בברכת כתיבה וחתימה טובה      

בס"ד                                                    ערש"ק                                                   כ'     באלול    התשע"ב

                         אור- לי   בפרשה  –  כי תבוא

"והיה כי תבוא אל הארץ... וִירִשְׁתָּהּ וישבת בהּ. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך

אשר ה' אלֹקיך נֹתן ושמת בַטֶּנֶא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' לְשַׁכֵּן שמו שם "(כו, א-ב)

מצוות עשה על האיש שיביא לבית המקדש משבעת המינים בלבד והם: חיטה, שעורה, גפן, תאנה, רמון, זית

ותמר, והם פירות הביכורים מלשון בכור וראשון היינו ראשית פרי אדמתו שבהם נשתבחה ארץ ישראל משאר

העולם, ועל כן, מצווה זו תלויה בארץ(קידושין לז:). ואיך מקיים מצוות ביכורים? אדם יורד לתוך שדהו ורואה תאנה

שבכרה כורך עליה גֶּמִי(מין צמח גמיש) לסימן ואומר: הרי זוּ ביכורים(ביכורים פ"ג:). מצווה זו זמנה מעצרת ועד

החג מביא וקורא, מן החג ועד חנוכה מביא ואינו קורא(ספרי כאן), כלומר, בעת שיביא הביכורים בין חג השבועות

לחג הסוכות חייב לקרות עליהם וידוי ולומר את הפסוקים הנזכרים בפרשה זו, והן, מ'ארמי אובד אבי' עד

'הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה''.

ואמרו רז"ל(שם): עשה מצווה האמורה בעניין שבשכרה תכנס לארץ. וקשה הדבר שהרי זו מצווה שתלויה

בארץ כנ"ל, ואיך יקבל שכרה בטרם נכנס, ודרשו כאילו אמר הכתוב שבשביל שעתידים אתם לקיים מצוות

הביכורים. ולענ"ד נראה לומר טעם נוסף והוא טמון במילה 'והיה' בתחילת הפרשה שהיא לשון שמחה היינו

אף ע"פ שתהיה מחוץ לארץ תשמח בלבך לעת שתבוא לארץ הקודש ותביא ביכורים לה' להודות לו על כל

חסדיו. וזה שבשכרה תיכנס לארץ רצה לומר בשכר השמחה לקיים מצוות עשה זו בעתו ובזמנו, ומדקדוק זה

תשכיל ותבין לגבי שאר המצוות, שהשכר של המצוות הוא שמחת המצווה יותר מהמצווה עצמה שהרי הרגש

יעיד על הפנימיות היינו השמחה תעיד על שלמות המצווה, וזה עיקר רצון השם. ועוד דרשו רז"ל(שם): אין 'והיה'

אלא מיד, והישוב ביניהם הוא כאשר ישמח בלבו מתי תבוא מצווה זו לידי לקיימה, פשוט שזה יהיה מיד כי

שמחת הנפש תעוררו להתחיל לעשותהּ ללא עיכובים. ואולי לזה התכוונו רז"ל באומרם שעתידים אתם וכו'

כלומר בזכות שמחת המצווה בשלמות תבוא לקיימה מיד היינו בעתיד הקרוב.

ואיתא בספר החינוך(מצווה תרו): משורשי המצווה, לפי שהאדם מעורר מחשבותיו ומצייר בלבבו האמת בכוח

דברי פיו, על כן, בהיטיב אליו ה' ברוך הוא, ובברכו אותו ואת אדמתו לעשות פירות, וזכה להביאם לבית

אלוקינו, ראוי לו לעורר לבו בדברי פיהו ולחשוב כי הכל הגיע אליו מאת אדון העולם וכו', ומתוך התעוררות

נפשו בשבח השם ובטובו, זוכה ומתברך, ועל כן ציוונו ה' ברוך הוא על זה, כי חפץ חסד הוא. ומכאן נבין שיש

חשיבות רבה למעשה הראשון, בחינת ראשית, שיעשה האדם בברכת השם עליו כי בזה מגלה הכרה עמוקה

שהכול מאתו יתברך כי ע"י זה זוכה ומתברך, ועל דרך שדרשו חז"ל (תענית ט):עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר – עשׂר בשביל

שתתעשׁר כלומר המעשה הראשון שעושה שמגיע אליו סכום כסף מעשרו(10%) לעניים הגונים ובכך מתעשׁר

היינו ע"י מצוות ביכורים שהיא מלשון בכֹרה וע"י זה יזכה לברכה כי ברכת השם היא תעשיר.

ומצווה זו מתוארת להפליא בלשון הרמב"ם(הלכות ביכורים פ"ד, ט"ז): "כיצד מעלים את הביכורים? כל העיירות

שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד, כדי שלא יעלו יחידים, שנאמר :"ברוב עם הדרת מלך" ובאים ולנים

ברחובה של עיר וכו' והשור הולך לפניהם, וקרניו מצופים זהב ועטרה של זית בראשו וכו', והחליל מכה

לפניהם, עד שהם מגיעים קרוב לירושלים. והם הולכים בכל הדרך וקוראים :"שמחתי באומרים לי בית ה'

נלך" וכו'. ולא מצינו בכל המצוות שתלויות תיאור שכזה, ועוד שלביכורים אין שיעור מדרבנן (ביכורים ב, ג)

ודייק הספרי מהמילה 'מראשית' שמספיק אפילו אשכול אחד או גרגיר אחד מז' המינים כנ"ל כך שלו ניתן

להבין שמא בגלל חסרון כיס נעשה כל הטקס הזה. ובכל זאת, צריך להבין מה זה ועל מה זה.   

ואפשר לומר אולי בס"ד בעומק העניין שמצוות ביכורים היא רמז לב' דברים שלקח יעקב אבינו ע"ה מעשו

הרשע היינו הבכורה והברכה כמו שנאמר(בראשית כז, לו):בְּכֹרָתִי לקח והנה עתה לקח את בִּרְכָתִי וגו' כי

עבודת ה' שייך לבכורות וע"י כך מתקרבים אליו. ובחסדי המקום מכר עשו את בכורתו ליעקב והגדילו חסדי

ה' שגילה ברוח הקודש לרבקה שתסייע ליעקב לקחת בחכמה גם את הברכה של הבכורה מיצחק כי בזה

תלויה ירושתנו על הארץ כפי שנאמר בברכה(שם, כח): "וְיִתֶּן לך האלֹקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב

דגן ותירש" והכוונה לארץ ישראל שנשתבחה בז' המינים כנ"ל.

וזה שכתוב 'והיה כי תבוא' היינו תשמח שבחסדי ה' נתן לאבותיך את הארץ שנתשבחה בשבעת המינים כפי

שהובטח לך בברכת הבכורה כנ"ל, וכמה שניסה עשו הרשע והמשיך דודו לבן הארמי לעקור את זה, לא עלה

בידם, כי חסד ה' הוא, ולכן אנחנו מתחילים ואומרים בווידוי מ'ארמי אובד אבי' להורות שכמעט ואיבדנו את

הזכות על הארץ וה' יתברך ויתעלה הצילנו מידם ולא רק זאת אלא נתן לנו את הארץ בירושה שנאמר 'וִירִשְׁתָּהּ

וישבת בהּ' ר"ל שבזכות שתכבוש ותחלק אותה תשב בה וע"י כך תזכה לקיים מצווה זו שתלויה בארץ כנ"ל

כי אחרת איִן חס ושלום. ולכן נאמר 'ולקחת' ולא נתת היינו שבזכות הבכורה והברכה כנ"ל לקחתה 'מראשית'

היינו את הארץ והתורה שנקראים ראשית כמו שכתוב(משלי ח):"ראשִׁית דרכו" וע"פ זה יובן כל הטקס והדברים

שצריך לעשות במצוות הביכורים כנאמר לעיל כי השמחה גדולה כפולה ומכופלת ואין לה שיעור על שזכינו

בארץ ובתורה הקדושה. יהי רצון שייבנה ויכונן בית מקדשנו במהרה בימינו ונחזיר עטרה ליושנה ונקיים מצוות

ביכורים שבזכותה נברא העולם(ב"ר פ"א) והתקיים בנו הפסוק "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ושמחת לבב

כהולך בחליל לבוא בהר ה' אל צור ישראל"(ישעיה ל:)

   רצ"ב קובץ הכנה לראש השנה ועשרת ימי תשובה מתומצת ולעניין, חשוב ומומלץ מאוד!

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר התשובה היא בחודש אלול, כי הם ימי רצון, שעלה משה לקבל לוחות אחרונות, ופתח דרך כבושה לילך

בהּ. ועיקר דרך התשובה שעשה משה, הוא לידע שהשם יתברך בכל מקום, ולמצוא השם יתברך בכל מקום,

בכל הירידות שבעולם ובכל העליות שבעולם; כי לפעמים ע"י שהאדם עולה למעלה גדולה, כגון שנתעשר, אזי

הוא שוכח בהקדוש ברוך הוא; גם אפילו בעבודת השם מצינו שיש שעלה למעלה גדולה, וכפר בעיקר רחמנא

לצלן, על כן צריך לבקש מהשם יתברך שיקרבהו בהתקרבות שלא יזיק לו; וכן כל הירידות שבעולם חס ושלום,

אפילו בדיוטא התחתונה, אפילו בעשרה כִּתרין דִּמסאבותא, גם שם צריכין לקשר את עצמו להשם יתברך, כי

מלכותו בכל משלה(מועדי ה'- אלול, אות ד).

                                                             "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                             ולע"נ משה אילוז בן סימונה ז"ל, נלב"ע בי"ח בתמוז התשס"ט, תנצב"ה