'וא"ר חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר "ולאברם הטיב בעבורה" וכו' (ב"מ נט,א) לכאורה מה המיוחד שלכן הברכה מצויה בשביל האשה?- והנה נאמר "ת"ר רעב בעיר פזר רגליך שנאמר "ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם" (ב"ק ס,ב) ומביא על זה הת"ת (ב,י אות יג) שלכאורה מכאן ראיה לשיטת ריב"ק, שמובא בב"ב (צא,א) 'ת"ר אין יוצאין מארץ לחו"ל אא"כ עמדו סאתיים בסלע, א"ר שמעון אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח.. וכן היה רשב"י אומר אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו?- מפני שיצאו מארץ לחו"ל' וכו' ובהמשך (שם ב) 'א"ר יהושע בן קרחא חס ושלום, שאפילו מצאו סובין לא יצאו ואלא מפני מה נענשו?- שהיה להם לבקש רחמים על דורם ולא בקשו' וכו' והרמב"ם פסק ברשב"י, והקשה עליו הת"ת שמכאן משמע שמותר, כמו אברהם, אז מדוע לא פסק כריב"ק?- וניראה שאין כלל ראיה מאברהם כיון שהיה לפני מתן תורה כך שההלכה היתה שונה אצלו (כמובא להלכה בכמה מקומות שאין למדים הלכות מהאבות) ומה שלמדו מאברהם זה ל'פזר רגליך' אבל בתוך א"י (או בחו"ל למי שבחו"ל) ועוד שאצל מחלון וכליון ירדו בשביל פרנסתם ואילו אברהם ירד למצרים כדי להביא רכוש ואוכל בשביל א"י, כדי לחזור ולהתקיים בא"י ולכן זהו כטובת א"י, ועוד שבנתיים אמנם נאמר לו שיתן לזרעו את א"י (יב,ז) אבל עדיין לא נאמר לו "קום התהלך בארץ.. כי לך אתננה" (יג,יז) שזהו קשרו לא"י, ולכן בנתיים אינו מחוייב לא"י ולכן יכול לרדת למצרים. ואולי אפילו שנאמר לאבות על א"י, זה על נתינת הארץ והמצוה לישב בה, אבל החומרה הרבה שמגיע למות וצרות זה דווקא כשמחוייבים במצוות התלויות בארץ (ולכן בבועז נאמר על מתנות עניים) שאז זה יותר חמור- וזה דוחק מאוד. והנה אברהם הוא כמו ההיפך ממחלון וכליון, ודומה למחלון וכליון, שדומים בכך שירדו לחו"ל ודומים שהיה כאן קשר של גוי ויהודי (אצל אברהם שרה נילקחה לפרעה, ובמחלון וכליון לקחו נשים נכריות) ובשניהם רעב וגדולי הדור, ובכ"ז אצל מחלון וכליון קרה אסון ולאברהם ניתן ממון רב, מדוע?- אלא כמו שאמרנו אברהם ירד למצרים כדי לחזור לא"י (ולכן לא התלונן לה' על שהבטיח לו את א"י והוא יורד למצרים, אלא ראה בזה כחלק הכנה לישיבת א"י בשלמות) ובא"י יש שפע ברכה בכל ליהודים (וגם כיום בארץ הגידולי קרקע בעלי טיב ושפע יותר מכל מקום אחר בעולם[שמעתי מאגרונום]) וזה משום קדושת א"י בחיבורה לבנ"י (שלגוים לא נותנת פריה אלא שוממה) כך ניראה שבאה עשירות וברכה בשביל האשה, שהנה נאמר 'דריש ר"ע איש ואשה זכן שכינה בניהם, לא זכו אש אוכלן' (סוטה יז,א) ופרש"י 'שכינה בניהם שהרי חלק את שמו ושכנו בניהם י' באיש ו-ה' באשה'. והשם "י-ה" גם מופיע ב"כי יד על כס י-ה" וגו' (שמות יז,טג) ונאמר במדרש שזה שבועה של ה' בשל שעמלק יגרום לחורבן המקדש ומאז ה' ימחהו, כך שזה קשור לשכינת ה' בעולם (מקדש) ובכלל עמלק הוא מקור לטומאה חמורה בעולם, כך שמחיתו זהו תיקון שכינת ה' בעולם, כך גם באיש ואשתו בחיבורם לשם י-ה באה שכינה לעולם, כביכול ה' בניהם. ולכן כמו שא"י מביאה ברכה כך גם חיבור איש ואשתו. וזה בא ע"י כבוד אשתו כיון שבדר"כ בזה הבעיה בניהם, ועוד שאצל האשה האש קרובה יותר כמו שמובא בהמשך הגמ' בסוטה, שאשה רגשנית יותר ולכן ניפגעת מהר וכך ניגרם פרוד, ולכן אומר ר' חלבו להיות אדם זהיר בכבוד אשתו שבכך מביא ברכה. וזה נירמז באברהם שקיבל הטבה מפרעה על לקיחת שרה לביתו, כאילו שאברהם0 גרם לזה, כנגד זה גם ה' נותן ברכה על עניין האשה שגורם לה' כעין בית איתם, בחיבורם, וזהו העומק של חתונה שבונה אחת מחורבות ירושלים שזה מקום השכינה.