דבר תורה לפרשת כי תצא- עצה בפרשה
אפשר לדרוש את המילה 'כי' בארבע לשונות(טענית ט (:ואחד מהם הוא 'אם' וזה שתרגם רש"י ז"ל בשם הספרי
במלחמת הרשות הכתוב מדבר היינו שהבחירה בידך אם לצאת למלחמה? אם לא? ופשט הדברים שמדובר
במלחמה מחוץ לגבולות הארץ, ואם תחליט לצאת למלחמה תדע שיש כלל גדול בעבור שהשם יתברך ייתן את
אויביך בידיך והוא - ועשית הישר בעיני ה' וע"י כך ושבית שביו. ובעת שאתה נמצא במלחמה רחוק מהבית
וראית אשת יפת תואר נוכרייה, רצה לומר על דרך עראי, ואע"פ כן, נתת תוקף לראייה ולכן התוצאה לא איחרה
לבוא היינו וחשקת בהּ כי ע"י הראייה התגבר החשק עד הלב, כמו שאמרו חז''ל העיניים והלב הם שני סרסורי
עבירה, ועל כך כתוב(משלי ד:) מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים.
ודרשו חז"ל(קדושין כא): שלא דִברה תורה אלה כנגד יצה"ר וצריך לדעת שהאויב הגדול ביותר הוא הבעל דבר
כמובא בספר חובת הלבבות(שער הייחוד, פ"ה) שמסופר על חסיד שפגש אנשים שבים ממלחמת אויבים, ושללו
שלל אחר מלחמה. אמר להם: שבתם מן המלחמה הקטנה שוללים שלל, היכונו למלחמה הגדולה! אמרו לו:
ומה היא המלחמה הגדולה? אמר להם: מלחמת היצר וחייליו!
והאמת שהדבר קצת קשה שהרי לא היו יוצאים למלחמה אלא הצדיקים וכפי שמסבירים חז"ל שמי שהיה
מסיח דעתו בין תפילין של יד לתפילין של ראש לא היה יוצא למלחמה כי מחשבתו מונחת במקום אחר.
ונראה אולי להסביר שבאותה נקודת זמן לפני היציאה למלחמה שמר מחשבתו ולא הסיח דעתו אך לאחר
המלחמה יחשוב בלבו שכוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה היינו הכניס בשכלו מחשבה חיצונית שהיא
יכולה לגרור מחשבה של ניאוף בחינת מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה כך גם המחשבה הפגומה
שאם לא תדחה בשתי ידיים היינו בקום עשה היא תגרור מחשבה נוספת ותתפשט עד כדי עשייה כמו שכתוב
וראית בשביהּ ובסופו של דבר ולקחת לך לאישה כי סוף מעשה במחשבה תחילה. ודע, שהרהורי ניאוף
הם החמורים ביותר כי בזה יכול היצר להפיל את האדם משיא גדלותו כנ"ל, ואף לגרום לשיבוש דעתו עד
כדי שיגעון, ולכן הגדיל הבורא יתברך בתורתו הקדושה וירד לסוף דעתו של האדם והתיר לו את האסורות.
ואמרו חז"ל (סוטה ג): אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות וצריך להבין מה היא אותה רוח
שטות שממנה נובעת העבירה. וע"פ הנאמר לעיל אפשר לומר אולי שהרוח היא בחינת מחשבה רוחנית
שהרי שניהם לא ניתן לראות אותם כי הם רוחניים, והמילה שטות תעיד על הפגם כי בהתחלף האות ש'
באות ס' שהם מאותה קבוצת אותיות זסצר"ש נקבל שורש ס.ט.ה היינו סטה מדרך הישר כלומר פגם. וזה
רוח שטות כלומר 'פגם המחשבה'. וזה התפקיד העיקרי של הבעל דבר להכניס בשכלו של האדם מחשבות
זרות והרהורים רעים ובפרט הרהורי ניאוף כי ע"י כך יצמחו המידות והתאוות הרעות ומשם המפלה הכי
קשה כנ"ל.
וזה 'כי תצא' כלומר 'אם' תבחר להכניס בשכלך מחשבה מחוץ לקדושה כלומר רוח שטות היינו פגם המחשבה
כנ"ל היא תגרור יציאה למלחמה וזה נרמז בדיוק הכתוב במילה תצא ולא תילחם כי 'תצא' עם הכולל בגימטרייה
'פגם המחשבה', דהיינו שהמחשבה הפגומה גוררת יציאה למלחמה עם היצה"ר כנ"ל. על כן, אתה חייב להשיב
מלחמה ולצאת 'על אויביך' בקום עשה, כמו שכתוב(ברכות ה): לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצה"ר ופרש רש"י
ז"ל שיעשה מלחמה עם היצה"ר ולא מספיק להימנע מלעשות עברה אלא הולך ועושה מצווה ומתגבר. וע"פ זה
אפשר לומר אולי שמיד שעולה מחשבה חיצונית יעלה מחשבה טובה כנגדה וייטב לו בע"ה. וע"י כך יגבור על יצרו
ונתנו ה' בידך. ובכך שמתגבר לגרש המחשבות החיצוניות מדעתו ושכלו נעשה תשובה בשורש העליון וזה שכתוב
וְשָׁבִית אותיות תשובה בחינת שובה אליי ואשובה אליכם, וזה עיקר התשובה.
אני לדודי ודודי לי - נסביר את החשיבות של התקופה ע"י משל מרבי ישראל הבעל שם טוב ותלמידו המגיד
ממזריטש המלך יורד מכיסאו ויוצא מארמון המלוכה לשדה על מנת לאפשר לעם להגיע אליו יותר בקלות ולהשמיע
את בקשותיהם. והנמשל ברור המלך הוא השם יתברך שבחודש אלול יורד מכיסא הכבוד ויוצא לשדה ושם הוא
מחכה לשמוע את כל מי שרוצה להמליכו עליו למלך וזה אני לדודי - אני מדבר ומשוחח עם המלך ומפרט לו את
בקשותיי על כללות עם ישראל ובפרטיות על הרצונות לגלות את הנשמה שבי שהיא חלק אלוק ממעל, על המניעות
והקשיים שלי בעובדת ה' וכו'. ובתקופה זו דייקא שהמלך - השם יתברך קרוב אלינו יותר ללא מסכים ושומע את
רצונותינו להתקרב אליו מחדש אזאי הוא מקיים ודודי לי ונענה ומסייע למימוש רצונותינו לעבודתו יתברך כי יש
סייעתא דישמייא גדולה בתקופה זו להתעוררות בתשובה.
רצ"ב קובץ שבו פנייה נרגשת לעזרה לתלמידי חכמים, וכל המסייע מסייעים לו מהשמים ובפרט בחודש אלול
פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב
כשאדם מכניס בתוך שכלו מחשבות חיצוניות, אזי נתמעט קדושת שכלו כפי המקום של המחשבה פגומה שהכניס
בתוך מחשבתו; ועל זאת המחשבה פגומה מתלקטים ומתחברים כל המידות וכל התאוות רעות ומגונות. נמצא,
שכל הפגמים וכל העוונות והחטאים חס ושלום, כולם אינם באים כי אם ע"י פגם המחשבה; על כן צריך כל אדם
לשמור מאוד את שכלו ומחשבתו, שלא יכנוס במחשבתו שום מחשבה חיצונה, ולא שום חכמה חיצונה. וזה עיקר
התשובה ותיקון כל העוונות, כשמתגבר לגרש המחשבות חיצוניות מדעתו ושכלו, כי השכל הוא הנשמה, ושמקדש
שכלו היינו נשמתו, ע"י זה מגביהּ ומשיב הכל לשורשו, וזה עיקר התשובה(סימן מחשבות והרהורים, אות ג).
מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה
ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה
ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה
ולע"נ משה אילוז בן סימונה ז"ל, נלב"ע בי"ח בתמוז התשס"ט, תנצב"ה
