יתרו - התשס"ז

פרשת השבוע, הכוללת בתוכה את מעמד הר סיני ומתן תורה, נקראת יתרו.

נשאלת השאלה, במה  זכה יתרו שתקרא פרשה על שמו, ובמיוחד הפרשה שכוללת את מתן תורה.

נראה בפשטות, שיתרו זוכה לפרשה על שמו, מפני שסייע למשה לייסד מערכת משפט, אך אם כן הוא הדבר, אז פרשת משפטים הייתה צריכה להיות על שמו של יתרו, ולפרשה שלנו היה אפשר לקרוא לדוגמא "שלישי", על שם "בחודש השלישי" (י"ט, א').
אין זאת כי, ישנה סיבה אחרת, לקראת הפרשה על שם יתרו.

ננסה להיעזר ברש"י.

רש"י על המילים הראשונות בפרשה, "וישמע יתרו": "מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק".

נדמה לי, שבמקום שרש"י יסייע לנו, הוא מבלבל אותנו יותר.

ראשית, לכאורה אין כאן הסבר מדוע נקראת הפרשה על שם יתרו, אלא רק תשובה לשאלה, מה גרם ליתרו לבוא ולהצטרף לעם ישראל.

אך גם בתור תשובה לשאלה זו, התשובה של רש"י קצת מבלבלת, הרי הפסוק בפירוש אומר מה שמע יתרו "כי הוציא ה' את עמו ממצרים".

יציאת מצרים ריגשה את יתרו וגרמה לו לבוא ולהצטרף לעם ישראל.

אם כן, מדוע הרגיש רש"י צורך להוסיף על המפורש בפסוק? הרי הפסוק לכאורה פשוט, ורש"י מעיד על עצמו במקום אחר "ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא"
(בראשית ג' ח', ד"ה "וישמעו").

לפני שנשיב על שאלות אלה, נקרא סיפור שמספרת הגמרא, במסכת תענית, דף כ"א עמ' א'.

אילפא ור' יוחנן היו לומדים תורה. המצב הכלכלי שלהם היה מאוד קשה, לכן החליטו לעזוב את הישיבה וללכת לדאוג לפרנסתם. הלכו וישבו תחת מתחת לקיר רעוע, ואכלו שם מפתם.
באו שני מלאכי השרת. אמר אחד לחברו, "בא ונפיל עליהם את הקיר, כיוון שעוזבים חיי עולם הבא, ועוסקים בחיי שעה". אומר לו חברו "עזוב אותם, שיש אחד מהם שעתיד להתגדל".

ר' יוחנן שמע ואילפא לא שמע.

שאל ר' יוחנן את אילפא "האם שמע אדוני משהו". אמר לו אילפא "לא".

אמר ר' יוחנן לעצמו "מזה שאני שמעתי ואילפא לא שמע, משמע שהמלאכים דיברו עלי.
החליט ר' יוחנן לחזור לישיבה ואילפא לא חזר, ור' יוחנן הפך לראש הישיבה.

מה היה ההבדל בין ר' יוחנן לאילפא?

ר' יוחנן שמע, ואילפא לא שמע.

ר' יוחנן ידע לקחת את השמיעה הזו, ולעשות מעשה.

הרי ר' יוחנן היה יכול לבטל את הדברים, ולהמשיך בתוכנית המקורית. אבל ר' יוחנן לא רק שומע, אלא גם מפנים ופועל בהתאם.

ואפשר לומר שאותם מלאכים, אינם מלאכים דווקא, אלא קולות פנימיים ששומע ר' יוחנן, אך אילפא אינו שומע. 

זה מה שרוצה ללמד אותנו רש"י, שיתרו שמע.

הרי מה קרה בקריעת ים סוף? עם ישראל עומד על שפת ים סוף, חסר אונים, ולא יודע מה לעשות עד שקם נחשון בן עמינדב ומחליט לקפוץ למים.

מה היה קורה לולא עשה זאת נחשון בן עמינדב?

דבר אחד בטוח היה קורה.

אולי מישהו אחר היה קופץ למים, אולי ה' היה קורע את הים בכל זאת, ואולי הקב"ה היה מוצא דרך אחרת לגאול את העם, אבל מה שבטוח, שלא היינו יודעים מי הוא נחשון בן עמינדב.

נחשון בן עמינדב שומע קול פנימי שאומר לו שצריך לקפוץ למים, אך הוא מסתכל סביבו ורואה שאין אף אחד אחר שמתכונן להיכנס למים.

נחשון היה יכול לומר לעצמו, "אם אף אחד אחר לא נכנס, אולי גם אני לא אכנס". אך הוא לא נכנע למחשבה זו, אלא קופץ למים וכך זוכה להיכנס לזיכרון הלאומי.

כלומר, גם מקריעת ים סוף לומדים את החשיבות של ההקשבה לקול הפנימי.

כך גם מלחמת עמלק. הרי הפסוק אומר "שמעו עמים ירגזון", כל העמים שמעו ופחדו
מעם ישראל.

עמלק, שיעודו הוא להציק לעם ישראל, אמר שלא ייתכן שכך הוא המצב, אלא יש להילחם בישראל, אך הסתכל סביבו, ולא ראה אף אחד שמצטרף אליו.

למרות זאת קפץ למים ("משל לאמבטי רותחת...") והצליח "לצנן את המים" של עם ישראל, ולאפשר לעמים אחרים להציק להם. מכאן, שגם עמלק ידע להקשיב לקול הפנימי שלו, אמנם לשלילה, אך מבחינתו דבק במטרה.

יתרו, הביט בשני מקרים אלה, ולמד על כוחה של ההקשבה וההפנמה.

לכן, החליט הוא בעצמו, שגם עליו לשמוע לקול הפנימי שלו, ולהצטרף לעם ישראל.

זאת הייחודיות של יתרו, וזאת הסיבה שזכה יתרו שתקרא פרשת מתן תורה על שמו. יתרו לימד את כולנו, פרק בתורת ההקשבה, כפי שאומר הרב משה צבי נריה.

"שמעו עמים ירגזון" – כל העמים שמעו על קריאת ים סוף. הרי הפסוק אומר "ויבקעו המים" (י"ד, כ"א), ורש"י מסביר "כל מים שבעולם", אבל רק יתרו שמע ובא.

כל העולם שמע על מלחמת עמלק (המדרש אומר שמשה העמיד את השמש),
אבל רק יתרו שמע ובא.

רק יתרו יודע לא רק לשמוע את הקול הפנימי שלו, אלא גם להפנים אותו ולפעול על פיו.
יתרו מלמד אותנו, שמתן תורה זה נחמד וחשוב, אבל אם אין מישהו בצד השני שידע להתעורר ולקבל אותה, אין טעם למתן תורה.

מורי ורבותי, כולנו שומעים פעמים רבות את הקול הפנימי שלנו, שדוחף אותנו לעשיית כל מיני דברים, אך מעטות הפעמים שאנחנו אכן מקשיבים.

שלמה המלך תאר זאת בפסוק "הדלת תסוב על צירה ועצל על מיטתו" (משלי כ"ו, י"ד).

כלומר, הדלת כל היום מסתובבת מציר לציר, אך אף פעם לא ראיתי דלת שעוזבת את מקומה והולכת למקומות אחרים. כך גם העצל: מתעורר בבוקר וחושב:"היום אעשה כך וכך וכך", אך בפועל מסתובב לצד השני וממשיך לישון.

כולנו צריכים להפיק לקח, וללמוד מיתרו, שכאשר שומעים את הקול הפנימי, צריך להקשיב לו ולראות כיצד ניתן לממש, ולא רק לבטל אותן ולהסתובב לצד השני.

נזכור את יתרו, "מה שמועה שמע - ובא".