פרשת מקץ- זאת חנוכה התשס"ז

בחג החנוכה אנו מדליקים 44 נרות (ללא השמש).

האשכנזים, שנוהגים שכל אחד מבני הבית מדליק בעצמו, מגדילים ומדליקים הרבה יותר.

מעניין לראות, שלמעשה עיקר המצווה הוא להדליק "נר איש וביתו" (שבת דף כ"א עמ' ב'),
כלומר מספיק נר אחד בכל יום, להוציא את כל המשפחה ידי חובה.

למעשה, מצווה זו של נר חנוכה, היא ייחודית בכך, שכדי לצאת ידי חובת הדלקת הנרות, אין צורך להיות נוכח בעת ביצוע ההדלקה.

אם נניח מישהו מהמשפחה נמצא בטיול, או במילואים, כאשר משפחתו מדליקה נר חנוכה, הוא יוצא גם כן ידי חובה.

לדעתי, אין מצווה אחרת שניתן לצאת ידי חובה, בלי להיות נוכח בעת הביצוע, או לפחות שתבוצע פעולה של זיכויו של זה שאינו נוכח.

לדוגמה: מצוות תפילין - רק המניח בפועל יוצא ידי חובה.

קידוש - רק מי שנוכח בעת הקידוש ושומע מהמקדש יוצא ידי חובה.

צדקה - אפשר לצאת ידי חובה גם ללא נוכחות, אך רק אם מישהו עושה זאת מכסף שלי וברשותי, או לחילופין שמזכה אותי בכסף/ במצווה.

מה רצו ללמד אותנו רבנן, בקביעתם שאין צורך להיות נוכח בעת ההדלקה ע"י המשפחה, כדי לצאת ידי חובה?

המעם לועז, מביא בפרשת בהעלותך, שהיוונים גזרו שלושה דברים על עם ישראל:

שלא ישמרו שבת, שלא יקדשו ראש חודש ושלא ימולו את בניהם.

מה משותף לשלוש גזירות אלה?

לטעמי, המשותף להן, הוא הרצון היווני לפגוע בערך המשפחתיות היהודי.

יום שבת, הוא היום היחיד בו מצליחה המשפחה להיפגש יחד, לשבת יחד אל השולחן, ולחזק קצת את הגרעין המשפחתי.

אך ליום שבת יש גם תפקידים אחרים (לימוד תורה) ולכן יש צורך מדי פעם להיות מרוכז יותר עם המשפחה הקרובה וכן לעיתים עם המשפחה המורחבת יותר, ואת זאת משיגים בחגים (שקביעתם תלויה בקביעת ראש חודש).

על מנת ליצור משפחה יהודית, יש צורך בכך שהגבר יהיה נימול (יצחק נולד לאברהם ושרה, רק לאחר שנימול אברהם).

אם כך, מגמתם של היוונים הייתה לפגוע במשפחתיות של עם ישראל.

ובהתאם לכך, הרי ידוע שכאשר העם היהודי נתקל בבעיה מסוימת, הוא יוצר את הפתרון או תגובת הנגד לפתרון הבעיה.

לכן, קבעו רבנן, שכל ואחד מישראל צריך לזכור, שהוא שייך לתא המשפחתי, לא משנה היכן הוא נמצא בעולם, וכמה הוא רחוק פיזית ממשפחתו, עדיין הוא קשור לתא המשפחתי הזה, שמצליח להוציא אותו ידי חובה בהדלקת נרות חנוכה, גם ללא נוכחותו.

מעניין לראות, שיש תקנה נוספת של רבנן בחג החנוכה, בעלת מטרה דומה.

רבנן פסקו שאין לנשים לעשות מלאכה בעוד הנרות דולקים (שו"ע או"ח, סימן תר"ע ס' א')

הסיבה שמביאים הפוסקים היא, שהנשים גרמו לנס (ר' משנה ברורה במקום), אך ניתן לומר שישנה סיבה נוספת (חידוש של ר' נפתלי נפש).

ידוע שהנשים בביתן עסוקות תמיד: מבשלות, מסדרות ומנקות, מטפלות בילדים, וכמעט אין רגע בו הן נחות.

רבנן קבעו, שבימי חנוכה, חובה על הנשים לעצור מעשיה זו.

ואם הנשים יושבות ללא עשיית מלאכה, חזקה על הגברים ושאר המשפחה שיצטרפו אליהן, וכך ינוצל פרק זמן זה, לחיזוק וחיבור התא המשפחתי.

אם כן, מוטלת על כולנו החובה, לנצל את ימי החנוכה, ולבלות עם משפחתנו, את אותן השעות שקשה מאוד למצוא ביום זה.

                                                                                                      חג חנוכה שמח.