בס"ד

יש כ"כ הרבה דברים נפלאים, שאפשר לעשות בעולם המופלא בו אנו חיים, כ"כ הרבה אנשים מיוחדים שאפשר לפגוש, כ"כ הרבה חוויות ותחושות רוחניות ונשגבות שאפשר לעבור ולהרגיש, כ"כ הרבה מחשבות טובות שאפשר להתעמק בהן, כ"כ הרבה ספרים מעניינים שאפשר לקרוא, כ"כ הרבה תכנים מרתקים שאפשר להיחשף אליהם וכ"כ הרבה מצוות וחסדים שאפשר לעשות ובכך לנצל כל שנייה ושנייה בחיים בדרך הטובה היותר.

אך כנגד כל אלה יש כמה דברים, שגורמים לו לאדם לוותר על כל השפע האדיר, שהעולם הפלאי שלנו מציע לכל דורש ומסיטים אותו לבחור דווקא באותן אפשרויות סרק, שמבזבזות את זמנו, כוחו ומשאביו היקרים וכמו בכל נסיעה בכיוון ההפוך לכיוון היעד, מרחיקות אותו מהאמת האחת והיחידה, ממציאת התכלית האמיתית של החיים וממימוש התפקיד שלשמו נשמתו עשתה מרחק אדיר כשירדה לעולם.

הגורמים האלה הם היצר הרע, חינוך קלוקל, העצלנות, האדישות, השטחיות, כוחו של ההרגל, חוסר סקרנות, התמכרות לתענוגות החיים, התאוות למיניהן והפחד מגילוי האמת וההשלכות על צורת החיים.

ניתן להיזכר בכל גיבורי הקולנוע, שיצאו למסעות חיפוש חובקי עולם ונתקלו בלא מעט גורמים מרושעים, שניסו לשכנע אותם לוותר, להסיח את דעתם, לעכב אותם, להפריע להם בכל דרך אפשרית, להערים עליהם, להחליש את רוחם, להתיש את כוחם ואף לפגוע בהם, אך הם עמדו בגבורה בכל הניסיונות ובגלל זה סיפורים כאלה מרגשים כ"כ הרבה אנשים בעולם כולו.

קיים מכנה משותף אחד ברור לכל אותם גורמים עוינים - ההסתכלות בפניהם וההקשבה לדבריהם לא מסגירות את כוונותיהם האמיתיות, כשהם מנסים להציג את עצמם כמלאכים טהורים, שכל רצונם הוא לעזור לאדם להגיע ליעד הנכסף, בזמן שהם משתמשים בכל המניפולציות המתוחכמות, השיטות המקצועיות והתחבולות המשוכללות, שעומדות לרשותם לצורך מימוש כוונתם האמיתית.

יש לבחון את כל העצות והעזרות המוצעות בצורה חכמה ולא לרוץ מיד וליישמן, בנסיון לעשות כמה שפחות טעויות, במטרה להגיע ליעד יותר מהר ועם פחות נזקים לא מחויבי המציאות.

למה לבחור ברע כשאפשר לבחור בטוב?

למה לבחור בשקר כשאפשר לבחור באמת?

למה לבחור במלוכלך כשאפשר לבחור בנקי?

למה לבחור בטמא כשאפשר לבחור בטהור?

למה לבחור במחולל כשאפשר לבחור בקדוש?

למה לבחור בסתמיות כשאפשר לבחור במשמעות?

למה לבחור לא לבחור כשאפשר לבחור בחירות אמיתית?

למה לבחור בהנאה רגעית כשאפשר לבחור בחיי נצח?

למה לבחור להתרחק ממקור הכל כשאפשר להתקרב לבורא יתברך, לדרכו ובמידותיו?

כשאדם טיפוסי הולך לבחור בית, רכב או כל מוצר אחר הוא מוודא בכל דרך אפשרית, שהוא מקבל תמורה הולמת לכספו, אך אין כך הדבר דווקא בבחירות המהותיות שהוא עושה בחיים, כשהכל היה יכול להיראות אחרת אילו רק היה שואל את עצמו לפני כל החלטה ומעשה:

* לאן זה יכול להביא אותי בעולם הזה ובעולם הבא?

* האם ההנאה הרגעית הזאת עדיפה על חיי הנצח שבעולם הבא?

לא יגיד האדם שמאחר וכל מה שהקב"ה ברא בעולמו טוב הוא ולכן אין בו שום דבר רע ופסול, כשלכל דבר יש את הזמן והמקום הראויים לו ושאפשר לעשות או לפחות לנסות כל דבר שקיים בעולם, שהרי הוא חלק מבריאתו המושלמת של השם יתברך, אחרת הוא לא היה קיים מלכתחילה, ושאין שום סיבה לא ליהנות מכל סוגי השפע שרק מחכים שנטעם מהם, מכולם, בלי יוצא מן הכלל.

אלא, שהרע נברא כדי שנוכל לתקן ולרומם את עצמנו, ואת הבריאה כולה דרך ההימנעות ממנו ואף מהמחשבה עליו, ואז כשאנו מודעים לקיומו של הרע ולכל הדברים שהוא מציע ולמרות זאת מתייחסים אליו בהתאם ולא הולכים שבי אחריו תוך הבדלה ברורה בין הטוב לרע ובין העיקר לטפל, זה הופך להיות טוב, טוב מאוד.

הרע היה הווה ויהיה רע, תוך כדי שהוא מתפתח, משנה צורה ומשתכלל יחד עם האדם והעולם, כשההתגברות עליו פועלת עלינו ועל הבריאה כולה באופן שיעזור לנו למצוא את האושר והשמחה, אור האמת והתכלית של החיים תוך הרגשה פנימית, שאנו עושים את המעשה הנכון במהות, לא נכנעים בקלות ליצרים, לתאוות ולגשמיות שקיימים בנו, תוך השתוקקות ליהנות כמה שיותר ממנעמי העולם הזה על חשבון הזנחת ערכי התורה, שקיבלנו כעם שלם ומאוחד במעמד הר סיני.

עבור מי הייתם אתם מעדיפים לעבוד וממי הייתם מעדיפים לקבל את השכר, ממי שאמר והיה העולם, מלך מלכי המלכים, שמדבר במונחים של נצח ואינסוף, או מזה שאמנם יודע לשלם מהר אבל אצלו הכל מסתיים בהרגשה של חוסר, חמיצות, עגמת נפש וריקנות?

מי שחושב שבזאת הוא מוותר על כל הנאות החיים אינו אלא טועה. מי שלא היה שותף לחוויות ברוח היהדות לא יודע לאיזה גבהים פנימיים ורוחניים של אושר ושמחה טהורים אפשר להגיע מתוך אמונה וקדושה, שהרי מצווה גדולה להיות בשמחה ובמיוחד בחודש אדר, בחגי ישראל, בחתונות כדי לשמח חתן וכלה ובעוד מועדים ואירועים מיוחדים, כשאז אנחנו זוכים לעשות מצווה שעושה הרבה נחת רוח בשמים. קשה לתאר את ההרגשה השמיימית של הנאה שבאה מתוך קדושה, ושמחה שמכוונת כלפי בוראנו יתברך, כלל ישראל ותורתנו הקדושה.

כשהאדם נכנע לחולשותיו ומזין את הצד הגשמי שלו הוא אמנם מקבל סיפוק מיידי אך הוא מסגל לעצמו אורח חיים של כניעה לחומריות זולה ובהמיות טמאה ולא נותן במה לנשמה היקרה שלו, שהיא זו שמגדירה אותו כבן אדם ומבדילה אותו משאר בעלי החיים, כשבאותו זמן יש לו את הזכות המלאה לעשות את הצעד הנכון והאמיץ ולהיות הגיבור האמיתי של עצמו, משפחתו, סביבתו, עולמו ובוראו יתברך.