"אַ יֶּ כָּ ה" – נקודת האמת
בס"ד
וַיקְרָא ה' אֱ-לֹהִים אֶל הָאָדָם וַיאמֶר לוֹ אַיכָה
"אַ יֶּ כָּ ה" – נקודת האמת
בספרים הקדושים מבואר, שכל חמשת
חומשי התורה כלולים בפרשת בראשית,
כי פרשת בראשית היא בבחינת מועט המחזיק את
המרובה, לכן כל עניין שמבואר בפרשה זו בצורה
תמציתית כולל בתוכו פרטים רבים שמבוארים
בהמשך התורה בהרחבה. אחד העניינים שכולל
בתוכו את כל הקשר בין הבורא לנברא היא שאלת
הבורא לאדם הראשון "אַ יֶּ כָּ ה". במילה בודדת זו, ישנו
יסוד גדול מאד שאפשר לומר עליו חד משמעית,
שהוא היסוד הגדול ביותר בעבודת השם, יסוד כל
כך עמוק ועצום, שככל שנעמיק ונבין אותו יותר, כך
יתחזק ויגדל הקשר והחיבור שלנו עם בורא עולם.
המדרש מספר (ב"ר י"ט) שכאשר בורא עולם
שאל את אדם הראשון אַ יֶּ כָּ ה, כוונתו הייתה לתת לו
הזדמנות לברר - איפה הוא אוחז עכשיו, מה נקודת
האמת שלו אחרי שחטא, שהרי בורא עולם יודע
תעלומות לב, ובשביל לדעת מה יהיה עם האדם
הוא לא צריך לשאול אותו, אבל בשביל שיכיר האדם
את מקומו האמתי אחרי שחטא, נכנס אתו בדברים
ושאלו אַיֶּכָּה? כלומר- האם חטאת ובכוונתך לחטוא
עוד כי אין ביכולתך להפסיק לחטוא, או שאתה
מצטער על החטא ויש ביכולתך לא להמשיך לחטוא
כי רצונך לשוב ולהתחבר אתי? תשובתו של אדם
הראשון הייתה "...הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ, וָאֹכֵל" כלומר
- חטאתי ואני עתיד להמשיך לחטוא, שהרי לא אמר
היא נתנה לי מן העץ ואכלתי בלשון עבר, אלא וָאֹכֵל
בלשון עתיד, כי אין ביכולתי להתגבר על התאווה
שנכנסה בי ולכן אני עתיד להמשיך לאכול.
וזה לשון ספר 'רמתים - צופים' על המדרש: היתכן
לדרוש זאת על אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה
שיעיז פניו כל כך כלפי מעלה ? אלא שהקב"ה שאל
את אדם הראשון בניחותא, אם על כל פנים הוא
מכיר את עצמו באיזה בחינה הוא עומד כעת,אם לכל
הפחות כבר פעל בעצמו איזה נטייה לטוב, שיהיה
מהיום היצר כבוש תחתיו? והתנצל אדם הראשון
לפני בוראו שלא נזדכך כלום, כי לא התחיל עדיין
להתיש כוחו הרע, ומסור עוד תחת ידו ועלול הוא
לאכול עוד, היינו לחטוא. וזאת היא השכלה גדולה מאוד
לאדם, שיכיר את עצמו בבחינתו ובצורתו,ואל יהיה נבער
מדעת לצאת מאותה בחינה שנמצאת אתו, והבן, כי הם
דברים עמוקים עכ"ל.
מדבריו הקדושים עולה, שאף על פי שהיינו יכולים
לומר שתשובה זו נראית כחוצפה, בכל זאת בתשובה זו
של אדם הראשון נעשה תיקון גדול, ותשובתו נחשבת
לו כמעלה ולא כפחיתות, כי ידע לעמוד על מדרגתו
האמתית ולהגיד את האמת שכפי הנראה הוא עתיד
להמשיך לחטוא, הייתה לו את ההתבוננות הנכונה
להבחין שמרגע שנכנס בו יצר הרע, והטוב והרע
כבר מעורבבים, בהכרח שיהיו לו עוד נפילות, בוודאי
שיהיו פעמים שהרע יתגבר וימשול בו, והתבוננות זו
חשובה מאד בעיני הבורא, והיא מתפרשת כגדולה
וכמעלה ולא כחוצפה.
השאלה הנוקבת ביותר - איכה
אחרי כל נפילה לחטאים ועוונות, לגאווה, עין הרע,
תאווה, חמדה, כעס, כפירה, בורא עולם שואל כל
אחד מאתנו אַיֶּכָּה? כלומר –איזה תובנות קבלת על
מצבך, האם כבר הבנת שיש לך יצר הרע גדול ושאתה
מסוגל לכל העבירות כולן, או שמא אתה בהכחשה
ולא הבנת עדיין עד כמה אתה מסוכן ? ואת השאלה
הזאת בורא עולם שואל אותנו לא רק אחרי חטא או
נפילה, אלא בכל שניה ורגע הנשמה האלוקית צועקת
בקרבנו שאלה זאת, כל פעם שאנו נתקלים באיזה
עניין, הגיע לאוזננו סיפור או שראינו מישהו שעשה
מעשה נורא, בורא עולם שואל כל אחד מאתנו אַ יֶּ כָּ ה?
אתה חושב שאתה שונה ממנו, או שאתה מבין שאין
ביניכם שום הבדל? אתה מוכן להודות שגם אתה
מסוגל לכל רע בדיוק כמוהו, או אתה בדמיון שאתה
ממש צדיק תמים שאין בו שום אחיזת הרע?
כאשר האדם מבין שבאמת יש לו שייכות עם כל מה
שרואות עיניו ושומעות אוזניו, יש לו נקודת התחלה
שממנה הוא יכול לגדול ולצמוח בדרך האמונה, וצריך
כל אדם להגיע להבנה פנימית ולהכיר בעובדה שגם
לו יש יצה"ר מסוכן מאד, ולמרות שלמעשה הוא לא
נכשל ולא חוטא, הוא יודע שבכוח הוא שייך עם כל
עבירה כפשוטו, גילוי עריות, שפיכות דמים, עבודה
זרה, גזל, לשון הרע, חמדה, ובקיצור כל עבירה קלה
וחמורה שייכת אליו באופן מסוים, מה שבפועל הוא
נשמר, זה רק בחסדי ה' ורחמיו המרובים. מהתבוננות
זו מתחילה התשובה האמתית של האדם.
תגיד בדיוק את האמת
לדברי ה'רמתים צופים' אדם הראשון הכיר במקומו
כשאמר הִיא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ, וָאֹכֵל, הוא לא רימה את
עצמו וידע להגיד שהוא עתיד להמשיך לאכול כי
לא התחיל עדיין להתיש כוחו הרע ומסור הוא עוד
תחת ידו, וצריכים ללמוד מאדם הראשון שהיה הבעל
תשובה הראשון בעולם להכיר ולהודות על מקומנו,
להגיד בפה מלא: בורא עולם אני לא יכול לעמוד
בניסיון הזה, תרחם עלי שלא אבוא לידי ניסיון, כי אם
אבוא לידי ניסיון בוודאי אבוא לידי ביזיון, המקום שלי
האמתי הוא, שאם מסיתים אותי אני ניסת, תרחם
עלי שלא יגיעו לפני הניסיונות שאין ביכולתי לעמוד
בהם.בורא עולם, המצב שלי הוא כזה וכזה, לומר
לך את האמת אני אוהב את העוון הזה עד שהייתי
מעדיף שזה לא יהיה אסור, יותר טוב היה לי אם
היית משנה ח"ו את התורה, תסלח לי אבא אבל זה
המצב שלי, הלב שלי חומד את האיסור הזה ואני לא
מצליח להשתלט על עצמי, מה אעשה שבטיפשותי
אני משתוקק לתאווה זאת, אני מבקש ומתחנן אליך
שתיתן לי רצונות חדשים, תברא לי לב חדש, לב טהור
שלא מתאווה לדבר זה, אני יודע שאתה הצודק ולא
אני, אני יודע שתאווה זו היא כסילות, אבל קשה לי
אבא, תרחם עלי וכו' וכו'. דברי אמת אלו היוצאים מן
הלב הם הפתח לקבלת תשובתו, הם שמזריחים לו
את האור למקומו החשוך.
אל תתבייש לספר לבורא עולם את הרצונות הירודים
שלך באופן מדוייק, ממילא הוא יודע אותם ולא
נעלם ממנו דבר, וזהו אַ יֶּ כָּ ה– נוטריקון של אני יודע
כל הנסתרות, אבל בשביל שתתקרב לנקודת האמת
שממנה מתחברים לבורא עולם, חשוב שתשמיע
לעצמך איפה אתה אוחז.
העולם הוא גשר צר מאד
כשתגיע להוציא בפיך את מדרגתך האמתית, תעשה גשר יציב וחזק בינך לבין
הקב"ה, כי עיקר הגשר לעבור בו את העולם הזה היא מידת האמת שהיא
המחברת בינינו לבין הבורא. על זה אמר רבנו שהעולם כולו הוא גשר צר מאד
והכלל והעיקר לא לפחד כלל, כי מצד אחד של הגשר נמצא בורא עולם, ומצדו
השני של הגשר הצר נמצא האדם, ומה שמקשר את האדם עם הבורא ומעלה
אותו ושומר אותו שלא יפול מהגשר הצר היא מידת האמת, שיידע האדם להגיד
לבורא עולם וישמיע גם לעצמו את מקומו האמתי. ולכן אומר רבנו הקדוש
שהגשר הוא צר מאד, כי לאדם מאד קשה להודות על מקומו, זה ממש מיצר
לו לשמוע את מדרגתו האמתית, אבל רבנו מכריז בקול גדול שאין מה לפחד
בדבר זה כלל, ממילא בורא עולם יודע הכל, לפיכך אין מה לפחד להגיד לו את
הדברים כפי שהם.
אדרבא, דיבורי האמת הם שמעבירים אותנו בגשר, כמו שאומר רבנו (ל"מ
ט) שדיבורי אמת הם אור השם, והם שמאירים לנו בתוך החושך ומקשרים
אותנו בחזרה עם בורא עולם. לכן, כשאדם בא לעשות תשובה ומקבל על עצמו
מהשפה ולחוץ לא לחזור על העבירות, משום שהוא מתבייש להשמיע לאוזניו
בקול רם מה שקורה לו בפנים, הוא לא עולה על הגשר, הכרטיסן שמעביר את
האנשים בגשר מקבל רק דברי אמת.
זה שאומר הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב): כל המתודה בדברים, ולא גמר
בלבו לעזוב, הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו, שאין הטבילה מועלת לו עד שישליך
השרץ. ופירושו, שאם בא אדם לעשות תשובה, ובלבו פנימה הוא עדיין רוצה
את העבירה, או שאפילו אין רצונו לחטוא, אבל הוא יודע שאין לו כח להתגבר,
כי כבר בזמן הווידוי הוא יודע שאם יהיה לו ניסיון כזה שוב הוא יכשל, והוא
מתוודה בפני בורא עולם ומבקש ממנו מהשפה ולחוץ שישמור עליו ויציל אותו,
הרי הוא כטובל ושרץ בידו, והרי כל זמן שהוא לא נפרד מהטומאה, הטהרה
במקווה לא מועילה לו.
נמצא, שההכחשה של האדם לא לדעת את מקומו נועלת בפניו את שערי
התשובה, הוא לא יכול להתקדם ולהתחזק ולהגיע לטהרה, לכן צריך האדם
להרגיל ולכוף את עצמו לדבר עם בורא עולם דברי אמת שבלבו, ואם האמת
שלו היא שהוא עדיין רוצה עבירות ותאוות הוא חייב להגיד את זה לבורא עולם,
לבקש ולהתחנן אליו שייקח ויבטל ממנו את הרצונות האלה ושייתן לו רצונות
חדשים, רצונות חזקים להיות כרצונו, עד שכל תאוותו תהיה רק לה', כמ"ש
לְשִׁמְך וּלְזִכְרְך תַּאֲוַת נָפֶשׁ, נַפְשִׁי אִוִּיתִיָך בַּלַּיְלָה,אַף רוּחִי בְקִרְבִּי אֲשַׁחֲרֶךָּ (ישעיה כו).
הקב"ה יזכנו שנזכה להגיע
למידת האמת בשלימות, ועי"ז
יפתחו לנו שערי תשובה, אכי"ר.
בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל
