פינחס התשס"ז

ברצוני ללמוד רעיון בפרשת השבוע, דווקא דרך לימוד ההפטרה הרגילה של פרשת פינחס,
"ויד ה' הייתה אל אליהו" (מלכים א', יח', מ"ו).

ההפטרה מספרת על הקורות את אליהו לאחר המעמד המופלא שארגן בהר הכרמל, ולאחר ששחט את ארבע מאות נביאי הבעל.

מה הקשר בין ההפטרה לפרשה?

לכאורה הקשר הפשוט, הוא מעשי קנאות פינחס בפרשה ולאליהו בהפטרה, והמתרחש אחריהם.

אך, לדעתי, כאשר בעלי ההפטרות קבעו את הפטרה זו כהפטרה לפרשת פינחס, רצו ללמד אותנו רעיון עמוק יותר.

ננסה להתעמק בהפטרה. ההפטרה נפרשת בתיאור היום שאחרי מעמד הכרמל.

היום שאחרי נפתח באיום ששולחת איזבל, על חייו של אליהו.

אליהו, שכנראה ציפה שיחול שינוי בעמדות העם בעקבות מעמד הכרמל, מתאכזב מכך שלמעשה דבר לא השתנה, בורח למדבר, ומבקש את נפשו למות.

הקב"ה מוביל את אליהו למערה, שם שואל אותו מה מעשיו במדבר ולא בישוב, על כך עונה אליהו שלמעשה התייאש מהאפשרות שעם ישראל יחזרו בתשובה, וזאת עקב חטאיהם,
והמרידה שלהם בקב"ה.

הקב"ה מראה לאליהו מחזה, בו עוברים רוח, רעש ואש, אך באף אחד מהם לא מתגלה הקב"ה, אלא מתגלה בקול הדממה הדקה שבאה אחריהם.

אח"כ שואל שוב הקב"ה את אליהו מה מעשיו במדבר ולא ביישוב, ומקבל את אותה התשובה. הקב"ה מגיב על כך בציווי על אליהו למנות לו מחליף - אלישע.

מה למעשה קרה כאן? באיזו "בחינה" נכשל אליהו שנצטווה למנות לו מחליף,
ומה הלקח שניתן ללמוד מכך?

לדעתי, הקב"ה רוצה להעמיד את אליהו, על שני דברים הדרושים תיקון.

הראשון - אליהו סבר שבאמצעות מעמד מדהים מרגש ומרתק, יצליח להפוך את דעת העם, ולהביא אותם לחזור בתשובה.

הקב"ה  מראה לאליהו, שגם הוא, היה יכול לבחור להתגלות במעמדים מיוחדים, כמו רוח חזקה, רעש ואש, אך הוא מעדיף להתגלות בקול דממה דקה.

מדוע?

דרך נפש האדם היא, שהוא אכן מתרגש ממעמדים מיוחדים ומרשימים, אך עם הזמן השפעה זו פגה והאדם חוזר לסורו.

הדרך להשפיע על נפש האדם, היא ע"י עבודה בדברים קטנים אך בהתמדה, עד שאט אט מצליחים להטות אותו לכיוון הרצוי.

זהו הלקח הראשון שהקב"ה רוצה ללמד את אליהו, ע"י המחזה שמראה לו, ולא סתם בוחר הקב"ה להראות לאליהו את כל זאת, דווקא בחורב - בהר סיני.

גם לקב"ה יש ניסיון במעמדים מרשימים, שזמן קצר אחריהם נראה כאילו לא קרה דבר.

הקב"ה רוצה להזכיר לאליהו את המעמד הנשגב והמרשים ביותר בהיסטוריה - מעמד הר סיני.

במעמד זה כל עם ישראל זכה לשמוע דברים מפי השכינה, אך מעמד זה לא הספיק וארבעים יום אחר כך, עשו בני ישראל את עגל הזהב.

הדבר השני שדורש תיקון בדרכו של אליהו - אליהו מתייאש מהסיכוי שהעם יחזור בתשובה, ולמעשה מוותר על העם, נראה, שאם הקב"ה היה שואל את אליהו "אז מה אתה מציע שאעשה עם עם ישראל?" התשובה הנדרשת "משהו מאוד קיצוני וחמור".

הקב"ה אינו מצפה לתשובה כזו ממנהיגו של עם ישראל - להיפך.

ממנהיג עם ישראל מצופה, שידע כל הזמן להגן ולסנגר על עם ישראל, גם ברגעיו הקשים ביותר.

גם את זאת, רוצה לרמוז הקב"ה לאליהו, ע"י בחירת המיקום.

אליהו מגיע אל המערה - עם ה' הידיעה. על איזו מערה מדובר?

מדובר על המערה בה שהה משה רבנו, כאשר נסה לשכנע את הקב"ה לא להשמיד את עם ישראל אחרי חטא העגל, ולמעשה נתן את נשמתו עבור עם ישראל, כאשר הקב"ה הציע למשה לכלות את עם ישראל, ולהמשיך את העם ממנו, ומשה סרב ואמר שאם הקב"ה לא מסכים למחול לעם "מחני נא מספרך אשור כתבת".

הקב"ה רוצה לרמוז לאליהו - תזכור מה קרה כאן בהר הזה לפני כשמונה מאות שנה, גם מעמד מרשים שלא הצליח לשמור על העם בכיוון הנכון, וגם מנהיג שיודע בכל זאת להגן על עמו.
אם כן אליהו, כבר היו דברים מעולם, והדרך להתמודד עם עם שסטה מן הדרך, אינה להתייאש  ולוותר עליו, אלא לנסות להחזירו בתשובה ע"י עבודה מאומצת ומתמדת.

לאחר כל הרמזים, אליהו אינו מבין את המסר, וכאשר הוא חוזר על הדברים הקב"ה מבין שאליהו אינו יכול לשמש עוד כמנהיגו של עם ישראל, ולכן מצווה עליו למנות לו מחליף.

איך רעיון זה מתבטא בפרשה?

בפרשתנו משה פונה לקב"ה בבקשה למנות לו מחליף ראוי, שידע כיצד לנהוג עם עם ישראל.

משה לא מסתפק בבקשה אלא גם מפרט את רשימת הדרישות ממנהג כזה.

נשאלת השאלה - האם משה לא סמך על הקב"ה שידע לבחור מנהיג מתאים לעם ישראל?

אולי יש לומר, שעכשיו הייתה שעתו הגדולה של פינחס, ואולי, לאחר שהצליח להציל את עם ישראל מכעסו של הקב"ה, וכן זכה לברכתו של הקב"ה, שוקל הקב"ה למנות את פינחס למחליפו של משה.
נגד זה נזעק, משה, בבקשו מהקב"ה לבחון האם פינחס אכן מתאים להיות המנהיג.

אמנם הוא יודע לבצע צעדים קיצוניים להצלת העם, אך האם הוא ידע גם לטפל בעם ביום יום, כאשר אין צורך בצעדים קיצוניים?

זאת רומז משה לקב"ה, כאשר הוא משתמש בכינוי "אלוהי הרוחות לכל בשר" - האל שמבין דעת כל אחד ואחד, וכך גם צריך להיות המנהיג - שיהיה סובל כל אחד ואחד לפי דעתו (רש"י).

עוד דבר, פינחס יודע להגן על העם כאשר חלק ממנו חוטא, אך כאשר תהיה הגזירה על כל העם, האם גם ידע להגן על העם?

זאת רומז משה לקב"ה, שוב ע"י שמשתמש בכינוי "אלוהי הרוחות לכל בשר".

משה השתמש בביטוי זה גם קודם לכן, בפרשת קרח.

כאשר הקב"ה מצווה על משה ואהרון להיבדל מהעדה, כדי שיוכל לכלות את כולה, משה אומר לקב"ה "אל אלוהי הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף",

כלומר, משה רוצה להזכיר לקב"ה, שכאשר משה נתקל במצב שהייתה גזירה על כל העם, אפילו שיצאו נגדו, ידע להגן על העם לפני הקב"ה.

האם פינחס יצליח לעשות זאת?

הקב"ה מחליט למנות את יהושע למחליפו של משה ואיננו יודעים אם פינחס היה מועמד
מבחינת הקב"ה.

אך בכל מקרה, כאשר הקב"ה משבח את פינחס לאור מעשה הקנאות שלו, הוא נותן לו את "בריתי שלום".

הקב"ה נותן לפינחס את המידה שהייתה לסבא שלו - אוהב שלום ורודף שלום, בציפייה שידע לתעל את אופיו הקנאי לאפיקים הנכונים.

מסדר ההפטרות רצה ללמד אותנו, שלא ברוח ה', לא ברעש ה' ולא באש ה'.

אלא "הנני נותן לו את בריתי שלום".