'עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, אלא מעתה ממזר ולא ממזרת?- ממזר כתיב מום זר, מצרי ולא מצרית?- שאני הכא דמפרש טעמא דקרא "על אשר לא קדמו אתכם בלחם ומים" דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם. היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים?... מכל מקום קשיא? הכא תרגמו "כל כבודה בת מלך פנימה" במערבא אמרי ואיתימא רבי יצחק אמר קרא "ויאמרו אליו איה שרה אשתך" וגו' ' וכו' (יבמות עו,ב-עז,א). הסביר התורה תמימה (יח,ט אות ל')שלכאורה הפס' של היר' מיותר, מדוע לומר גם משרה? והסביר שביר' למדו איסור לעמוני ומואבי מזה ששכרו את בלעם, ולכן יכלו לשכור ולהתייעץ בבית, ולכן הביאו ראיה משרה שלא ישבה עם הגברים גם בבית. ולכאורה אע"פ שדבריו יפים, בכ"ז כיון שהיר למד שלא כבבלי עדיין לא מסביר מדוע הובא בבבלי מפס' זה בשמם (ומדברי הת"ת משמע שהשתרבב בטעות)?- לכן ניראה שאמנם למדו מ"כל כבודה" אולם הדגישו 'תרגמו' שזה הסבר של העניין, ואילו מה שהביאו ראיה ממערבא זה ממציאות שכך נהגו כך שהוא יותר פשוט וברור (וזה מתאים ליר' שמביא בפשטות ובהירות) והבבלי הביא מתהילים לומר את העקרון שמאחורי זה. אי נמי- אמנם למדו מ"כל כבודה" אולם מנין שזה חל כך גם בהכנסת אורחים? שהרי ברור שלפעמים אשה צריכה להשתתף בדברים שמחוץ לבית, כמו שעשתה דבורה הנביאה, וכן מרים בשירת הנשים על הים, ולכן היה מקום לחשוב שגם הכנסת אורחים שזה חלק ענייני של הבית, בזה גם הנשים ישתתפו ולכן היו צריכים לצאת לקבל פני הנשים ביציאת מצרים. לכן מביאים ראיה משרה שאף היא היתה קשורה להכנסת אורחים ובכל זאת לא היתה יחד עם אברהם והאורחים, לכן מוכח שגם באורחים אין מנהגה של האשה לצאת. ולבבלי עצמו הביאו בסברה שאף בזה חל "כל כבודה" (שזהו תרגמו- הסבירו)ובכל זאת הביאו את ראית היר' כיון שזה מחזק וברר ביתר בהירות. והנה מדוע "כל כבודה בת מלך פנימה"?- בפשטות זה עניין של צניעות. אולם אולי אפשר להוסיף שאשה מתנהלת ע"פ רגש שלא כאיש שע"פ השכל. לכן בדברים מסויימים מתאים לה להיות פחות פעילה, כגון בדברים של חוץ לבית שבאים לשנות דברים בעולם ראוי שיהיה קו אחיד וממושך, ולכן ראוי שלא להכניס בו רגש אלא רק שכל קר (ואולי זהו שמצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות, כעין עשיה לשינוי דברים שקורים ומשתנים בפעולתנו במשך הזמן הם פטורות מזה) ולאשה זה מוריד ממעלתה, שהרגש ניפגם בכך, אלא כבודה בפנימה, בפנימיות, כבסיס איתן לגבר שהוא יבצע את עבודתו כשהאשה כעין השולחת אותו, היא המכוונת אותו. ואולי זה רמוז ב'כתיב קמח וכתיב סלת- אמר רבי יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש' (ב"מ פז,א) ובהמשך '.. ושרה אמנו אותו היום פרסה נדה, "ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל" להודיע ששרהאמנו צנועה היתה'. שצנועה בבית קשור ל"כל כבודה" ואולי לכן האורחים קצת מאיימים עליה בכניסה למרחב שלה ולכן עיניה צרה יותר באורחים, וכל זה קשור לרגש שזה פרסה נדה שאז האשה רגשנית ביותר. ואמנם כמובן שאשה יכולה לעשות גם מחוץ לבית, אולם שיא מעלתה זה "בת מלך פנימה" (וניראת בת מלך ששולטת, שמשפיע על אחרים דרך בעלה וביתה) ואז כשזה בצורה הטובה של שלמות מעלת אשה בבית ואיש שפועל בחוץ, בא רוגע ונחת בבית, ואז החיבור בניהם שלם וזה מביא ברכה לבית, וזהו ההמשך '.. אלא מאי באהל?- כדי לחבבה על בעלה, רבי יוסי ברבי חנינא אמר כדי לשגר לה כוס של ברכה' שהחיבור בשלמות המעלה מביא לחיבור שלם (ולא כימנו גרושין באחוזים גבוהים מאד) ולברכה בכל מעשיהם.