הולך וגובר הטרנד של הצמחוניות, הטבעוניות והפרישה מאכילת מאכלי בשר. המין האנושי מתנזר מאכילת החי, מגן על מרחב מחייתו, שומר על איכות חיים ירוקה ומשמר את קדושת הטבע. אנשים חשים כי בכך הם נפרדים מדפוסי התנהגות פרימיטיביים וכובשים פסגה נאצלת של אורח חיים נאור.
 
ומה עמדתה של היהדות בנושא? מצד אחד, היהדות אוסרת בחומרה "צער בעלי חיים". יהודי שברשותו בעלי חיים מחויב לדאוג למזונם בטרם הוא מתיישב לאכול את סעודתו שלו. אכילת "אבר מן החי" – אבר שנתלש מבעל חיים בעודו בחיים – אסורה על-ידי התורה בתכלית האיסור. מספרים על צדיק מופלא, שכל חייו אמר מדי ערב את סדר הווידוי, רק בגלל שפעם אחת בצעירותו נכשל בהריגת יתוש!
 
מצד שני, היהדות מתירה ואף מצווה על אכילת בשר – בשבתות ובמועדים. מפורסם גם המנהג היהודי לערוך 'כפרות' לפני יום-הכיפורים עם תרנגול חי והופכים אותו לכופר-נפש עבורנו: "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך לחיים טובים ארוכים ולשלום". כיצד אפוא משתלבות יחד עמדות סותרות לכאורה בגישתה של היהדות לכבודם של בעלי החיים?
 
*
 
את התשובה לכך מאירה תורת החסידות, על בסיס החלוקה של הוויית הטבע לארבע דרגות: התחתונה ביותר זו של עולם הדומם, מעליה – של עולם הצומח, מעליה – של עולם החי, והגבוהה מכולן – של המין המדבר (במין המדבר עצמו – נמצא עם ישראל עם יתרון ברור, בהיות כל אחד ממנו "חלק אלוקה ממעל ממש". ליהודי יש לא רק ניצוץ אלוקי, אלא נפש שכל כולה אלוקות).
 
הקדוש-ברוך-הוא ברא את הטבע כך, שכל דרגה שואפת להתעלות – ומתעלה בפועל – על-ידי שהיא 'נכללת' בדרגה שמעליה. הדומם מתעלה לדרגת צומח, על-ידי שהצמחים למיניהם יונקים ממנו (חמצן ונוזלים), הצומח מתעלה לדרגת חי, על-ידי שבעלי-החיים למיניהם אוכלים ממנו, והחי מתעלה לדרגת מדבר, על-ידי שבני האדם אוכלים ממנו.
 
אלו הן בעצם החוליות הבסיסיות בשרשרת המזון המקורית שיצר הקדוש-ברוך-הוא בטבע. חוליות שנוצרו כתוצאה מהשאיפה הרוחנית שיש לנפש השוכנת בכל נברא להתעלות למצב גבוה יותר מזה שבו היא נמצאת.
 
(דרך אגב, תהליך ההיכללות המתואר הוא אחת הסיבות שהתורה אוסרת על יהודי לאכול בעלי חיים טורפים: ההיכללות של נפש טורפת בגופו של היהודי מפתחת בו בעקיפין תכונות חברתיות שליליות).
 
*
 
זו אפוא התמונה ההומאנית הצרופה שמציירת התורה לשימור הטבע: לאפשר לכל נברא את הדרך הקלה והבטוחה להתעלות מעלה בסולם הבריאה. הסבת צער מיותר מכל סוג שהוא אסורה בתכלית האיסור (ומעניין לציין כי כבר הוכח מדעית, שהאופן בו מתירה התורה ליטול מבעלי החיים (המותרים באכילה) את חייהם – על-ידי שחיטה – היא הדרך בה הכי פחות מוסב להם צער!). אולם באותה מידה בדיוק – חסימת האפשרות של הנבראים להתעלות מעלה בסולם הבריאה – מהווה לנפש שבהם צער גדול, ואסור לנו להיות שותפים לכך.
 
התורה מצווה עלינו לאכול מבעלי החיים (הטהורים), כי בכך אנו מגשימים את מטרת בריאתם ואת הרצון הפנימי של הנפש שבקרבם.
 
בגאולה השלמה שתבוא תכף ומיד, עם התגלותו לעין כול של הרבי מליובאוויטש מלך המשיח – תשתקף לפנינו השרשרת הרוחנית שיצר הבורא בטבע. התהליכים הרוחניים שמוכרים לנו היום רק מהספרים, יהפכו למוחשיים ובמו עינינו נחזה בעובדה המופלאה, כיצד חלקי הבריאה כולה משרתים בהרמוניה את הכוונה האלוקית הבראשיתית.