בס"ד                                                                                                            

http://www.mikvatikva.org/ArticlesHeb.htm

                                                                                                    H”B

חנכו אותם בצעירותם - "תינוק ותינוקת" תחילה

להטביל כלים במקוה כלים!

בס"ד

רבני פתח-תקוה משיקים מסע הסברה ל- מ ק ו ה   כ ל י ם

בברכת הרב הגאון ר' יצחק זילברשטיין, שליט"א, רבה של רמת אלחנן.

     מסע הסברה היום, מדוע?

     ירושלים ועם ישראל סביב העולם, נמצאים כיום בסכנה הדומה לזו הנמשכת אלפי שנה. ומכיוון שההיסטוריה חוזרת על עצמה, חובתנו ללמוד לקח ממאורעות העבר וליישם אותם. בשנת 3060 לבריאה, לפני 2705 שנה, הזכות שהצילה את ירושלים מחורבן מוחץ, כאשר סנחריב מלך אשור בראש 185000 ראשי גייסות ומיליוני חיילים צרו על ירושלים, בימי המלך חזקיהו, ואי"ה אותה הזכות המיוחדת שתציל אותנו בכל מקום ובכל זמן, ובייחוד בסכנה הקיומית והרוחנית המאיימת עלינו כיום, היא ש-: "מדן ועד באר שבע, וממזרח ועד מערב, לא נמצא תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה". (הגדה של פסח: "ויהי בחצי הלילה", סנהדרין צד-צו, מלכים ב' יח-כ, ישעיהו לו-לט, דברי הימים ב':כט-לב).

     שנים מתוך חמשת המסרים הברורים והבולטים ביותר, הם: א. מקווה ותלמוד תורה, הם המצוות הבסיסיות החשובות ביותר לעם ישראל. ב.  תנאי ראשוני להצלת ירושלים הוא לימוד ושמירת הלכות מקוואות - טומאה וטהרה, על ידי כל עם ישראל, כולל תינוק ותינוקת. אך מקוה הוא נושא רגיש, ולא נוח ללמדו בפרהסיה, ובייחוד לגילאים צעירים. מקוה כלים, בניגוד לכך, הוא נושא בלתי רגיש, ולכן אפשר ללמדו בכל מקום ובכל זמן וגם לתינוק ותינוקת, ודרך נושא מקוה כלים ניתן להגיע למכלול נושאי טומאה וטהרה, ובזכות שמירת המצווה על ידי כל עם ישראל נציל גם כיום, את ירושלים ואת קהילותנו סביב העולם. ראוי לציון, שהפעם היחידה שהמונח מקוה בקשר לטבילה מוזכר בתורה, הוא בנושא הבלתי רגיש של טומאת כלים וטהרתם על ידי טבילה במקוה. (ויקרא יא:לו, עיין: "להציל את ירושלים", 'בנין משפחתך עם [או בלי] ברכה'? "בנו משפחתכם בקדושה"!, מתוך הספר: "בלי מקוה אין תקוה, מדוע?" מאת עמנואל ראב"ד, הופץ לכל הספריות הציבוריות בארץ.

     ברור שהנושא מעורר הרבה תמיהות ושאלות, להם אנו מצפים מהקוראים הנכבדים, כדי שנוכל למלא את חובתנו בתשובות מבהירות. אנא הציגו את שאלותיכם לרב שלכם, או כתבו לכתובת הרשומה בתמונה.

     הסברה מיוחדת למקוה כלים, מדוע?

     בורא עולם צווה את עם ישראל להתקדש בשלוש קדושות: 1. קדושת הזמן של החיים, שמירת שבת קודש ומועדי ישראל. 2. קדושת האוכל שמקיים אותנו בחיים, כשרות המאכלים. ו-3. קדושת המשך החיים, טהרת וקדושת המשפחה, והלכות מקוואות. אך למרות שמצוות תלמוד תורה וקדושת וטהרת המשך החיים, הם המצוות החשובות והבסיסיות ביותר, שהרי טבילת כל עם ישראל במקוה, מנער עד זקן, וטף ונשים היה תנאי למתן תורה, ולהיותנו לעם, ואסור ליהודי לגור בעיר שאין בה מקוה במרחק הליכה בטוחה ברגל, ובכל זאת, מקוה היא המצוה הפחות מובנת ומוסברת, ולכן, לדאבוננו גם הפחות נשמרת. אחת הסיבות לכך היא: כי את שבת קודש פוגש כל יהודי, באיזו צורה שהיא, לפחות פעם בשבוע. במונח הכשרות אנו נתקלים כמעט כל יום, בהכשרים המודפסים על אריזות אוכל מוכן, ותעודות כשרות המוצגות לראווה במקום בולט בחנויות ומסעדות כשרות. אך לדאבוננו, במונח מקוה, רוב העם לא נתקל, ואם בכלל, אז רק פעמים ספורות במשך כל החיים, וגם אז, בדרך כלל בצורת סיפורים ביקורתיים ודמיוניים. והסיבה לכך נעוצה בחטא שבגללו נתקללו אדם וחווה בגן עדן, ובגלל קללה זו, נושא המקוה והטבילה בו נהפך להיות רגיש, ולכן הנושא מוסתר, ממעטים לדבר בו ואינו מוסבר דיו, והמסתורין סביב הנושא, מהווה רקע לביקורת הדמיונית הנ"ל. אך מקוה כלים, בניגוד לכך, אינו נושא רגיש, וניתן לדבר עליו בגלוי, בכל מקום ובכל זמן, ועם כל גיל, כמוזכר לעיל.

     מהו הקשר בין כלים חדשים, ונקיים בהכרח, והצורך לטבילתם במקוה?

"בורא עולם רומם את האדם מעל כל היצורים, בכוח המחשבה והרוחניות האלוקית. הייצור והשימוש בכלים מותכים מייצג את חכמת האדם ושליטתו המוגבלת על הארץ וחומרי הגלם שבה. בניגוד לכך, האכילה משתייכת רק לחלק הבהמי הנחות של האדם. ולכן, כאשר האדם, הייצור היחידי המסוגל לאכול בעזרת כלים, משתמש בכלים מותכים לאכילה, הוא מנצל אך גם מבזה את כוח המחשבה העליון שלו, על ידי השימוש בו לצורך הגשמי הנחות של טבעו הבהמי. אך התורה דורשת מאתנו להעלות אפילו את הפעולות הגשמיות הנחותות ביותר של האדם, לתחום הרוחני. ולכן, לפני השימוש בכלים מותכים לצורך אכילה, התורה מחייבת אותנו להעלותם למעלה רוחנית של קדושה וטהרה על ידי הטבילה במקוה. בצורה זאת, כלי המאכל של היהודי, מקדש את האוכל המוגש בו, בדומה לכלים המקודשים שבבית המקדש, שהיו מקדשים כל דבר שהוכנס בתוכם". מאת הרב שמשון רפאל הירש, בספר: "מימי גן עדן" מאת הרב אריה קפלן, ע' 34, תורגם, עובד, הודפס והופץ לכל הספריות הציבוריות בארץ, ע"י עמנואל ראב"ד.

     בוודאי נשארו לכם עוד הרבה שאלות, ואנו מקווים ומצפים לשמוע מכם, כנ"ל. ובזכות לימוד, הבנת ושמירת מצוות טומאה וטהרה, נעזור איש לרעהו 'להציל את ירושלים ואת קהילותינו', מידי העומדים עלינו בכל דור ודור לכלותינו, ח"ו, ורק הקדוש ברוך הוא, הוא המצילנו מידם!

בס"ד

חנכו אותם בצעירותם - "תינוק ותינוקת" תחילה

להטביל כלים במקוה כלים!

להציל את ירושלים ואת קהילותינו -

עם ישראל  כ ו ל ו  חייב ללמוד ולשמור מקוה טהרה.

     ירושלים ועם ישראל סביב העולם, נמצאים כיום בסכנה הדומה לזו הנמשכת אלפי שנה. ומכיוון שההיסטוריה חוזרת על עצמה, חובתנו ללמוד לקח ממאורעות העבר וליישם אותם.

     בשנת 3060 לבריאה, לפני 2705 שנה, הזכות שהצילה את ירושלים מחורבן מוחץ, בימי המלך חזקיהו, כאשר סנחריב מלך אשור בראש 185,000 ראשי גייסות וחיילים ללא מספר, צרו על ירושלים להחריבה, ובנס גלוי "בחצי הלילה", מלאך ה' השמיד את כולם, לפני שהספיקו לירות אפילו חץ אחד ולהזיק, ואותה הזכות המיוחדת שתציל אותנו, אי"ה, בכל מקום ובכל זמן, ובייחוד בסכנה הקיומית והרוחנית המאיימת עלינו כיום, היא ש-: "מדן ועד באר שבע, וממזרח ועד מערב, לא נמצא תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה", (סנהדרין פד).

     בגיל הרך של "תינוק ותינוקת", לא ראוי ולא רצוי, ובוודאי לא לימדו אותם הלכות טהרת המשפחה שהן גם למעלה מהבנתם. ולכן, לדברי המהרש"א הם עסקו בהלכות אכילת חולין בטהרה, שנהגו בזמן שבית המקדש קיים. אך בימינו, עד שייבנה בית המקדש במהרה בימנו, חשוב ביותר לחנך את צעירי הצאן, בנושאי טבילת כלים, שקרוב ללבם והשגתם, ונרוויח מזאת, שכאשר יתבגרו, ויהיה עליהם ללמוד הלכות טהרת וקדושת המשפחה, נושא המקוה כבר יהיה חלק מהוויתם וקרוב ללבם, ובוודאי זאת אחת הסיבות המרכזיות שהלכות טומאה וטהרה לימדו תינוק ותינוקת תחילה.

     והרי כמה הצעות מעשיות לקדם את נושא מקוה כלים לתלמידים צעירים.

1. התחילו בהרצאת ולימוד הנושא לצעירים, בהתאם לגילם והבנתם, ראוי לטבל בהסבר הרב שמשון רפאל הירש.

2. הכינו שלט חוצות גדול ומרשים עם סיסמאות בנושאי מקוואות לקשט את מקוה הכלים המקומי, כדוגמת תמונת השלט הרצוף בזה.

3. תנו במתנה לכל ילד וילדה, כלי אישי, כגון ספל גדול, רצוי מזכוכית בלתי שבירה, וקחו אותם לטבול את הכלי האישי, במקוה הכלים המקומי. רצוי שעל הספל יהיו מודפסים כמה מסיסמאות המקוה, וכן: "אני טבלתי את הכלי הזה במקוה", דבר שיתן להם קשר אישי לכלי ולנושא המקוואות.

4. צלמו כל תלמיד ותלמידה במעמד טבילת הכלי האישי שלהם, לפני השלט המכיל את סיסמאות המקוה. הגדילו ומסגרו את התמונה, ותנו להם במתנה, כדי שיוכל לתלות למזכרת בחדרם.

5. קחו תמונת כיתה לפני השלט, ממעמד טבילת הכלים במקוה הכלים. הגדילו, מסגרו ותלו בכיתה או במקום חשוב באחד ממסדרונות בית הספר.         

     ניסיון חינוכי זה, נעשה בבית ספר, בלתי דתי אחד בארץ, וניתן לשפוט לפי ההצלחה, שכדאי, ראוי ורצוי לפעול לפי מסגרת זאת, בכל בתי הספר היהודיים סביב העולם.

     הקשר בין כלים חדשים והצורך לטבילתם במקוה.

     "בורא עולם רומם את האדם מעל כל היצורים, בכוח המחשבה והרוחניות האלוקית. הייצור והשימוש בכלים מותכים מייצג את חכמת האדם ושליטתו המוגבלת על הארץ וחומרי הגלם שבה. בניגוד לכך, האכילה משתייכת רק לחלק הבהמי הנחות של האדם. ולכן, כאשר האדם, הייצור היחידי המסוגל לאכול בעזרת כלים, משתמש בכלים מותכים לאכילה, הוא מנצל אך גם מבזה את כוח המחשבה העליון שלו, על ידי השימוש בו לצורך הגשמי הנחות של טבעו הבהמי. אך התורה דורשת מאתנו להעלות אפילו את הפעולות הגשמיות הנחותות ביותר של האדם, לתחום הרוחני. ולכן, לפני השימוש בכלים מותכים לצורך אכילה, התורה מחייבת אותנו להעלותם למעלה רוחנית של קדושה וטהרה על ידי הטבילה במקוה. בצורה זאת, כלי המאכל של היהודי, מקדש את האוכל המוגש בו, בדומה לכלים המקודשים שבבית המקדש, שהיו מקדשים כל דבר שהוכנס בתוכם". מאת הרב שמשון רפאל הירש, בספר: "מימי גן עדן" מאת הרב אריה קפלן, ע' 34, תורגם מאנגלית, עובד, הודפס והופץ לספריות הציבוריות בארץ, ע"י עמנואל  ראב"ד.

© כל הזכויות שמורות, לעמנואל ראב"ד, ריי, ניו-יורק, 42 בעומר, כ"ז אייר, תשס"ג - (29.05.03).

בס"ד

רבני פתח-תקוה משיקים מסע הסברה ל- מ ק ו ה   כ ל י ם

בברכת הרב הגאון ר' יצחק זילברשטיין, שליט"א, רבה של רמת אלחנן.

     מסע הסברה היום, מדוע?

     ירושלים ועם ישראל סביב העולם, נמצאים כיום בסכנה הדומה לזו הנמשכת אלפי שנה. ומכיוון שההיסטוריה חוזרת על עצמה, חובתנו ללמוד לקח ממאורעות העבר וליישם אותם. בשנת 3060 לבריאה, לפני 2705 שנה, הזכות שהצילה את ירושלים מחורבן מוחץ, כאשר סנחריב מלך אשור בראש 185000 ראשי גייסות ומיליוני חיילים צרו על ירושלים, בימי המלך חזקיהו, ואי"ה אותה הזכות המיוחדת שתציל אותנו בכל מקום ובכל זמן, ובייחוד בסכנה הקיומית והרוחנית המאיימת עלינו כיום, היא ש-: "מדן ועד באר שבע, וממזרח ועד מערב, לא נמצא תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה". (הגדה של פסח: "ויהי בחצי הלילה", סנהדרין צד-צו, מלכים ב' יח-כ, ישעיהו לו-לט, דברי הימים ב':כט-לב).

     שנים מתוך חמשת המסרים הברורים והבולטים ביותר, הם: א. מקווה ותלמוד תורה, הם המצוות הבסיסיות החשובות ביותר לעם ישראל. ב.  תנאי ראשוני להצלת ירושלים הוא לימוד ושמירת הלכות מקוואות - טומאה וטהרה, על ידי כל עם ישראל, כולל תינוק ותינוקת. אך מקוה הוא נושא רגיש, ולא נוח ללמדו בפרהסיה, ובייחוד לגילאים צעירים. מקוה כלים, בניגוד לכך, הוא נושא בלתי רגיש, ולכן אפשר ללמדו בכל מקום ובכל זמן וגם לתינוק ותינוקת, ודרך נושא מקוה כלים ניתן להגיע למכלול נושאי טומאה וטהרה, ובזכות שמירת המצווה על ידי כל עם ישראל נציל גם כיום, את ירושלים ואת קהילותנו סביב העולם. ראוי לציון, שהפעם היחידה שהמונח מקוה בקשר לטבילה מוזכר בתורה, הוא בנושא הבלתי רגיש של טומאת כלים וטהרתם על ידי טבילה במקוה. (ויקרא יא:לו, עיין: "להציל את ירושלים", 'בנין משפחתך עם [או בלי] ברכה'? "בנו משפחתכם בקדושה"!, מתוך הספר: "בלי מקוה אין תקוה, מדוע?" מאת עמנואל ראב"ד, הופץ לכל הספריות הציבוריות בארץ.

     ברור שהנושא מעורר הרבה תמיהות ושאלות, להם אנו מצפים מהקוראים הנכבדים, כדי שנוכל למלא את חובתנו בתשובות מבהירות. אנא הציגו את שאלותיכם לרב שלכם, או כתבו לכתובת הרשומה בתמונה.

     הסברה מיוחדת למקוה כלים, מדוע?

     בורא עולם צווה את עם ישראל להתקדש בשלוש קדושות: 1. קדושת הזמן של החיים, שמירת שבת קודש ומועדי ישראל. 2. קדושת האוכל שמקיים אותנו בחיים, כשרות המאכלים. ו-3. קדושת המשך החיים, טהרת וקדושת המשפחה, והלכות מקוואות. אך למרות שמצוות תלמוד תורה וקדושת וטהרת המשך החיים, הם המצוות החשובות והבסיסיות ביותר, שהרי טבילת כל עם ישראל במקוה, מנער עד זקן, וטף ונשים היה תנאי למתן תורה, ולהיותנו לעם, ואסור ליהודי לגור בעיר שאין בה מקוה במרחק הליכה בטוחה ברגל, ובכל זאת, מקוה היא המצוה הפחות מובנת ומוסברת, ולכן, לדאבוננו גם הפחות נשמרת. אחת הסיבות לכך היא: כי את שבת קודש פוגש כל יהודי, באיזו צורה שהיא, לפחות פעם בשבוע. במונח הכשרות אנו נתקלים כמעט כל יום, בהכשרים המודפסים על אריזות אוכל מוכן, ותעודות כשרות המוצגות לראווה במקום בולט בחנויות ומסעדות כשרות. אך לדאבוננו, במונח מקוה, רוב העם לא נתקל, ואם בכלל, אז רק פעמים ספורות במשך כל החיים, וגם אז, בדרך כלל בצורת סיפורים ביקורתיים ודמיוניים. והסיבה לכך נעוצה בחטא שבגללו נתקללו אדם וחווה בגן עדן, ובגלל קללה זו, נושא המקוה והטבילה בו נהפך להיות רגיש, ולכן הנושא מוסתר, ממעטים לדבר בו ואינו מוסבר דיו, והמסתורין סביב הנושא, מהווה רקע לביקורת הדמיונית הנ"ל. אך מקוה כלים, בניגוד לכך, אינו נושא רגיש, וניתן לדבר עליו בגלוי, בכל מקום ובכל זמן, ועם כל גיל, כמוזכר לעיל.

     מהו הקשר בין כלים חדשים, ונקיים בהכרח, והצורך לטבילתם במקוה?

"בורא עולם רומם את האדם מעל כל היצורים, בכוח המחשבה והרוחניות האלוקית. הייצור והשימוש בכלים מותכים מייצג את חכמת האדם ושליטתו המוגבלת על הארץ וחומרי הגלם שבה. בניגוד לכך, האכילה משתייכת רק לחלק הבהמי הנחות של האדם. ולכן, כאשר האדם, הייצור היחידי המסוגל לאכול בעזרת כלים, משתמש בכלים מותכים לאכילה, הוא מנצל אך גם מבזה את כוח המחשבה העליון שלו, על ידי השימוש בו לצורך הגשמי הנחות של טבעו הבהמי. אך התורה דורשת מאתנו להעלות אפילו את הפעולות הגשמיות הנחותות ביותר של האדם, לתחום הרוחני. ולכן, לפני השימוש בכלים מותכים לצורך אכילה, התורה מחייבת אותנו להעלותם למעלה רוחנית של קדושה וטהרה על ידי הטבילה במקוה. בצורה זאת, כלי המאכל של היהודי, מקדש את האוכל המוגש בו, בדומה לכלים המקודשים שבבית המקדש, שהיו מקדשים כל דבר שהוכנס בתוכם". מאת הרב שמשון רפאל הירש, בספר: "מימי גן עדן" מאת הרב אריה קפלן, ע' 34, תורגם, עובד, הודפס והופץ לכל הספריות הציבוריות בארץ, ע"י עמנואל ראב"ד.

     בוודאי נשארו לכם עוד הרבה שאלות, ואנו מקווים ומצפים לשמוע מכם, כנ"ל. ובזכות לימוד, הבנת ושמירת מצוות טומאה וטהרה, נעזור איש לרעהו 'להציל את ירושלים ואת קהילותינו', מידי העומדים עלינו בכל דור ודור לכלותינו, ח"ו, ורק הקדוש ברוך הוא, הוא המצילנו מידם!

בתמונה, מימין לשמאל: הרב יהושע לוי, ראש ישיבת משכן הלויים בפתח תקוה. הרב חיים פיג'ו, רב אזור מערב פתח תקוה. הרב משה קליין, רב כפר גנים, ועמנואל ראב"ד, מייסד מוזיאון המקוואות.

בס"ד

חנכו אותם בצעירותם - "תינוק ותינוקת" תחילה

להטביל כלים במקוה כלים!

להציל את ירושלים ואת קהילותינו -

עם ישראל  כ ו ל ו  חייב ללמוד ולשמור מקוה טהרה.

     ירושלים ועם ישראל סביב העולם, נמצאים כיום בסכנה הדומה לזו הנמשכת אלפי שנה. ומכיוון שההיסטוריה חוזרת על עצמה, חובתנו ללמוד לקח ממאורעות העבר וליישם אותם.

     בשנת 3060 לבריאה, לפני 2705 שנה, הזכות שהצילה את ירושלים מחורבן מוחץ, בימי המלך חזקיהו, כאשר סנחריב מלך אשור בראש 185,000 ראשי גייסות וחיילים ללא מספר, צרו על ירושלים להחריבה, ובנס גלוי "בחצי הלילה", מלאך ה' השמיד את כולם, לפני שהספיקו לירות אפילו חץ אחד ולהזיק, ואותה הזכות המיוחדת שתציל אותנו, אי"ה, בכל מקום ובכל זמן, ובייחוד בסכנה הקיומית והרוחנית המאיימת עלינו כיום, היא ש-: "מדן ועד באר שבע, וממזרח ועד מערב, לא נמצא תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה", (סנהדרין פד).

     בגיל הרך של "תינוק ותינוקת", לא ראוי ולא רצוי, ובוודאי לא לימדו אותם הלכות טהרת המשפחה שהן גם למעלה מהבנתם. ולכן, לדברי המהרש"א הם עסקו בהלכות אכילת חולין בטהרה, שנהגו בזמן שבית המקדש קיים. אך בימינו, עד שייבנה בית המקדש במהרה בימנו, חשוב ביותר לחנך את צעירי הצאן, בנושאי טבילת כלים, שקרוב ללבם והשגתם, ונרוויח מזאת, שכאשר יתבגרו, ויהיה עליהם ללמוד הלכות טהרת וקדושת המשפחה, נושא המקוה כבר יהיה חלק מהוויתם וקרוב ללבם, ובוודאי זאת אחת הסיבות המרכזיות שהלכות טומאה וטהרה לימדו תינוק ותינוקת תחילה.

     והרי כמה הצעות מעשיות לקדם את נושא מקוה כלים לתלמידים צעירים.

1. התחילו בהרצאת ולימוד הנושא לצעירים, בהתאם לגילם והבנתם, ראוי לטבל בהסבר הרב שמשון רפאל הירש.

2. הכינו שלט חוצות גדול ומרשים עם סיסמאות בנושאי מקוואות לקשט את מקוה הכלים המקומי, כדוגמת תמונת השלט הרצוף בזה.

3. תנו במתנה לכל ילד וילדה, כלי אישי, כגון ספל גדול, רצוי מזכוכית בלתי שבירה, וקחו אותם לטבול את הכלי האישי, במקוה הכלים המקומי. רצוי שעל הספל יהיו מודפסים כמה מסיסמאות המקוה, וכן: "אני טבלתי את הכלי הזה במקוה", דבר שיתן להם קשר אישי לכלי ולנושא המקוואות.

4. צלמו כל תלמיד ותלמידה במעמד טבילת הכלי האישי שלהם, לפני השלט המכיל את סיסמאות המקוה. הגדילו ומסגרו את התמונה, ותנו להם במתנה, כדי שיוכל לתלות למזכרת בחדרם.

5. קחו תמונת כיתה לפני השלט, ממעמד טבילת הכלים במקוה הכלים. הגדילו, מסגרו ותלו בכיתה או במקום חשוב באחד ממסדרונות בית הספר.         

     ניסיון חינוכי זה, נעשה בבית ספר, בלתי דתי אחד בארץ, וניתן לשפוט לפי ההצלחה, שכדאי, ראוי ורצוי לפעול לפי מסגרת זאת, בכל בתי הספר היהודיים סביב העולם.

     הקשר בין כלים חדשים והצורך לטבילתם במקוה.

     "בורא עולם רומם את האדם מעל כל היצורים, בכוח המחשבה והרוחניות האלוקית. הייצור והשימוש בכלים מותכים מייצג את חכמת האדם ושליטתו המוגבלת על הארץ וחומרי הגלם שבה. בניגוד לכך, האכילה משתייכת רק לחלק הבהמי הנחות של האדם. ולכן, כאשר האדם, הייצור היחידי המסוגל לאכול בעזרת כלים, משתמש בכלים מותכים לאכילה, הוא מנצל אך גם מבזה את כוח המחשבה העליון שלו, על ידי השימוש בו לצורך הגשמי הנחות של טבעו הבהמי. אך התורה דורשת מאתנו להעלות אפילו את הפעולות הגשמיות הנחותות ביותר של האדם, לתחום הרוחני. ולכן, לפני השימוש בכלים מותכים לצורך אכילה, התורה מחייבת אותנו להעלותם למעלה רוחנית של קדושה וטהרה על ידי הטבילה במקוה. בצורה זאת, כלי המאכל של היהודי, מקדש את האוכל המוגש בו, בדומה לכלים המקודשים שבבית המקדש, שהיו מקדשים כל דבר שהוכנס בתוכם". (שמשון רפאל הירש, בספר: "מימי גן עדן" מאת אריה קפלן, ע' 34, תורגם מאנגלית, עובד, הודפס והופץ לספריות הציבוריות בארץ, ע"י ע. ר.).

© כל הזכויות שמורות, לעמנואל ראב"ד, ריי, ניו-יורק, 42 בעומר, כ"ז אייר, תשס"ג - (29.05.03).

בס"ד

חנכו אותם בצעירותם - "תינוק ותינוקת" תחילה

להטביל כלים במקוה כלים!

להציל את ירושלים ואת קהילותינו -

עם ישראל  כ ו ל ו  חייב ללמוד ולשמור מקוה טהרה.

ירושלים ועם ישראל סביב העולם, נמצאים כיום בסכנה הדומה לזו הנמשכת אלפי שנה. ומכיוון שההיסטוריה חוזרת על עצמה, חובתנו ללמוד לקח ממאורעות העבר וליישם אותם.

בימי המלך חזקיהו, בשנת 3060 לבריאה, לפני 2704 שנה, הזכות שהצילה את ירושלים מחורבן מוחץ, כאשר סנחריב מלך אשור בראש 185,000 ראשי גייסות וחיילים ללא מספר, צרו על ירושלים להחריבה, ובנס גלוי "בחצי הלילה", מלאך ה' הכה את כל מחנה אשור, לפני שהספיקו לירות אפילו חץ אחד ולהזיק, ואותה הזכות המיוחדת שתציל אותנו, אי"ה, בכל מקום ובכל זמן, ובייחוד בסכנה הקיומית והרוחנית המאיימת עלינו כיום, היא ש-: "מדן ועד באר שבע, וממזרח ועד מערב, לא נמצא תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה", (סנהדרין פד).

בגיל הרך של "תינוק ותינוקת", לא ראוי ולא רצוי, ובוודאי לא לימדו אותם הלכות טהרת המשפחה שהן גם למעלה מהבנתם. ולכן, לדברי המהרש"א הם למדו הלכות אכילת חולין בטהרה, שנהגו בזמן שבית המקדש קיים. אך בימינו, בהעדר בית המקדש, אין אפשרות לאכול חולין בטהרה, אבל אפשר וחובתנו לחנך "תינוק ותינוקת" בנושאי טבילת כלים, שקרוב ללבם והשגתם, ונרוויח מזאת, שכאשר יתבגרו, ויהיה עליהם ללמוד הלכות טהרת וקדושת המשפחה, נושא המקוה כבר יהיה חלק מהוויתם וקרוב ללבם. ויתכן שזאת אחת הסיבות המרכזיות שהלכות טומאה וטהרה לימדו תינוק ותינוקת תחילה.

והרי כמה הצעות מעשיות לקדם את נושא מקוה כלים לתלמידים צעירים.

1. התחילו בלימוד הנושא בהתאם לגיל וההבנה! ראוי להיעזר בהסבר הרב שמשון רפאל הירש, המופיע בסוף.

2. הכינו שלט חוצות גדול ומרשים עם סיסמאות בנושאי מקוואות לקשט את מקוה הכלים המקומי, כדוגמת תמונת השלט מעבר לדף!

3. תנו במתנה לכל ילד וילדה, כלי אישי, כגון ספל מזכוכית בלתי שבירה, וקחו אותם לטבול את הכלי האישי, במקוה כלים! רצוי שעל הספל יהיו מודפסים כמה מסיסמאות המקוה, וכן: "טבלתי את הספל שלי במקוה". הדפס זה יתן להם קשר אישי לכלי ולנושא המקוואות.

4. צלמו כל תלמיד ותלמידה במעמד טבילת הכלי האישי שלהם, לפני השלט המכיל את סיסמאות המקוה! הגדילו ומסגרו את התמונה, ותנו להם במתנה, כדי שיוכל לתלות למזכרת בחדרם!

5. קחו תמונת כיתה לפני השלט, ממעמד טבילת הכלים במקוה הכלים! הגדילו, מסגרו ותלו בכיתה או במקום חשוב באחד ממסדרונות בית הספר!

            ניסיון חינוכי זה, נעשה בבית ספר, בלתי דתי אחד בארץ, וניתן לשפוט לפי ההצלחה, שכדאי, ראוי ורצוי לפעול לפי מסגרת זאת, בכל בתי הספר היהודיים סביב העולם.

הקשר בין כלים חדשים והצורך לטבילתם במקוה.

"בורא עולם רומם את האדם מעל כל היצורים, בכוח המחשבה והרוחניות האלוקית. הייצור והשימוש בכלים מותכים מייצג את חכמת האדם ושליטתו המוגבלת על הארץ וחומרי הגלם שבה. בניגוד לכך, האכילה משתייכת רק לחלק הבהמי הנחות של האדם. ולכן, כאשר האדם, הייצור היחידי המסוגל לאכול בעזרת כלים, משתמש בכלים מותכים לאכילה, הוא מנצל אך גם מבזה את כוח המחשבה העליון שלו, על ידי השימוש בו לצורך הגשמי הנחות של טבעו הבהמי. אך התורה דורשת מאתנו להעלות אפילו את הפעולות הגשמיות הנחותות ביותר של האדם, לתחום הרוחני. ולכן, לפני השימוש בכלים מותכים לצורך אכילה, התורה מחייבת אותנו להעלותם למעלה רוחנית של קדושה וטהרה על ידי הטבילה במקוה. בצורה זאת, כלי המאכל של היהודי, מקדש את האוכל המוגש בו, בדומה לכלים המקודשים שבבית המקדש, שהיו מקדשים כל דבר שהוכנס בתוכם". מאת הרב שמשון רפאל הירש, המופיע בספר: "מימי גן עדן" מאת אריה קפלן, ע' 34, תורגם מאנגלית, מעובד, הודפס והופץ לספריות הציבוריות בארץ, ע"י עמנואל ראב"ד.

                                                      © כל הזכויות שמורות, לעמנואל ראב"ד, 45 בעומר, א' אייר, תשס"ג - (01.06.2003).

בס"ד

חנכו אותם בצעירותם - "תינוק ותינוקת" תחילה

להטביל כלים במקוה כלים!

להציל את ירושלים ואת קהילותינו -

עם ישראל  כ ו ל ו  חייב ללמוד ולשמור מקוה טהרה.

     ירושלים ועם ישראל סביב העולם, נמצאים כיום בסכנה הדומה לזו הנמשכת אלפי שנה. ומכיוון שההיסטוריה חוזרת על עצמה, חובתנו ללמוד לקח ממאורעות העבר וליישם אותם.

     בשנת 3060 לבריאה, לפני 2705 שנה, הזכות שהצילה את ירושלים מחורבן מוחץ, בימי המלך חזקיהו, כאשר סנחריב מלך אשור בראש 185,000 ראשי גייסות וחיילים ללא מספר, צרו על ירושלים להחריבה, ובנס גלוי "בחצי הלילה", מלאך ה' השמיד את כולם, לפני שהספיקו לירות אפילו חץ אחד ולהזיק, ואותה הזכות המיוחדת שתציל אותנו, אי"ה, בכל מקום ובכל זמן, ובייחוד בסכנה הקיומית והרוחנית המאיימת עלינו כיום, היא ש-: "מדן ועד באר שבע, וממזרח ועד מערב, לא נמצא תינוק ותינוקת, איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה", (סנהדרין פד).

     בגיל הרך של "תינוק ותינוקת", לא ראוי ולא רצוי, ובוודאי לא לימדו אותם הלכות טהרת המשפחה שהן גם למעלה מהבנתם. ולכן, לדברי המהרש"א הם עסקו בהלכות אכילת חולין בטהרה, שנהגו בזמן שבית המקדש קיים. אך בימינו, עד שייבנה בית המקדש במהרה בימנו, חשוב ביותר לחנך את צעירי הצאן, בנושאי טבילת כלים, שקרוב ללבם והשגתם, ונרוויח מזאת, שכאשר יתבגרו, ויהיה עליהם ללמוד הלכות טהרת וקדושת המשפחה, נושא המקוה כבר יהיה חלק מהוויתם וקרוב ללבם, ובוודאי זאת אחת הסיבות המרכזיות שהלכות טומאה וטהרה לימדו תינוק ותינוקת תחילה.

     והרי כמה הצעות מעשיות לקדם את נושא מקוה כלים לתלמידים צעירים.

     1. התחילו בהרצאת ולימוד הנושא לצעירים, בהתאם לגילם והבנתם, ראוי לטבל בהסבר הרב שמשון רפאל הירש.

     2. הכינו שלט חוצות גדול ומרשים עם סיסמאות בנושאי מקוואות לקשט את מקוה הכלים המקומי, כדוגמת תמונת השלט הרצוף בזה.

     3. תנו במתנה לכל ילד וילדה, כלי אישי, כגון ספל גדול, רצוי מזכוכית בלתי שבירה, וקחו אותם לטבול את הכלי האישי, במקוה הכלים המקומי. רצוי שעל הספל יהיו מודפסים כמה מסיסמאות המקוה, וכן: "אני טבלתי את הכלי הזה במקוה", דבר שיתן להם קשר אישי לכלי ולנושא המקוואות.

     4. צלמו כל תלמיד ותלמידה במעמד טבילת הכלי האישי שלהם, לפני השלט המכיל את סיסמאות המקוה. הגדילו ומסגרו את התמונה, ותנו להם במתנה, כדי שיוכל לתלות למזכרת בחדרם.

     5. קחו תמונת כיתה לפני השלט, ממעמד טבילת הכלים במקוה הכלים. הגדילו, מסגרו ותלו בכיתה או במקום חשוב באחד ממסדרונות בית הספר.

     ניסיון חינוכי זה, נעשה בבית ספר, בלתי דתי אחד בארץ, וניתן לשפוט לפי ההצלחה, שכדאי, ראוי ורצוי לפעול לפי מסגרת זאת, בכל בתי הספר היהודיים סביב העולם.

     הקשר בין כלים חדשים והצורך לטבילתם במקוה.

"בורא עולם רומם את האדם מעל כל היצורים, בכוח המחשבה והרוחניות האלוקית. הייצור והשימוש בכלים מותכים מייצג את חכמת האדם ושליטתו המוגבלת על הארץ וחומרי הגלם שבה. בניגוד לכך, האכילה משתייכת רק לחלק הבהמי הנחות של האדם. ולכן, כאשר האדם, הייצור היחידי המסוגל לאכול בעזרת כלים, משתמש בכלים מותכים לאכילה, הוא מנצל אך גם מבזה את כוח המחשבה העליון שלו, על ידי השימוש בו לצורך הגשמי הנחות של טבעו הבהמי. אך התורה דורשת מאתנו להעלות אפילו את הפעולות הגשמיות הנחותות ביותר של האדם, לתחום הרוחני. ולכן, לפני השימוש בכלים מותכים לצורך אכילה, התורה מחייבת אותנו להעלותם למעלה רוחנית של קדושה וטהרה על ידי הטבילה במקוה. בצורה זאת, כלי המאכל של היהודי, במידה מסוימת, מקדש את האוכל המוגש בו, בדומה לכלים המקודשים שבבית המקדש, שהיו מקדשים כל דבר שהוכנס בתוכם". מאת הרב שמשון רפאל הירש, בספר: "מימי גן עדן" מאת הרב אריה קפלן, ע' 34, תורגם מאנגלית, עובד, הודפס והופץ לספריות הציבוריות בארץ, ע"י עמנואל ראב,"ד.

© כל הזכויות שמורות, לעמנואל ראב"ד, ריי, ניו-יורק, 42 בעומר, כ"ז אייר, תשס"ג - (29.05.03).