'אמר רבי שמעון אב לא למדו ורב לא היה לו ומהיכן למד את התורה? אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כנין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה' וכו' (ב"ר סא,א) 'ומהיכן למד אברהם את התורה? רשב"י אומר נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה .. ר' לוי אמר מעצמו למד את התורה' (תנחומא סוף ויגש). הסביר מו"ר הגאון הגדול הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א שכמובן שאברהם למד מעצמו (כדברי ר' לוי) וכוונת לימוד הכליות זה כרמז למוסר כליות (ואולי אפשר רמז שבמדרש מובא ראיה מהפס' "יסרוני כליותי" שמרמז על מוסר כליות שמיסר) שהכוונה למד מעצמו. ואולי אפשר שדימו לכליות לדמות לכדי מים, שהכליות מסננות את המים בגוף וכך זהו רמז לתורה שנימשלה למים, ובדברי ר"ש נאמר אב ורב בניפרד (ולא אב ורב לא היה לו) וכנגד זה תורה וחכמה, שאב לא לימדו כנגד מוסר "מוסר אביך" ותורה "תורת אמך" שהתורה זהו המוסר האמיתי, כתורה בכתב (כתב פיזי כמו אב שילדו פיזי) וחכמה זהו התושב"ע (שלומד בסברות חכמה) וזהו רב שמלמדו חכמה (אב רוחני). וניראה עוד שאמר 'כשני כדים של מים' זה מזכיר כרמז לפכים קטנים אצל יעקב כשעבר את הנחל, כבר כתחילת עם, מעין אברהם שניבחר להקים את העם, ולכן בו המיוחדות שזימן לו הקב"ה.. והנה יעקב חזר בשל החשיבות לממון ואפילו הקטן, שחשוב לו כל דבר בעולם ביחס לקדושה (ולכן חשובים הפכים הקטנים שמשתמש בכל אשר לו לקדושה) כך גם אצל אברהם למד מעצמו שכל חלק חשוב בעולם לקדושה ובאדם יש תריג חלקים ולכן כל חלק ואפילו קטן ביותר חשוב, וכך למד שיש עליו חשיבות לתריג מצוות , תריג חלקים הקשורים לקדושה, וכך למד וברר את התורה.