"אפילו יחיד המתפלל בערב שבת צריך לומר ויכלו... וכל המתפלל בערב שבת ואומר ויכלו - מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף לקב"ה במעשה בראשית" [רב המנונא,שבת,קי"ט,ב]. בעמידה של ערבית אומרים את פרשיית ויכלו בשלמותה, ובכך מקיימים את דין הגמרא. אולם

בלילות שבת אנו אומרים "ויכֻלו" ג' פעמים: בתפילת הלחש, כל הציבור בקול, בקידוש בבית. וכתבו הראשונים, שהסיבה לחזרות הנ"ל היא משום יו"ט שחל בשבת [שאין אומרים ויכלו בתפילה] ובקידוש כדי להוציא את בני ביתו [תוספות,פסחים קו,א ועוד]. וכתב בעל ה"רוקח" שיש להקפיד על-כך [משנ"ב,רע"א,סקמ"ה] וזאת ע"פ המדרש: "כל האומר ג' פעמים 'ויכלו' - כפרה לכל עוונותיו וכאילו קיים כל התורה כולה" והרא"ש [פסחים,י,ט"ו] הזכיר מדרש נוסף שהאומר ויכֻלו כאילו העיד שהקב"ה ברא עולמו בששה ימים ושבת ביום השביעי. מסיבה זו היו מן הפוסקים שסברו שאת האמירה הציבורית מייד לאחר תפילת העמידה יש לומר יחדיו במניין, ולפחות בשניים –משום עדות, כשם שיש לאמרו בעמידה כדין עדות.  

חולה המתפלל ביחידות -האם יחזור על ויכולו, או שלא יאמר כלל כפי שאינו אומר ברכה מעין שבע? לדעת הט"ז אינו חוזר כי אמירה זו היא מגדרי עדות ואין עדות ביחיד. אולם רבים חולקים עליו שהרי הטעם הפשוט לחזרה זו אינה משום עדות אלא משום יו"ט החל בשבת, כנ"ל. הפוסקים הספרדים פסקו שגם היחיד חוזר ואומר [כפה"ח ועוד] וגם המשנה-ברורה קבע שיחזור, אך יתכוון שלא לשם עדות אלא כקורא בתורה [רס"ח,סקי"ט]. ודעת החזון-איש [או"ח,ל"ח,י] שגם לכתחילה אין צריך זוג, ותמה על המצריכים זאת שהרי לא יתכן שצריך להעמיד עדים אנושיים על בריאת העולם. ונראה שהמדרש בא לבטא רעיון של "שותפות", אשר משמעותה הצהרה אמונית מלאה בבריאה האלוקית!