שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק (דברים ט"ז י"ח).

   בפסוק זה פותחת הפרשה את דבריה - וגם אנו נפתח בו את המאמר, מפני שבפסוק הזה יש מסר ענק לכל השופטים והשוטרים, אשר הם בעצם 'אנחנו'. מה כוונת המשורר והסופר?

   ברוך ה' זכינו והתחבבנו לפני מלך המלכים יותר מכל האומות (חזקוני שמות ד' כ"ב) ונבחרנו להיות בניו היקרים כפי שנאמר 'בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל' (שם), וכל זאת בזכות ההתבטלות שלנו לבורא ולתורתו והכניעה למצוותיו ברמה הגבוהה של 'נעשה ונשמע', כאשר גולת הכותרת שלנו הייתה לפני 3300 שנה במעמד הר סיני שאז הקשר שלנו עם הבורא התעצם והתרומם לפסגה הגבוהה ביותר - לרמה של חתונה, כפי שנאמר בפסוק על מעמד הר סיני 'בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ' (שה"ש ג' י"א) יום חתונת הבורא עִם עַם ישראל, ומאותו רגע הנהלת העולם נמסרה אלינו וקיבלנו את המפתחות והשליטה בכל התחומים, בהתאם לחוזה של 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ'... (ויקרא כ"ו ג').

   אכן לאורך כל ההיסטוריה ראינו וחזינו שיהודים עם איכות רוחנית גבוהה ופנימיות טהורה וקדושה צרופה, שלטו בכיפה בכל המישורים! יהושע עצר את תנועת השמש, אליהו עצר את הגשם שלוש שנים, חוני המעגל הוריד גשם במינון ובעוצמה שהוא רצה, יחזקאל הקים 'עצמות יבשות' לתחייה, המהר"ל מפראג ברא גולם, באבא סאלי הורה לנכים מלידה לקום מכסא גלגלים - והם החלו לצעוד כאחד האדם, וזו רק דוגמית מרשימת הדוגמאות הארוכה והעמוקה של קדושי עליון ששלטו בכיפה, והמפורסמות אינן צריכות ראיה.

   ומה שמעניין כאן זה שלאורך כל הדרך אנו רואים שהכוחות העצומים הללו ניתנו רק לצדיקים ויִראי אלוקים העמלים בתורה מתוך קדושה וטהרה - ולא לאנשי שררה ויוקרה ומעמד ועוצמה, וברשותכם נדפדף רגע בין דפי ההיסטוריה בכדי להבין היטב את עומק הדברים, ונראה מספר עובדות 'עם מסמכים'.

   הסיפורים הללו הפזורים בתלמוד הם רק מקבץ צר וקצר מתוך רבים - אך נסתפק בזה לעת עתה, וברשות הקוראים המתוקים נשאל כעת שאלה לא נעימה - אבל מוכרחת!

   מדוע בזמן הבצורת הלכו אנשי העיר לצדיק "חוני המעגל" וביקשו ממנו ישועה? למה הם לא הלכו למישהו יותר פופולארי? מישהו כמו מפכ"ל המשטרה או מנכ"ל מס הכנסה או שופט בית המשפט או שר בלי תיק או שר שתפרו לו תיק... למה הם לא פנו לאישיות בכירה וכבירה שכזו?

   לא נעים להגיד, אבל... היה ברור להם שכל האנשים המעניינים הללו לא היו מועילים. הם ידעו שאם שופט בית המשפט העליון היה עושה עיגול ונכנס לתוכו ואומר לה' 'אם אתה לא מוריד גשם - אני לא יוצא', אלוקים היה אומר לו 'מבחינתי אתה יכול להישאר בתוך העיגול לנצח, אך אני גשם לא מוריד'! אם יו"ר הכנסת היה הולך ברחוב והיה יורד עליו גשם והוא היה נושא את עיניו הטהורות לשמים ואומר "אני בצער", הגשם לא היה פוסק! אם מפכ"ל המשטרה היה מוריד נעליים ואפילו גרביים, זה לא היה מקדם את הגשם.

   מי כן יכל על הגשם? מי הצליח להוריד אותו ולווסת את עוצמתו על ידי "דיבור ישיר" עם אלוקים? מי עצר את הגשם כאשר הגשם הפריע לו ללכת ברחוב? מי הצליח להוריד גשם על ידי "הורדת הנעל"?

   והשאלה מבצבצת ועולה ודוהרת וממריאה בראשו של כל אדם: מה כל כך מיוחד בעמלי התורה ומדקדקי המצוות - עד כדי כך שאלוקים מתנהג איתם בחיבה שכזו? כיצד יתכן שהם מגיעים לרמה כל כך גבוהה - עד כדי שידוד המערכות ושבירת החוקים והכללים? בפרשת השבוע שלנו טמון הסוד והיסוד הגדול, וכדלהלן:

   למרות ההמנון הכביר והמילים המהפנטות של 'התקווה', כולנו יודעים שתקוות היהודי האמיתי מעולם לא הייתה 'להיות עם חופשי בארצנו', ולא להיות פרפר חופשי ומאושר השט מעלה לעלה ושותה צוף ועושה מה שבא לו, אלא תקוותנו ושאיפתנו מאז ומעולם הייתה להיות עבדי ה' בארץ הקודש עם בניין בית המקדש וממלכת הסנהדרין, כאשר דעת התורה שולטת ומוכתרת בכל מקום וכל פינה, מתוך הכרה מלאה בהמנון הקדמון שתיקנו לנו חכמנו, אשר מילותיו הכבירות הם 'ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו ונתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכנו', כפי שאנו מזכירים בתפילה מידי ים.

   אין לנו ספק שזו הייתה שאיפתם והשקפת עולמם של רבי שמעון בר יוחאי והאר"י הקדוש ובאבא סאלי וכל רבותינו הקדושים שיראת אלוקים זרמה בדמם, ואף אנו בטוחים שזו הדרך הנכונה וזו התכלית והמטרה של האדם היהודי - ועל כך נתוגמל לנצח, וזה בעצם הסוד שעומד מאחורי הכוח העצום שראינו אצל גדולי ישראל, אשר שלטו בעולם וניווטו את נתוניו כרצונם, ולמי שלא הבין עדיין את הדברים - נתמצת עברו את המסר במילים ברורות:

   ואת הנקודה הזו אנו רואים בפסוק הפותח של הפרשה:

   שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ - האדם אמור להיות 'השופט' והמפקח של עצמו, ולבחון ולבדוק את מעשיו והתנהגותו אם הוא צועד בתלם הישר. ואם חלילה הוא מגלה מחדל ועיוות בעצמו - עליו להיכנס לנעלי 'השוטר' ולאלץ את עצמו להשתנות, ולשוב לדרך הנכונה.

   בְּכָל שְׁעָרֶיךָ - את הביקורת הזו האדם צריך לעשות 'בכל המישורים', הן ברוחניות והן בגשמיות...

   אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לְךָ - גם בכל 'המתנות' שהאדם מקבל [אישה, ילדים, פרנסה, בריאות], גם שם עליו לעשות בדק בית רוחני ולבדוק היכן הוא נמצא בסולם העולה בית אל.

   * כיצד נראים חיי הנישואין שלו? האם השכינה שורה בביתו ואשתו מחייכת ללא הפסקה - או שהיא נמצאת בצער ונראית כמו אחרי הפגזה אווירית?

   * מה קורה עם הילדים? האם הם מחונכים ומחוייכים - או שהם גדלים פרא ללא הכוונה נכונה - עם הפקרות רוחנית מלאה?

   * מה עם הפרנסה? האם הוא מקפיד בעבודה על הלכות חושן משפט ודקדוק מלא בדיני ממונות - או שהוא נסחף עם הזרם ומתעניין רק בארנקו וקופתו, ולא בטובתם האמיתית של לקוחותיו?

   * אותו דבר בנושא הבריאות! האדם זכה לראייה, שמיעה, דיבור, מישוש, הליכה וכו', מתנות נפלאות שלא כולם זכו בהם, אך מה הוא עושה עם המתנות הללו? האם הוא עובד איתם את ה' - או שהוא מפעיל אותם כנגד ה'? [ראייה אסורה, דיבור לשון הרע, הליכה לדבר עבירה וכו']...

   בכל התחומים, בכל המישורים, האדם צריך להיות 'השופט' של עצמו - ובשעת הצורך גם 'השוטר' והמעניש, כדי לשמור על צביון רוחני מושלם בכל רגע. וכל זאת למה?

   לִשְׁבָטֶיךָ - לשון 'מלכות וגדולה' (רשב"ם ואבן עזרא בראשית מ"ט י'). תכלית השפיטה העצמית של האדם אינה כדי להתעלל בו חלילה, אלא כדי להביאו לגדולה ומעלה! כאן בעולם הוא זוכה 'לגדולה גשמית' ולחיבוב מושלם ממלך העולם ושליטה מלאה בכל המישורים - כמו שראינו בדוגמאות הנ"ל, ולאחר פטירתו הוא יזכה 'לגדולה רוחנית', ויהנה לנצח מזיו השכינה ביחד עם כל הצדיקים.

   וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק - על ידי שהאדם נוהג כך ומפקח על עצמו ועובד את ה' בשלמות, הוא גורם להטות את העולם לכף זכות 'והצדק העליון' [ההנהגה המתוקנת] ומידת הרחמים שולטים בעולם, ובזכותו עם ישראל זוכה לישועות ונפלאות (מאור ושמש דברים ט"ז י"ח), ובזכותו ניצלים כולם מגזירות קשות (עיין איכה רבה ב', עם רבי אלעזר המודעי).

   עד כאן ראינו שבציווי למנות 'שופטים ושוטרים' יש מסר סמוי לכל אדם שיהא השוטר והמפקח על עצמו - על עבודת ה' שלו, וכעת נראה שהמסר הזה מעוגן גם בגימטרייה:

- הפסוק -

שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר יְ-הֹוָה אֱ-לֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק            = בגימטרייה 5801

(עם הכולל)

- הגימטרייה -

כל אחד צריך לפקח על עצמו ולעצב את נשמתו הטהורה כרצון הבורא ולקיים את המצוות שבתורה בדקדוק מושלם = בגימטרייה 5801

   את המסר הזה אנו מוצאים גם באמצע הפרשה בפסוק 'שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ' (דברים י"ז ט"ו), שהאדם אמור להמליך על עצמו את המלך - את מלך המלכים, בכל התחומים.

   נציין רק שהמסר הזה מלווה אותו גם בסוף הפרשה, אשר מסתיימת במילים 'כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' (דברים כ"א ט'), עשייה מלאה בכל המישורים. ברוחניות, בגשמיות, בשלום בית, בחינוך ילדים, בפרנסה וכו'.

   ואם ישאל השואל: מדוע יש דרישה מוחלטת מהאדם שיקפיד על עבודת ה' מושלמת? מה רע בפחות מכך? בכדי להבין זאת, נערוך רגע 'הקדמה קצרה':

   בעולם יש מושג שנקרא "צוואר בקבוק". פירוש: אם עושים מערכת מים לבניין עם צנרת רחבה 8 צול (צול 1 = אינץ' = 2.54 ס"מ), אך באיזה קטע קטן של הצנרת משתמשים בחלק של חצי צול, אזי המים שיעברו בצנרת הזו יהיו מזעריים, ואם יעבירו בצנרת הזו מי ביוב - בקלות עלולה להיות בה סתימה! מפני שתעבורת הצינור לא נקבעת על פי 'הרוב', אלא על פי 'הכל'.

   היסוד הזה קיים גם בכבישים. אם יש כביש בעל 10 נתיבים שבאמצעו הוא צר ויש בו קטע בעל נתיב אחד - התנועה בכביש הזה תהיה איטית, ואם באיזה קטע קטן הכביש יהיה צר ברוחב חצי מטר - אזי מכוניות בכלל לא יוכלו לנסוע עליו, למרות שבאופן כללי הכביש הזה מבורך בעשרה נתיבים!

   שורה תחתונה, אם רוצים ליהנות מתעבורה מלאה ומכובדת, חובה להבין שהכל קובע, והחשבון הזה מלמדנו שאם רוצים ליהנות מתעבורת יראת שמים מלאה ורגש מושלם לבורא, צריך להדר בכל דבר. אחרת, נוצר "צוואר בקבוק" בחיבור עם הבורא, ויש לכך השלכות על רוחניות האדם.

אך כאן המקום להצהיר הצהרה חשובה!

   טיפ לסיום: דיברנו על שופטים ושוטרים והבהרנו שהאדם צריך להיות השופט והשוטר של עצמו. אך בל נשכח שצריך להיות שופט 'חכם' ולא שופט 'פתי ותם', כפי שאנו מוצאים במשל הבא:

   אי שם בין גאיות והרים ונקיקים וסלעים - עמדה עיר קטנה, בה העוני כבש כל חלקה והשתלט על כל פינה, והפרנסה הייתה קשה עד מאוד.

   בעיר זו גרו שני חברים טובים שהתכנסו לדון במצב הקשה, בכדי למצוא פיתרון לבעיית הפרנסה. אך למרות שישבו שעות והעלו רעיונות ותכננו תוכניות הם לא מצאו פיתרון לבעיה, והם היו אובדי עצות. לפתע צדה עינם על אם הדרך מרכבה הדורה הנוסעת לאיטה כאשר בעל המרכבה מנמנם בתוכה, ובאותו רגע יצר הרע אחז בהם - והם רקחו את המרקחת הבאה:

   הם ניגשו אל המרכבה והתירו את ממנה הסוס - ואחד מהם קשר את עצמו במקום הסוס והמשיך להוביל את העגלה, ובינתיים חבירו לקח את הסוס כדי למוכרו בשוק.

   כעבור זמן מה התעורר בעל העגלה, ומה רואות עיניו? הסוס איננו - ואת מקומו ממלא אדם, ולפתע פנה אותו ממלא מקום אל הגביר ואמר:

   אדוני היקר, דע לך שבגלגול הקודם שלחתי ידי בגזל - ובשמים גזרו עלי שארד שוב לעולם בגלגול של סוס למשך חמישים שנה, ובדיוק לפני שתי דקות נגמרו החמישים שנה ותם עונשי, וחזרתי להיות כאחד האדם. אך בקשתי שטוחה בפניך. אנא רחם עלי, ושחררני לחופשי.

   נגעו הדברים לליבו של הגביר והוא הסכים לשחררו לאלתר, אך הוא ביקש ממנו שיבטיח לו שיותר לא יכניס עצמו לגזל. האיש הבטיח את ההבטחה וזכה להשתחרר מהמושכות, וכעבור שעה קלה פנה מיודעינו העשיר אל השוק לחפש לעצמו סוס חדש.

   הוא מגיע אל השוק, ואת מי הוא פוגש שם? את סוסו האהוב! הוא מזהה את הסוס... הסוס מזהה אותו... וההרמוניה ביניהם הייתה רבה ונפלאה.

   באותו רגע ניגש הגביר אל הסוס ולחש לו באוזן: סוסי היקר! הרי לפני כמה דקות תם גלגולך, ולפני ששחררתי אותך הבטחת לי שיותר לא תגנוב. למה לא הצלחת לעמוד בפיתוי וגנבת שוב פעם? איך לא חששת מזה שתתגלגל עוד פעם בתור סוס...

   ראה 'המוכר' את הכימיה הנפלאה בין הסוס והגביר וקשר הנפש שלהם - והוא החליט לעשות מזה קופה גדולה, ומחמת שהגביר לא רצה להיפרד מסוסו - הוא שילם עבורו כפי שנדרש.

   עד כאן המשל, והמסר שבו חד וברור כראש הגפרור: יצר הרע מנסה להוליך את האדם שולל והוא מספר לו סיפורים על גלגולים וסוסים - ובעולם העליון הוא עושה על האדם קופה גדולה. משום כך אל לו לאדם להיגרר אחר סיפוריו הנפלאים והמרגשים, אלא עליו לערוך בדק בית עמוק ולנסות לברר כהוגן מה מסתתר מאחרי טענות היצר המשכנעים.

   מפני שלפעמים היצר צובע לאדם 'עבירה' בצבעים זוהרים והופך אותה בעיניו 'למצוה', כך היא דרכו וזוהי מלאכתו, ואם האדם לא יהא זהיר ויפעיל כנגד היצר את 'השופט והשוטר' שבתוכו, הוא עלול ליפול ברשתו.

   אכן... התפקיד של כולנו זה להיות 'שופטים' המפקחים על עצמנו 'ושוטרים' המתקנים ומטפלים בכל מעידה ומרידה שצצה בתוכנו, מתוך בדיקה עמוקה של מעשינו ופעולותינו, מבלי להתבלבל משכנועי היצר ופיתויי הרחוב וגרורותיו. רק מי שחי באיכות כזו יכול לעבור את החיים בשלום, ולשרוד מול היצר ותחבולותיו.

   מי חושב אחרת?