לקט עובדות וסיפורים רבי אהרן קדוש ה' מבעלזא זיעוכי"א כ"א אב
נכתב על ידי DL2000, 7/8/2012
בס"ד
לקט עובדות וסיפורים על מרנא ורבנא רשכבה"ג
רבי אהרן קדוש ה' מבעלזא זיעוכי"א
כ"א אב תשע"ב לפ"ק .
לרגל יומא דהילולא רבא של רבן של
ישראל כ"ק מרן רבי אהרן קדוש ה'
זי"ע, ראיתי לנכון להעתיק מקצת עובדות
וסיפורים מהספר "עובדות וסיפורים ילקוט
אליעזר חלק ב" .
א.
משב"ק בעיירה בעלזא היה למרן מהר"א זצוק"ל
הרה"ח סקולער ז"ל , פעם הגיש למרן
את ארוחתו הצנועה, כשבין המאכלים היה ביצה מבושלת,
ואירע פעם שמרן זי"ע לא נגע בביצה כלל, והמשמש
התפעל על כך, ורצה לבחון את סיבת הדבר, ולפי שהמנהג
היה שהמשבקי"ם היו אוכלים את השיריים שהשאיר מרן
זי"ע, לכן כשהוציא את המאכלים הנשארים פתח את
הביצה לראות אולי נמצא בה טיפת דם ובכך
לתלות את סיבת אי אכילתו של מרן זי"ע, אכן מצא את
הביצה נקיה לגמרי. ומרן זי"ע ראה שהם תמהים למה לא
אכל, נענה מרן זי"ע ואמר האמת שהביצה היתה נקיה,
אמנם והלא ביצה מתבשל עם ביצים נוספים, ולא הוסיף ...
ואכן כאשר פתחו את הביצה הנוספת שנתבשל עמו נמצא
בו קורט דם.
ב. בבעלזא ,בשונה משאר מקומות, לא היו כותבים על
הקויטל את המילים ב"ה,
היה פעם יהודי מאנשי חשובי
ירושלים שכתב לעצמו קויטל ורשם בראשו את המילים
ב"ה, וכאשר החל המשב"ק לקרוא את הקויטל והתחיל
לקרוא את השמות, כנהוג אצל מרן זי"ע שלא היה מביט
בעצמו בקויטל כלל, החל מרן זי"ע לומר נו... נו...,
והמשב"ק חזר שוב על קריאת הקויטל, ושוב אמר מרן זי"ע
נו... נו... כשאינו מבין מה הבעיה בקויטל, פתאום הבחין
המשב"ק שכתוב למעלה המילה ב"ה ואז החל לקרוא
בעזרת ה', ואז הניח לו מרן זי"ע.
ג. סיפר הגאון המפורסם ר' ירמיה כהן רבה של פאריז.
ששמע מבנו של הד"ר המפורסם ד"ר שלזינגר
שאביו סיפר לו שבשבת
אחרונה כאשר מרן זי"ע איבד את הכרתו, והבהילוהו לבית
החולים שערי צדק, והיו צריכים לעשות בדיקת דם, וכאשר
נשלחה אחות לקחת בדיקות דם ממרן זי"ע, משך מרן את
ידו, על אף שלא היה בהכרה. לתמיהת הד"ר כיצד זה שמרן
י"ע מושך את ידו, אמר המשב"ק הרה"ח ר' יצחק לנדאו
שכנראה בגלל ששלחו אשה ליטול בדיקות דם,
ואז כאשר הביאו איש שיטול את בדיקות הדם, הפסיק מרן
זי"ע למשוך את ידו.
ד. עוד סיפר הגר"י כהן אב"ד פאריז:בשמו של הנ"ל שפעם
נסע מרן זי"ע לעיירת מרפא, ובהיות שמרן זי"ע היה נזהר
מאוד לתת את הכבוד לרב דמתא, נהג גם הפעם כך, על אף
שהרב היה מן המתקדמים, ולכן כאשר ביקש רב העיר
שרוצה להיכנס אל הקודש פנימה נתן לו מרן זי"ע את
ההזדמנות לכך. הרב ההוא הגיע לביתו של מרן זי"ע לבקרו,
כשעמו מתלווים שני בחורים חסידי זינקוב שהחלו לנטות
אחרי ההשכלה. הרב ביקש לשוחח עם מרן זי"ע בתורה.
ואמר שדרכו כשבא אורח גדול הוא מדבר בתורה, ענה מרן
הרי צריכים להכין עצמנו באיזהו גמרא אתם רוצים לדבר
ואמר איזהו גמרא ופתחו גמרא, וכיון שכן הרצה מרן בפניו
איזה חידוש לפני שהרב התחיל לדבר בלימוד. בשמעו את
הדברים אמר שלפלא הוא כי גם הוא רצה לומר את אותו
החידוש בדיוק. הרב הזה שהכיר את מצבם הרוחני, חשש
שמרן זי"ע יאמר משהו לבחורים שנלוו עמו לא לילך עמו
וכן היה אך בנוכחותו לא אמר להם מרן מאומה. כשיצא
החוצה, ביקש מרן זי"ע להחזיר את הבחורים, ואז פנה
אליהם שיזהרו ביתר שאת לא לנטות אחרי רוח ההשכלה
ולא ללכת לגמינסיא ח"ו, ובזה כיוון מרן ברוה"ק שבאמת
זה מה שהרב הנ"ל רצה מהם ובכך נשארו ב"ה יראים
ושלמים.
ה. שמעתי מאחד קרוב משפחה:היתה נערה חרדית שקיבלה
על עצמה בלי נדר במחנות השואה, שכאשר יעזור לה
השי"ת ותינצל ממאורעות המלחמה תסע לגור לארץ
הקודש, ומשם לא תצא עד ביאת המשיח. לאחר המלחמה
באה לארץ ונישאה לבעל ירא שמים, והקימה בית בנים
ובנות ההולכים בדרך התורה, שהתחנכו בישיבות סאטמער
שבארה"ב. לימים רצה בעלה להגר לארה"ב להיות בסביבת
ילדיו, אך האשה לא הסכימה כי הרגישה שיש לה קבלה
מסויימת על כך. הם החליטו לילך לשאול בעצת מרן זי"ע,
ומה מאוד התפלאו כי כשהרצו את דבריהם בפניו, אמר
להם מרן זי"ע אוירה של ארץ ישראל טובה במיוחד לחולי
אסטמא, והם לא הבינו פשר הדברים הללו. כעבור תקופת
זמן נסעו להתגורר בחו"ל ולאחר זמן מה חלתה האשה
באסטמא והחלה לדרוש ברופאים. כשבאו לרופא גוי
מומחה, אמר להם כי ביבשת אסיה נמצא מקום שהאויר
שם מועיל מאוד לחולי זה. והראה להם שזה בסביבות ים
המלח, אז הבינו למפרע את כוונת מרן זי"ע.
ו. סיפר אברך הרה"ח ר' מרדכי פרידמן שליט"א שפעם
נסעה זוגתו בתחבורה ציבורית, ולידה ישבה אשה אחת
שסיפרה לה ברגשי כבוד אודות מרן זי"ע, כי במלחמת סיני
הוכרז בנה כנעדר, והחשש היה גדול לחייו. בהיותם על סף
היאוש יעץ להם מאן דהוא לפנות אל מרן זי"ע להזכירו
לטובה ולברכה. כעצתו עשו והזכירוהו אצל מרן זי"ע, ומרן
ישב בדביקות כרגע וענה ואמר שיכולים להיות רגועים, כי
בקרוב ממש יחזור הביתה, וכך היה שתוך כמה ימים חזר
הבן הביתה.
ז. עוד שמעתי: באחד השנים היתה שנת בצורת בכפר גדעון.
ואמרו שעד עוד יומיים ושלש אם לא יהיה גשם כל היבול
ילך לטמיון. התושבים החסידים שהתגוררו בכפר גדעון
החליטו לשום פניהם אל מרן זי"ע לבקש את ברכתו. כאשר
הציעו את מבוקשם, שאלם מרן באם בכפרם נמצא תלמוד
תורה, והשיבו בלאו. הבינו בלבותם מה עליהם לעשות
ומרן ברכם שבקשתם יתמלא. עוד בהיותם על אם הדרך
בסביבות עפולה דיברו ביניהם בואו ונראה מה יהיה אם
הגשם יבוא... ויהי אך בדרך חזרה התחיל פתאום לירד
גשם, שהציל את כל יבולם והיראים שבהם שלחו את
ילדיהם לת"ת בעלזא תל-אביב וכל אלה הילדים נותרו ב"ה
יראים ושלמים עבור כך.
ח. שמעתי מיהודי חכם גדול בנש"ק מנכדי הרה"ק
מרוזין זי"ע : ששמע מיהודי ששמע מהאדמו"ר הרה"ק ר'
אברהם יעקב מסדיגורא האביר יעקב זצוק"ל בסוף ימיו
שהתגורר בת"א, שאמר לו ראיתי צדיקים רבים לפני
השואה, ועם כל זאת איני יודע לדמות את הרבי מבעלזא
למישהו מהם, אכן כמדומני שהוא דומה לתלמידי
הראשונים של המגיד ממעזריטש זי"ע.
עוד שמעתי : בהיות מרן זי"ע בפעסט הגיע לפניו
יהודי מנייפעסט וביקש ברכה להינצל מן המצב הנורא.
ובמקום להשיבו על כך בירכו מרן זי"ע "שהשי"ת יעזור
שיפקד בזש"ק ויהודי וכשיגיע עת לדתה תלד אשתו בניקל
זרעא חייא וקיימא".
בשעת מעשה לא הבין מה ענין הברכה .שקיבל למה שביקש,
אמנם שמח בברכה שנתברך בה.
לימים בעיצומם של ימי המלחמה. ובדרכים לא דרכים ברחו
הוא ואשתו מן האויב. וכאשר הגיע עת לדתה, לא ידעו
כיצד להשית עצות בנפשם, מחוסר ברירה הקישו על אחת
מדלתות הבית שמצאו, ותושב הבית שהיה גוי, הכניסם
לבית והביא מיילדת, ונולד להם וולדם בשעה טובה. אמנם
אף לאחר הלידה נשארו להתגורר בביתו של הגוי מיטיבם,
ושם שהו כל ימות המלחמה עד תומו, ובזה היתה הצלתם.
עוד שמעתי : יהודי אחד שהיה יודע גם לשון
צרפתית שהתגורר בארץ היה עובד בתור מתרגם לצבא
עבור צרפת. בימים ההם היתה קיימת ברית ידידות בין
צרפת למדינה היהודית, וכאשר פרצה מלחמת סיני נקרא
למילואים בצבא. הוא החליט שטרם יציאתו לצבא ילך
ליטול את ברכת הקודש ממרן זי"ע, ובערש"ק נסע במונית
לתל אביב להתברך. בהכנסו אל הקודש פנימה, ביקש ממנו
מרן זי"ע שישאר אצלו בשב"ק ורק אחר כך יסע למילואים.
הלה היה נבוך, וכבר התחרט על עצם בואו, היות ובאם
ישאר בביתו של מרן יחשב כעריק מן הצבא, ואף הציע את
הדברים בפני מרן זי"ע שנשאר איתן בדעתו שישאר שם.
כיון שכן שמרה רוחו את פקודת הקודש ונשאר עד מוצש"ק
בבית מרן זי"ע. אז כאשר נסע למפקדה נודע לו כי הפלוגה
בו היה צריך לנסוע עלה רכבם על מוקש וכולם נשרפו הי"ד,
ובזכות ששמע לעצת מרן זי"ע ניצל מכך.
שמעתי מהרה"ח ר' הרשל פרקש שליט"א
ששמע זאת מבעל העובדה ג' חדשים לפני פטירתו
בעת שהיה על ערש דווי בבית חולים בלונדון,כי הוא היה
ידיד טוב להמשב"ק
הרה"ח ר' שלום פויגל ז"ל. ועל אף שלא היה חסיד בעלזא
ביקש ממנו ר' שלום שיבוא למרן זי"ע בעת הגיעו לארץ
לרגל עסקיו. האיש היה עסוק בעסקיו, ורק טרם נסיעתו
לפאריז מצא זמן לבוא אל הקודש פנימה. ובהיכנסו פניו
אליו מרן זי"ע שלא יסע לביתו כעת וימתין. ומכיון שלא
היה חסיד בעלזא נבוך מעט ולא ידע מה לעשות, כי הלא
הכרטיס טיסה מוכנת לו. מאידך הלא מרן זי"ע הורה לו
בהוראה ברורה לא לנסוע. ולכן ויתר על הנסיעה והמתין
לציווי של מרן מתי לנסוע. בינתיים פנה לבית מלון ללון.
למחרת בבוקר נודע לו שבמטוס בו היה אמור לנסוע
אירעה תקלה, והוא ניצול ממות בטוח, בהסכיתו לעצת
מרן זי"ע.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
