש כשהוא לומד חומש עם רש"י, הוא כבר משכיל לדעת, באיזו לשון יש לדבר עם אשה, ואת מידת הכבוד הראוי שיש לתת לה. הוא לומד אסטרטגיות, כיצד להסתדר עם אנשים וכיצד להשפיע על נשים. לאור זאת ברור, שמה שכתבה תורתנו הק', שכשעמי תבל יראו את התנהגותו הטובה, הנבונה והמועילה של כלל ישראל, יגיעו להכרה שמשה אמת ותורתו אמת!
אבל, מה נואלו אותם אנשים, המלאים רגש נחיתות בפני חכמי הגויים ומתביישים בתורת אלוקים חיים, שנחלנו מאבותינו, וזאת מבלי שאף למדו אותה, מפני שאף בשיעורי התנ"ך לא למדו אותו כמו שצריך, אלא כמו שלימדו מ'רבותיהם' הפרופסורים הגויים ותלמידיהם הכופרים היהודים. כשהם לומדים את התורה והתנ"ך, הם מתעמקים לדעת, איזה נעלים הלך משה, ובאיזה כלי חרס שתה אברהם. איזה תל נבנה בתקופה יעקב ובאיזו שפה דברו עמי כנען. ברור, שעדיף היה שלא יפתחו את ספר הספרים כלל וכלל. כבר למדנו בתורתו של רבי עקיבא: "חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה, חיבה יתירה נודעת להם לישראל שניתן להם כלי חמדה שבו נברא העולם, שנאמר 'כי לקח נתתי לכם תורתי על תעזובו'" (אבות ג, כ). אותו ספר שבו נברא האדם, טומן בקרבו את החכמה הנפלאה ביותר, שקיבלנוה ישירות מבורא העולם.
סיכום: ה' ציוה את משה באופן מדויק ביותר, כיצד לשאול את ישראל אם הם מוכנים לקבל את התורה, קודם את הנשים אחר כך את הגברים. לנשים בלשון רכה, לגברים בלשון קשה. נשים – קרובות יותר לקדושה ולתשובה מהגברים. עיקר חינוך הילדים תלוי באשה. אם יתנו לאשה את הכבוד המתאים לה, ניתן בנקל לשכנע אותה. אם היא תרגיש, פגועה ומזולזלת, הרי שהיא תיצור יחס של עוינות והיא תפתח במתקפת נגד אף אם הדבר יפגע גם בה. תורתנו מכילה את הבנת נפש האדם, ואשרי מי שיתעמק בה ויחיה לאורה.
כתובת האתר של ישיבת "אשרי האיש" – ההרצאות של הרב יוסף צ. בן-פורת
שיחתו השבועית של
ראש הישיבה - הרב יוסף צ. בן-פורת
מקומה החשוב של האשה בבית, וכיצד מקיימים דיון עימה
פרשת יתרו – שנת תש"ע
