הספירות וגוף האדם
בגוף, ספירת הכתר משתקפת בגולגולת. בדיוק כמו שהכתר מקיף את הראש, כך הגולגולת מקיפה את המוח. יותר מכך, בגולגולת מרומז הרעיון של הקמת גדר פיזית סביב שדה החוויה המודעת שלנו. כמו המודעות התחומה תמיד בגבולות החוויה הבלתי מודעת, כך המוח מוקף גם הוא על ידי מחסום פיזי המגביל את יכולתו להתרחב. אכן, בניגוד לכוחות הפנימיים-המודעים (ובעיקר ספירות המח, חכמה בינה ודעת), המתלבשים ממש בתוך הכלי הגופני שלהם, הרי שהעל-מודע שורה בגולגולת[ii], המשמשת לו משל, ואיננו מתלבש בתוכה[iii].
החכמה, הנקראת בקבלה גם "אבא", נחשבת ככח העיקרי של המוחין, מוח המוחין, בעוד שהבינה, הנקראת גם "אמא", נחשבת ללב המוחין. המוח מזוהה עם מים, בעוד הלב מזוהה עם אש. המוח קריר, רגוע ושולט בעצמו, בעוד הלב חם, אוהב ולוהט. החכמה, המוחין שבמוחין, היא הצד הקריר יותר של השכל, בעוד הבינה, הלב שבמוחין, היא הצד החמים יותר של השכל. הבדל זה ניכר גם בגוף, בו החכמה מזוהה עם האונה הימנית של המוח והבינה עם האונה השמאלית. האונה הימנית אינטואיטיבית ויצירתית יותר (כתכונת המים המצמיחים), ואילו האונה השמאלית אנליטית וביקורתית יותר (בדומה לאש המפוררת). האונה הימנית של המוח מפקחת על הריאות, מצנן-המים של הגוף, בעוד האונה השמאלית של המוח מפקחת על הלב, משאבת הדם הלוהט של הגוף. בספר הזהר אנו מוצאים שאלמלא ההשפעה המקררת של הריאות על הלב, הלב היה נשרף כליל[iv].
הדעת, שאפשר להבינה גם כמודעות, פועלת כגשר בין המוח והלב. היא מזוהה עם האונה האחורית של המוח, בנקודה בה המוח פוגש את עמוד השדרה – מקום האונה העורפית.
בנוגע לשלוש התכונות הרגשיות של הנפש, אנו מוצאים כי הזרוע הימנית מגלמת את ספירת החסד ואילו הזרוע השמאלית את ספירת הגבורה. הדבר נרמז בפסוק משיר השירים[v]: "שמאלו תחת לראשי, וימינו תחבקני". כאמור לעיל, ביחס לשתי הספירות האלו, בהקשרים מסוימים מורים חכמינו ז"ל: "לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת"[vi]. יד שמאל מעניקה לאחרים תחושה של עצמאות על ידי שהיא תומכת בראשם-מודעותם ומונעת-דוחה אותם מלהתבטל בחיבוק, כל זאת לפני שיד ימין מבקשת לקרבם ולחבקם[vii]. הכח המאזן של ספירת התפארת – המזוהה עם הגוף עצמו (הגוויה) – מחזיק יחדיו את כל חלקי הגוף.
הנצח וההוד, הספירות ההתנהגותיות, מקבילות לרגל ימין ורגל שמאל. הרגלים מייצגות את המגע הראשון והמתמשך עם המציאות החיצונית. יתר על כן, הרגלים מניידות את הגוף כולו ומביאות את האדם אל המקום שאליו הוא חפץ ללכת. ספירת הנצח מגלמת הצבת רגל חזקה קדימה, בעמידה אסרטיבית, ולכן היא מקבילה לרגל הימנית הדומיננטית. ספירת ההוד, המקבילה לרגל שמאל, שומרת על תנועה במסלול קבוע ונכון, על ידי שהיא מפקחת על דחפים אסרטיביים ומאשרת אותם.
ספירת היסוד מקבילה לאברי הרביה של הזכר והנקבה, שבין שתי הרגלים. ספירה זו, הנקראת "סיומא דגופא"[viii], היא המקור הנסתר והזרם התת-קרקעי של כל גילוי גשמי של הגוף (בדומה ליסודות הבניין שמתחת לפני הקרקע) ושל היכולת שלו לממש ולהגשים את עצמו על ידי פריה ורביה. בדיוק כמו שהכתר מתואר כמניע שלא ניתן להניעו – המקור האלוקי הבלתי-משתנה של כל שינוי – כך ספירת היסוד מגלה את הבלתי מתגלה. ספירת היסוד היא מקור היכולת של הנפש לבטא את עצמה, בעוד שבלעדיה היתה הנשמה נשארת מוצנעת וחסרת גילוי[ix].
הספירה האחרונה, ספירת המלכות, מקבילה לפה ולכח הדיבור שלו. בעזרת הדיבור אנו יוצרים תחום בו יש לנו שליטה והשפעה. "באשר דבר מלך שלטון"[x] פירושו שמדת שלטונו של כל מנהיג נבחנת בשאלה עד כמה רחוק מגיע "דבר המלך" שלו[xi]. כח הדיבור והביטוי העצמי שבפה הוא המשפיע על סביבתו ועולמו של האדם. תכונת השלטון שיש לדיבור מתוארת בבירור על ידי העובדה שכדי לברוא את העולם הקב"ה דיבר, כמתואר בפרק הראשון של ספר בראשית.
ולסיכום:
[i]. ראה בספר גוף נפש ונשמה פרקים ב-ג.
[ii]. וראה לעיל במבוא על היחס בין התלבשות להשראה.
[iii]. בפרטות אפשר להבחין בארבע מדרגות, פוחתות והולכות, של התלבשות: ההתלבשות המשמעותית ביותר היא של אור המוחין בכלי השכל (והתפשטותה בהתלבשות החושים באבריהם – ראיה בעינים, שמיעה באזנים, ריח בחטם, טעם בחיך ובלשון ומישוש בידים וכו' – מתוך מרכז העצבים שבמח). פחותה ממנה היא התלבשות המדות בלב (שהרי פעולת המדות מורגשת בדופק הלב – בהאצתו, התרחבות הלב וכיו"ב – אך תוכן הרגש אינו מופיע בלב בצורה גלויה, אם לא למי שהוא חכם בעשרה מיני דפקים). בדרגה נמוכה עוד יותר מופיעות מדות הלב בגוף ובגפים (כמתואר לקמן). וההופעה הפחותה ביותר היא של הכתר העל-מודע בעצם הגולגולת הדוממת (על דרך גלגול הנשמה באבן, ה"י).
את ארבע המדרגות ניתן לכוון לאותיות שם הוי' ב"ה:
י – התלבשות המוחין בחומר המח, בסוד "חכמה מוחא" (כשהתלבשות החושים באבריהם היא המלכות של פרצוף אבא).
ה עילאה – התלבשות המדות בחומר הלב, בסוד "בינה לבא".
ו – התלבשות המדות בגוף ואגפיו.
ה תתאה – התלבשות הכתר בגולגולת, בסוד "כתר עליון איהו כתר מלכות" (כאשר הגולגולת מצד עצמה "לית לה מגרמה כלום", כתכונת המלכות).
[iv]. זהר ח"ג רלג, ב ואילך.
[v]. שיר השירים ב, ו.
[vi]. סוטה מז, א.
[vii]. וראה ברית הנישואין בתחלת המאמר "טהרת המשפחה", ובכ"ד.
[viii]. הקדמת תיקוני זהר – "פתח אליהו".
[ix]. הקשר בין הכתר (בו שרש ה"צניעותא") והיסוד הוא בסוד המלה "מכתם" – שפירושה הפשוט הוא כתר ("ראשו כתם פז") וחז"ל (סוטה י, ב) דרשו אותה כמתארת את תיקון היסוד ש"מכתו תם" (היינו אבר התענוג, המגיע לשלמות דווקא על ידי ברית המילה המכה-החותכת אותו).
[x]. קהלת ח, ד.
[xi]. כשראשית המלכות היא עצם העובדה שהמלך נקרא בשם מלך. זהו "דברו" הראשון, הפועל באופן עקיף לייסד את מלכותו. אחרי זה יכול המלך למשול על ידי שהוא מדבר ומצווה באופן ישיר.
