ב"ה

בְּצֶלֶם אֱלֹוקים

בריאת האדם התאפיינה בביטוי מיוחד (בראשית א, כז): "וַיִּבְרָא אֱלֹוקים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹוקים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם"

מהו אם כן משמעותו של הביטוי 'בצלם א-לוהים'? להלן ארבעה פירושים:

א. הרמב"ם מסביר שתכונת 'בצלם א-לוהים' מציינת יכולת א-לוהית באדם, וכוונתו כמובן לתבונת האדם, לשכלו. השכל נחשב 'צלם א-לוהים' כי הוא הכלי היחיד שיש באדם אשר אינו תלוי בגוף, אלא פעולתו מופשטת; השכל יכול להגיע למסקנות מופשטות אשר לא קשורות לחושים. זאת ועוד, ביכולתו אף להגיע למסקנות הסותרות את החושים. פעולת השכל מופשטת, אינה תלויה ואינה מושפעת ולכן מוחלטת. הקב"ה אינו גוף ואינו דמות הגוף, לכן הכלי היחיד באדם בו ניתן להשיג אמיתת מציאות ה', הכלי היחיד שאינו תלוי ברשמים של הגוף, הוא השכל. מטעם זה השכל הוא הכלי היחיד שיכול להגיע להכרת הא-לוה. את ה' לא ניתן להשיג בחושים, כי הוא לא נתפס בחושים, ראיה שמיעה ומישוש אינם שייכים בו. רק השכל שהוא מופשט יכול להגיע להוכחות על קיום הא-לוה, ולהוביל אחריו את שאר החושים. לכן קורא הרמב"ם לשכל 'צלם א-לוהים'.

ב. הרמב"ן מפרש את הביטוי אחרת. לדעתו, המונח 'א-לוהים' שאנו מכירים במקרא משמעותו 'בראשית ברא א-לוהים' - ה' כבורא. מכאן ש'צלם א-לוהים' שניתן לאדם, זהו כוח של בריאה. 'נעשה אדם בצלמנו' הכוונה, ניתן לאדם כוח א-לוהי, כוח של בריאה, ניתן לו את היכולת לברוא. זאת גם הנקודה המבדילה את האדם מכל היצורים עלי אדמות. האדם מסוגל ליצור, שאר בעלי החיים יכולים רק להשתמש בקיים, אך אין באפשרותם לברוא משהו חדש. אמנם, עדיין רחוק האדם מהקב"ה, שבורא יש מאין, בעודו יוצר יש מיש בלבד, אך מכל מקום יצירות האדם הינן חדשות ומורכבות באופן מופלא מהחומרים שלפניו. וזהו 'צלם א-לוהים' שלו, כוח של בריאה, כוח א-לוהי.

ג. הספורנו והמשך חכמה מסבירים שהמושג 'א-לוהים' מייצג בלעדיות. הא-לוה הוא שליט בלעדי, בלתי תלוי ובלתי כפוף. כאשר האדם נברא 'בצלם א-לוהים' הוא מקבל תכונה אחת, תחום אחד, בו הוא שליט בלעדי - 'הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים'. לאדם ניתנה בחירה חופשית-מוסרית, האדם הוא בעל אפשרות מוחלטת של בחירה בין טוב לרע, וממילא בתחום זה האדם הוא א-לוהים. האדם נברא 'בצלם א-לוהים' - יש לו צד בו לאף אחד אין נגיעה, צד בו הוא א-לוהים.

ד. גישה רביעית בהסבר המושג, אשר מופיעה במהר"ל ופיתח אותה הרב דסלר, מסבירה שהמושג א-לוהים המופיע במקרא פירושו נתינה, חסד. 'עולם חסד יבנה' אין זה ביטוי מוסרי יפה בלבד, אלא גישה בהבנת הבריאה. העולם אשר נברא בחסד, מבלי שיש לו יכולת להחזיר לה' על הטובה שעשה עמו. קיום הבריאה נובע מחסד, נתינה בלי כל אפשרות של תמורה היא 'תכונה' א-לוהית מובהקת. על פי זה, משמעות העובדה שהאדם נברא 'בצלם א-לוהים' היא, שניתן בו כוח הנתינה ללא קבלת תמורה.

המתבונן בארבעת הכתרים שמנינו, יבחין בכוח הגדול של האדם ואת ההחמצה של מי שלא מנצל כוחות מיוחדים אלה שניתנו לו.

א-לוהים נותן את כל הכלים וכל הכוחות ועל האדם לממשם ולהוציא מהכוח אל הפועל את הפוטנציאל הטמון בו והוא בלבד יכול לעשות זאת. האדם שותף בבריאתו כבן אדם.

מאת: הרב חיים סבתו, מתוך האתר "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il